השבוע שבה לארץ משלחת של אנשי עסקים והיי-טק ממפגש נוסף של העמותה השבדית PIBF, שמטרתה לעודד מיזמים כלכליים טכנולוגיים ברשות הפלסטינית, שיאפשרו הקמת מרכזי עסקים, שירות ותמיכה, שיעשו לעולם הערבי את מה שעושה הודו למערב. הכנס נערך בשטוקהולם ונמשך יומיים. בין חברי המשלחת הישראלית בלטו עמירם שור, סגן יושב ראש העמותה, אנשי העסקים יעקב פרי - יו"ר בנק המזרחי וראש השב"כ לשעבר, היזם אברהם חמו - בעבר קצין משטרה בכיר ומזה שנים יועץ בינלאומי בנושא של תאונות דרכים ומניעתם, וכן שניים מחברי הנהלת כלנית כרמון: משה אלון, המנכ"ל והיו"ר ופיני סביון. כמו כן נכח עו"ד יהודה טלמון, יושב ראש ארגון העצמאים ל.ה.ב. מהצד הפלסטיני הגיעו מספר בכירים, ביניהם שרת התיירות, תעשיינים, אנשי עסקים ופעילים שונים.

הרעיון המאחד את כל הפעילים הוא שהציר הכלכלי הוא אחד העוגנים החשובים וכי יש מקום למצות אותו במקביל לציר הפוליטי-צבאי. נקודה משותפת נוספת היא שהכל צריך להיות על בסיס עסקי טהור, מונחה על ידי כדאיות כלכלית ברורה עם תוכנית עסקית, שיש בה אלמנטים של גיוס השקעות, עם דגש על השקעות ולא תרומות, והוכחת ROI לאוכלוסיה הערבית בשטחים. כל אחד מאנשי העסקים שמשתתפים בפורום, מביא איתו את נסיונות וקשריו, והוא מוכן לסייע על בסיס כלכלי בלבד.

אחד הרעיונות שנדונו בכנס השנה, בהמשך לדיונים משנים קודמות,היה הקמת מרכזי שירות ותמיכה טכנית ברחבי הרשות, כדי להפוך את הרשות למוקד פעילות מרחוק עבור העולם הערבי, בדומה למה שהודו עושה לעולם המערבי. את הרעיון הגה לפני יותר משנה משה אלון, בעקבות שיחה שהיתה לו עם עמירם שור. שור התלהב מהרעיון וחיבר את אלון עם יזם בריטי בשם ג'רי מרשל, העומד בראש חברה לשיווק. אלון הוזמן להרצות בכנס שאותו ארגן מרשל בלונדון, בהשתתפות גורדון בראון, אז שר האוצר הבריטי וכיום המועמד לראשות ממשלת בריטניה.

אלון ציין כבר אז והוא דבק בכך גם היום, כי את המיזמים האלו צריכים להקים אנשי תעשיה מהרשות הפלסטינית בסיוע בינלאומי. ישראל לא צריכה להוביל את זה, לדעתו. אם וכאשר יתחיל המיזם, כלנית כרמון תוכל לסייע בהדרכה, בהעברת ידע ובהטמעה, על בסיס עסקי-כלכלי לחלוטין. מרשל לקח את הנושא צעד אחד קדימה וגייס 100 אלף דולרים מממשלת בריטניה, כדי לערוך סקר כדאיות כלכלית של הקמת מרכזי שירות ותמיכה ל-300 מיליון צרכנים פוטנציאלים בעולם הערבי. את מסקנות הסקר הזה הציג בכנס בשבדיה.

אחת ההחלטות בכנס זה היו שקרן ולנברג, בסיוע אנשי עסקים מהעולם, תגייס מיליארד דולרים להקמת מיזם ראשוני ונסיוני. הדגש הוא שזה לא תרומות אלא השקעות כלכליות טהורות כשאף אחד מהצדדים לא מתבייש להצהיר כי הוא מצפה לתמורה כספית בדרך. בכנס גם נמסר, כי כבר אותר אזור בבית לחם להקמת המרכז, ויש מועמד ראוי שירכז את הפעילות מטעם הרשות. על פי הערכות של סקר הכדאיות, הקמת כל מרכז כזה תספק תעסוקה ל-1,000 איש לפחות ובסך הכל המטרה היא להקים כחמישה מרכזים כאלו ברחבי הרשות - בשלב הזה מחוץ לעזה מסיבות מובנות.

הישראלים חזרו מהמפגש ברגשות מעורבים. המארחים, אנשי קרן ולנברג עשו הכל כדי לאפשר אווירה נוחה ועניינית ואנשי העסקים הישראלים הסבירו, כי הם באים לדבר עסקים - ושלום יכול להיות גם באמצעות עסקים לעסקים. הידע שקיים בישראל, בחברות כמו כלנית כרמון ואחרות, יכול לסייע בבניית התשתיות, בהעברת הידע ובהכשרת כוח אדם. משה אלון אמר, כי החברה שלו ערוכה לתת את השירותים האלו. "אנחנו לא מעוניינים להיות בעלי השליטה ולא המובילים, אבל נשמח להיות בעלי עניין שמקבלים תמורה עבור עבודתם", אמר לכותב שורות אלה.

בכנס נדונו כמובן נושאים נוספים, אבל הקשר בין ה-IT הישראלי למיזם בינלאומי כלכלי למען הרשות הפלסטינית מעניין, וכעת הוא צועד על פסים של גיוס הון ומשאבים, בדומה לכל סטארט-אפ אחר בעולם. כמובן שאי אפשר למחוק את הצדדים הפוליטיים-אישיים משני הצדדים. הנה, למשל, סגן שר הביטחון אפרים סנה היה אמור לייצג את ישראל בכנס זה, אבל בגלל נוכחותה של שרת התיירות מהרשות, שהיא חברת ממשלת חמאס, ביטל סנה את נסיעתו, כדי לא ליצור רושם חלילה שישראלים ישבו עם נציגי ממשלת חמאס. ואם נוסיף לזה את התפאורה הלא סימפטית שליוותה את הכנס, קרי מתקפת הקאסאמים על שדרות, הרי שצריך להיות אופטימיים שהכלכלה תוכל לסייע יום אחד לשלום העמים, אבל האופטימיות הזו מבוססת יותר על משאלות לב וחזון ופחות על מציאות בשטח