הטלת ארנונה על מרתפי מגורים ביבנה אינה חוקית

על הגלוי לעין ועל הנסתר מן העין בשנת 1999, מועצת עיריית יבנה החליטה לשנות את צו הארנונה לשנת 1999 [להלן - "הצו"] ולהרחיב את חיוב הארנונה למגורים גם על שטחי מרתף שלא חויבו בעבר. שינוי נוסף בצו עסק בהעלאה בתעריף הארנונה, ואת התעריף הזה אישרו שר הפנים ושר האוצר. דה עקה, שבפנייה לשרים, העירייה לא הזכירה את השינוי הנוסף בצו, שטיפל בהכללת שטחי המרתף, בגדר השטחים המחויבים בארנונה למגורים. פסק הדין הראשון בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת ש' דותן), קבע כי עמדת העירייה שמדובר בתיקון טעות "עשויה לגרום להעלאת הארנונה על ידי שינויי סיווג 'יצירתיים' שמטרתם עקיפת דרישות חוקי ההקפאה". בית המשפט הורה על ביטול החיוב של שיטתי המרתפים, אך דחה את העתירה להשבת תשלומים עודפים שהתקבלו בעירייה. פסק הדין השני בית המשפט העליון (כב' השופטת א' חיות) קבע, כי סמכותן של הרשויות המקומיות לקבוע תעריפי ארנונה כפופה מאז מחצית שנות ה-80 של המאה הקודמת לשורה של הגבלות סטטוטוריות, שזכו לכינוי "הוראות ההקפאה". המונח "בנין" מוגדר בסעיף 269 לפקודת העיריות, וחוק ההסדרים ותקנות ההסדרים אינם כוללים הוראות מדויקות, באשר לשיטת חישוב השטח החייב בארנונה, למעט החובה להטיל את החיוב על פי מטרים רבועים. הרשויות המקומיות קובעות בצווי הארנונה את שיטת חישוב השטח - לצורך הטלת הארנונה, ורשויות מקומיות שונות קובעות שיטות שונות, כמפורט בספר: "ארנונה עירונית", מאת: הנריק רוסטוביץ, פנחס גלעד, משה וקנין ונורית לב. גם עיריית יבנה קבעה את שיטת חישוב השטח ללא שטחי המרתפים. שינוי שיטת חישוב השטח נועדה למנוע העלאות עקיפות של תעריפי הארנונה, אולם מותר לתקן טעות בחישוב השטח. עיריית יבנה שינתה את שיטת החישוב של השטח, והוסיפה את שטח המרתפים. בית המשפט לא מצא צורך לדון בשאלה: האם לשרים יש סמכות לאשר שינוי בשיטת החישוב של השטח, והערעור נדחה. כב' השופטים: הנשיאה דורית בייניש ואדמונד א' לוי הצטרפו לפסק הדין. השלדים יוצאים מן הארון אצל רשויות מקומיות רבות קבורים שלדים בארון של צווי הטלת הארנונה, שהוטלו משנת 1986 ואילך. בעזרת זכוכית מגדלת וחשיבה אנליטית, כמו של שרלוק הולמס, ניתן לגלות שלדים אלה. ואכן, בשנים האחרונות זכינו למספר פסקי דין, אשר הוציאו לאור מקצת מן השלדים לעיל מן הארון החשוך, והציבור זכה לראות את אותן הרשויות המקומיות בקלקלתן. ראוי לציין, כי במרבית המקרים האלה יש שלדים עתיקים, ואין לזקוף לחובת פרנסי הציבור היום את חטאי קודמיהם. עם זאת, כיום, כאשר ראש הרשות המקומית אוחז בקרנות המזבח הטמא, הוא הופך להיות שותף למי שטימא אותו בעבר. מצוקתן הכלכלית של הרשויות המקומיות אינה מצדיקה לגבות תשלומי חובה, שנחקקו שלא כדין. כיום, בתי המשפט מודעים יותר מאשר בעבר לצורך לאזן את האינטרסים בין הרשות השלטונית לבין האזרח-הנישום. ואל נא נשכח, כי טובתן של הרשויות המקומיות היא, בראש ובראשונה, טובתו של התושב, שבחר בנציגיו למועצת הרשות המקומית ובראש הרשות המקומית, כדי שאלה ישרתו אותו בדרך חוקית ובאופן צודק. שליט נבחר ציבור, אשר טובת הארגון חשובה בעיניו מטובת יחידי הקבוצה, הוא שליט שאיבד את הקשר עם בוחריו ואימץ את תפיסת העולם של שליטים, שנמשחו למלכות על ידי נציגי אלוהים עלי אדמות, או על ידי שושלת מלוכה בעלת דם כחול. עורו השליטים !!! דמכם אינו סמוק מדמו של נישום פלוני. פסק הדין עע"ם 8635/05 עיריית יבנה נגד רונית ארנפרוינד כהן ואח', ניתן בבית המשפט העליון, לפני כב' השופטים: הנשיאה דורית בייניש, אדמונד א' לוי, אסתר חיות. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים; עת"מ 1155/05 השופטת ש' דותן. ניתן ביום 15.5.2007.