על 3 דברים אין חילוקי דעות. הראשון הוא שהביקושים לנפט של המדינות הנפתחות מחדש לאחר הקורונה גדלים מיום ליום, כשהמחיר לחבית שובר שיאים של 3 שנים: מחיר יותר מ-75 דולר לחבית WTI ולמעלה מ-76 דולר לחבית ברנט. השני הוא תולדה של הראשון: מחירי הנפט הגבוהים מעלים את המחירים ומעיקים הן על חברות והן על הצרכנים. השלישי הוא שהשוק המונהג על ידי קרטל הנפט אופ"ק, ומדינות שאינן חלק מהקרטל (אופ"ק+) עדיין לא התאוששו לגמרי ממחירי הנפט השליליים של אשתקד, ובינתיים וורייאנט הדלתא של וירוס הקורונה שמוצאו בהודו נותן את הטון. יוזכר כי במהלך 2020 הנפט צנח לראשונה ובפעם היחידה לתחום השלילי של מינוס 38 דולר לחבית, בשל מלחמת המחירים בין סעודיה לרוסיה ובסוף "התאזן" על 11 דולר לחבית.   בימי חמישי ושישי האחרונים נציגי אופ"ק ואופ"ק+ נפגשו ולא הצליחו להגיע להסכמה, כל אחת בשל סיבותיה. שלא תבינו לא נכון, הן נהנות מהמחיר הגבוה שמכניס להן הרבה כסף, אבל יש עוד משתנים. קודם כל החיסונים אולי הצליחו להכניס רמת ודאות כלשהי למערכת, אך בפועל חוסר הוודאות עדיין שולט. גם בישראל, שלה בין מבצעי החיסונים היעילים בעולם, לא מצליחים לעצור את התפשטות הוורייאנט ומדברים על הגבלות. החשש שכניסה מחודשת של חלק ניכר ממדינות העולם לסגרים והגבלות חדשות, מעיק עליהן.   הסיבה השנייה היא ארה"ב, שחוגגת את יום העצמאות ושבו יתעוררו האמריקאים למחירי דלק הגבוהים מזה 7 שנים. ה-4 ביולי תמיד נחשב לקטליזטור כלכלי, בשל העובדה שהאמריקאי הממוצע פשוט עולה על המיני-משאית שלו, מכניס הרבה דלק למיכל ויוצא לטייל. הפעם המחירים מכבידים על לא מעט מהם. אם ארה"ב תחליט שהמחירים לא מתקבלים על הדעת, היא תורה להגביר את הפעילות של פצלי השמן, מה שיכול בקלות לאזן את המחירים על אפם וחמתם של יתר מדינות הנפט.   אגב, מה שהפיל אשתקד את מחירי הנפט, הוא גם מה שמעלה אותם כעת. כלומר, האב מחסני הנפט באוקלהומה, שבשנה שעברה הגיעה לשיא של קיבולת – מה שלא אפשר יותר אפסנת נפט והכריח את מיכליות הנפט, שבימים כתיקונם משנעות את הזהב השחור ברחבי העולם, להפוך בעל כורחם למחסנים צפים – הוריד את המחיר. נכון ל-25 ביוני היו באוקלהומה היו קצת יותר מ-452 מיליון חביות באפסון, זה פחות 15% מהתקופה המקבילה אשתקד וזה דוחף את המחיר למעלה.     אז למרות העלאה הדרגתית בשאיבת הנפט, בפגישתם מחר של נציגי הקרטל ואופ"ק+ ישנן שתי אפשרויות מרכזיות. הראשונה היא שלא יגדילו את תפוקת הנפט, השנייה היא שכן יגבירו. הסבירות השנייה גבוהה יותר, רק מחשש שארה"ב תתחיל להתעצבן, אבל בתקופתנו, אי אפשר לדעת באמת.   להערכתו של רונן מנחם, הכלכלן הראשי של מזרחי טפחות, בסוף יגיעו להסכמות על הגדלת התפוקה, מחשש שארה"ב תחליט לאזן בעצמה את המחירים. "אנחנו חושבים שהתפוקה תגדל. כנראה יוסיפו לה בין 500 אלף למיליון חביות ליום. בזמן האחרון החברים כבר שידרו בכמה הזדמנויות שזה הכיוון. אבל זו לא החלטה קלה - בטח לא לקרטל שמקסום רווחת הצרכן וקידום התחרות החופשית אינם בראש מעייניו וקשה לו להודיע על הגדלת תפוקה", כתב מנחם.   אמיר כהנוביץ' מאקסלנס אומר את מה שכולנו מרגישים בכיס: "ככל שמחיר הנפט ממשיך לעלות הוא חונק את הכלכלה - הן את רווחיות החברות והן את הכסף הפנוי להוצאה של הצרכנים. המחיר עשוי בעקיפין להביא לחולשה כלכלית שתפגע בו. כמו כן, עליית מחיר הנפט מעודדת מעבר מואץ יותר למכוניות חשמליות והתעוררות מחודשת של תעשיית פצלי השמן", כתב בסקירה השבועית שלו.