הפרופסור יצחק אפלויג, נשיא הטכניון, אמר בראיון, כי יש חשש שמדינת ישראל תחזור להיות מדינה שגאוותה על תפוזי ג'אפה. סקר גלובלי, שערכה פירמת רואי החשבון דלויט, שפורסם השבוע, מזהיר את מה שרבים טוענים: האיום ממזרח על ההיי-טק הישראלי אכן קיים, ויותר ויותר משקיעים יעדיפו בעתיד את הודו ואת סין על פניה. בתוך פחות משנתיים, ההשקעות בסין גדלו ב-35%, על חשבון מדינות במזרח התיכון ובעיקר - ישראל.

אתמול חשף ד"ר יעקב שיינין, העומד בראש חברת מודלים כלכליים, מחקר מיוחד שערך עבור התאחדות התעשיינים וארגון קרנות ההון סיכון בישראל, ה-IVA. הסקר הוצג בכנס השנתי של איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה בהתאחדות התעשיינים - שבראשו עומד אלישע ינאי, מנכ"ל וסגן נשיא מוטורולה העולמית. הסקר, בן כ-100 עמודים, קובע חד משמעית, כי בכל מה שקשור להשקעות במו"פ הממשלתי - ישראל הולכת אחורה. בעוד שבשנות התשעים הגיעה ההשקעה הממשלתית במו"פ ל-13%, הרי שבעשור הנוכחי ירד המימון הממשלתי למו"פ ל-5% בלבד. שיינין ממליץ לממשלה כי התמיכה שלה במו"פ צריכה לכלול את החברות הקטנות, המתחילות את דרכן, כמו גם את החברות הרב-לאומיות, שתהוונה "עוגנים" ותקיימנה בסיסי מו"פ ומפעלי ייצור בישראל.

"ההשפעה השלילית של היעדר תמיכה ממשלתית אינה מיידית, בשל עוצמת תעשיית האלקטרוניקה", כותב שיינין בהקדמה למחקרו, "אבל אם לא יתוקן המצב, לא נוכל להבטיח שנמשיך להיות הקטר המוביל לאורך זמן". הסכנה ליציבותו של הקטר, אינה חדשה לקוראי מדור זה. אזהרות בנושא הופיעו יותר מפעם אחת, במיוחד בהקשר לניתוחים ולההמלצות של פרופסור עמנואל טרכטנברג, היועץ הכלכלי של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שאמר יותר מפעם אחת, כי הקטר של ההיי-טק - כבר מזמן איננו קטר.

דבריו של נשיא הטכניון, הפרופסור יצחק אפלויג, הדו"ח של דלויט, והמחקר של שיינין - שמתפרסמים בסמיכות מועדים, אינם מקריים בעיתויים. נשיא הטכניון אומר בראיון לג'ון בן זקן, כי הקיצוץ בתקציב החינוך הוא קטסטרופה כלכלית, וכי הוא מייבש את מנוע הצמיחה העיקרי של ההיי-טק. עוד אומר הפרופסור בראיון, כי כאשר לאקדמיה אין כסף - המוחות הטובים בורחים. אבל המוחות הטובים לא צריכים לחכות שיקצצו להם את תקציבי החינוך. גם אם אותם מוחות מצליחים כבר לעלות על רעיון טוב, ועל מיזמים שיש להם סיכוי כלכלי וטכנולוגי, נאלצת הממשלה לדחות את הסיוע להם בעצב רב, בגלל המשאבים המוגבלים.

גם בנושא הקיצוץ במו"פ, הנזקים לא נראים לעין. שיינין, בדיוק כמו דלויט, מדגיש כי ישראל מדורגת במקום הראשון ביחס שבין המו"פ לתוצר המקומי, אבל היא ממוקמת במקום החמישי בעולם בהשקעה למו"פ בנפש. הדו"ח של דלויט מוכיח כי לא לעולם חוסן, ולמרות שישראל נחשבת כעת לאטרקטיבית מבחינת השקעות - האשראי הזה הולך ואוזל.

המסקנות ברורות לחלוטין: על פי מחקרים בינלאומיים, שיעור התשואה של המו"פ עבור המשק - בשל ההשקעה בו - עובר את ה-30% במונחים ריאליים, והינו בעל השפעות חיוביות ביותר. אבל הקיצוץ בשיטת הסלאמי בתקציבי המו"פ מרחיק את ישראל עוד ועוד מהצמרת של המדינות שמשקיעות במו"פ. "עקב מגבלה תקציבית ממשלתית, אשר באה לידי ביטוי חריף ביותר בשנים האחרונות, מתבטלים פרויקטים גדולים בעלי כדאיות גבוהה למשק, וההשפעות השליליות עלולות להיות רק בעוד כמה שנים", מתריע שיינין בדו"ח שלו. לו יכול היה לכתוב בצורה חופשית יותר, היה שיינין כותב: כל הממשלות שקיצצו את תקציבי המו"פ, מסיבות אלו או אחרות, לקחו על עצמן סיכון רב, שמשמעותו איבוד חלק גדול מהיתרונות של ישראל כמדינת היי-טק מובילה.

