תמורה בגין יום גשר

בחוקי העבודה אין כל התייחסות ל"יום גשר". על פי ההלכה שנקבעה בבתי הדין לעבודה, עובד זכאי לשכרו גם אם לא עבד בפועל, כאשר הוא מוכן לעבוד והמעסיק לא סיפק לו עבודה. לפיכך, במקרה בו המעסיק כופה על עובד שלא לעבוד ביום מסוים, שבו העובד היה מוכן לעבוד, על המעסיק לשלם לעובד שכר עבודה בגין יום זה.

אך במקביל, על פי פסיקת בתי הדין לעבודה, החובה למתן חופשה שנתית מוטלת על המעביד והוא זה המסדיר את מועדה (דב"ע מז/29-4, דב"ע לא/1-3), בכפוף לכך כי כשמדובר על חופשה בת 7 ימים רצופים ומעלה, תאריך תחילת החופשה יקבע לפחות 14 יום מראש (סעיף 9 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951).

לפיכך, במקרה בו לעובד ישנה יתרת חופשה צבורה לזכותו, המעסיק יוכל לנכות לעובד יום חופשה בגין יום הגשר ולשלם לו דמי חופשה בגין יום זה. במקרה בו לעובד ספציפי אין ימי חופשה צבורים לזכותו, המעסיק אינו רשאי לרשום לעובד יתרת ימי חופשה שלילית, והעובד זכאי לשכר עבודה רגיל ביום הגשר שנכפה עליו.

מעסיק אשר למרות זאת ירשום לעובד יתרת יום חופש שלילי, בגין יום חופשה שכפה על עובד, לוקח על עצמו את הסיכון כי העובד יתבע שכר עבודה על יום החופשה הכפוי, לרבות פיצויי הלנת שכר.

בהקשר זה יצוין, כי אם העובד פונה מיוזמתו למעסיק ומבקש יום גשר, בידיעה כי אין לו ימי חופשה צבורים - על המעסיק לנכות לעובד יום היעדרות ממשכורתו. האפשרות לרשום לעובד יום חופשה במינוס (יתרה שלילית) ולשלם לו שכר רגיל, טרם נבחנה בבית הדין לעבודה. נראה כי המעסיק יהיה רשאי לקזז את היתרה השלילית מכל סכום שיהיה חייב לעובד, רק במקרה בו יהיה למעסיק תיעוד בכתב על כך כי העובד ביקש את יום החופש, מאשר שאין לזכותו ימי חופשה צבורים באותו מועד ומסכים כי המעסיק יוכל לנכות מכל סכום שיגיע לו בעתיד את היתרה השלילית של ימי החופשה.

לסיכום, מעסיק שכופה יום גשר על עובדיו יוכל לקזז יום חופשה ממיכסת החופשה הצבורה של כל עובד או לשלם לעובד שכר רגיל עבור אותו יום (במקרה בו לעובד אין יתרת ימי חופשה צבורה לזכותו) – זאת כמובן כשלא קיים הסכם אישי, נוהג, או הסכם קיבוצי/צו הרחבה במקום העבודה הקובע אחרת.כמובן שיש גם אפשרות לכל הסדר אחר שיטיב עם העובד (למשל - ניכוי של חצי יום חופש בלבד וכיוצ"ב).