עובדה זו גם כואבת, כי בראש הממשלה עומד כעת אהוד אולמרט, שלמרות כל הביקורת שהוא סופג באחרונה, רבים זוכרים לו את מאבקיו למען מניעת קיצוץ בתקציב המו"פ של המדען הראשי במשרד התמ"ת, במיוחד המדען הנוכחי, ד"ר אלי אופר, כאשר שר האוצר היה בנימין נתניהו. נתניהו, שלא הסתיר את תמיכתו בהיי-טק, ואת אמונתו בכוח שיכול להציל את המשק, הקפיד להבהיר למדען, שגם אם הממשלה מקצצת בתקציב המדען, אזי הוא, נתניהו, ידאג להשלים את החסר. ואכן, במשך כמה שנים זו היתה המציאות באופן רשמי: הממשלה היתה מקצצת, ונתניהו היה משלים את הפערים בצורה זו או אחרת, תוך כדי שהוא גורף את הקרדיט לעצמו ולאנשי משרדו.

אבל העיסוק בשאלה למה קיצצו וכמה, אינו רלבנטי כעת. המומחים, כגון שיינין, ואחרים, מנסים לייעץ כעת למקבלי ההחלטות איך ניתן להציל את המצב. ואכן, המציאות היא שאנחנו על סף תהום וזקוקים למדיניות של הצלה, שמשמעותה חזרה למדיניות ממשלתית שמגבירה את מעורבותה במו"פ - על פי מדדים ולפי תוכנית ארוכת טווח. לדעת שיינין וחוקריו, ניתן להכפיל את המו"פ הישראלי בתוך שנים ספורות, וזאת על ידי חזרה הדרגתית של השקעה ממשלתית, העומדת על 12% מההשקעה - לעומת 5% כיום.

השקעה בעוגנים

שיינין ממליץ על כניסת הממשלה להשקעה בעוגנים, שהן חברות בעלות פוטנציאל רב לתעסוקה ומכירות, ואשר תתחייבנה להקים כאן מערך מו"פ, בהיקף של 25 מיליון דולרים, או ביצוע רכש גומלין בהיקף דומה. שיינין גם מציע להחיל את המו"פ על פרויקטים ביטחוניים, דבר שלא היה קיים עד כה. כך תוכל גם התעשיה הביטחונית להגדיל את שיעורי המחקר שלה ב-20%. על פי התחזיות של מודלים כלכליים, יצוא ענפי האלקטרוניקה והתוכנה יגדל פי 2.4, לכ-31 מיליארד דולרים עד שנת 2015.

המחקר של שיינין, כמו גם הנתונים של דלויט, מונחים אצל מקבלי ההחלטות והם לא מפתיעים בכלל. השאלה היא מה עוד צריך לקרות, כדי שמשהו בכל זאת ישתנה. הסביבה הכלכלית-ביטחונית בה אנו חיים כיום, מגייסת את כל המשאבים לטיפול ביום יום, בשוטף, במה שיקרה מחר בבוקר. היעדר היכולת לבצע חשיבה לאומית הוא אינו כשל של מדיניות, אלא הופך להיות סכנה בפני עצמה. התחרות שמולה מתמודד המו"פ הישראלי והמוצרים שמיוצרים בעקבותיו, הולכת ונעשית חריפה הרבה יותר, גם בגלל האיום ממזרח. הקיצוצים בתקציבי החינוך - מדללים עוד יותר את היצע כוח האדם שעתיד אי פעם להצטרף לתעשיית ההיי-טק הישראלית. ענף ה-IT, שלכאורה נחשב ענף נפרד מההיי-טק, מושפע ממה שקורה בהשקעות המו"פ של ישראל. ה-IT הוא הצרכן הראשי של חלק גדול מהמוצרים שהמו"פ מבצע, ואם לא יהיה מו"פ, רמת ההיצע תרד, רמת כוח האדם תדולדל, וסופו של דבר - שכולם יצטרכו להתפשר על הבינוניות.

כשהתפוזים היו סמל היצוא שלנו, כל תפוז היה זהב, ונבדק בקפידה. המו"פ הישראלי הוא התפוזים של פעם. כל תפוז כזה שנופל, או לא מגיע להבשלה - מוריד את ערכה של הכלכלה הישראלית, ומספק עוד סיבות למשקיעים חיצוניים, מדוע עליהם לפנות מזרחה. הבורסה הגואה, הזרים שנוהרים לכאן, והפריחה בקריות ההיי-טק למיניהן, היא אשליה מסוכנת, שככל שנתעורר ממנה מהר יותר - כך ייטב.