זה שבועות ארוכים שההתאחדות לכדורגל סופגת ביקורת קשה מצידם של התקשורת, שרת התרבות והספורט ומבקרים שונים - מביני עניין פחות או יותר. אמנם, חילופי המהלומות שהיו על המגרשים בשבועות האחרונים ושנקלטו היטב במצלמות הטלוויזיה הציתו את האש הנוכחית, אולם יש מי שטוען שהעשן היה פה כבר מזמן.נכון להיום, האדם שנדרש לתת את התשובות הוא יו"ר ההתאחדות אבי לוזון השנוי במחלוקת. עם זאת, אפשר ורצוי להניח שהמהומה התקשורתית שמתחוללת כעת אינה אשמתו הבלעדית של האיש וכי ישנן עוד כמה וכמה שכבות שצריך להסיר על מנת שאפשר יהיה להגיע לשורש הבעיה - ולטפל בה. * לדף הפייסבוק של אייס - לחצו כאן יועץ התקשורת אלעד סאסי, מבעלי משרד טריוואקס-סאסי-אהרוני ואוהד שרוף של הפועל תל אביב, ששמה נקשר באחרונה באחד מאירוע האלימות, מפנה אצבע מאשימה בראש וראשונה כלפי לוזון. "זה נראה כמו מקרה קלאסי שבו האיש מסרב להקשיב לאנשי המקצוע שעובדים מולו", מאמין סאסי, "באמת, יש לו דוברים ויועצים מהשורה הראשונה, אבל לוזון חושב שיש לו מספיק הבנה בתקשורת ולכן, בעצם, פועל על דעת עצמו. הוא לא מיישם את מה שהיועצים אומרים לו - לא במה שקשור להתנהגות הכללית ולא בהתבטאויות מול התקשורת". -איך אתה יודע מה הם אומרים לו? "ככה אני מניח. כל יועץ תקשורת מתחיל היה מבין שההתנהגות התקשורתית שלו פסולה. הוא כורה לעצמו את הבור במו ידיו ואם לא ייעשו שינויים משמעותיים, זה רק ילך ויחמיר". -ומה עושים עם התדמית בכלל, הרי לא הכל יכול לעמוד על כתפיו של אדם אחד"לתקשורת יש פה משקל רציני, אבל לצורך העניין, על מנת לטפל במצב יש לטפל בבעיה מלמטה, והבעיה היא האלימות, שמתחילה כבר ברגע הכניסה לאצטדיון ונגמרת על המגרש". -מה המקור של זה? "אנשים נכנסים לאצטדיון כדורגל כמו פרות שמובלות לחליבה. האצטדיונים ישנים, אין מספיק מאבטחים ומה שנוצר הוא דוחק, עצבים ורמיסות. זה אומר, שבנאדם מגיע לצפות במשחק כשכבר יש לו מטען לא מבוטל של עצבים. אחר כך, העצבים מצטרפים לאמוציות שקיימות בכדורגל בין כה וכה ולאלה מתווספים שופטים שעושים טעויות, שחקנים לא הכי אינטליגנטיים שבאים ומלעיטים את הקהל וכמובן, אמירות גזעניות כלפי שחקנים בני מיעוטים או בעלי צבע עור שונה". -ואז מה קורה? "מכות, מה שקרה בדרבי לפני כחודשיים ואחר כך במשחק של מכבי פתח תקווה-הפועל חיפה ואז במשחק של לוד-רמת גן, שהיה לפני כמה ימים. במקרים כאלה, שכוללים את השחקנים, צריכה להיות ענישה בלתי מתפשרת, רק שההתאחדות לא פועלת ככה". -כלומר? "במקרה של פתח תקווה-חיפה, המכות גרמו לכך שההתאחדות הכריזה על עונש לשחקנים, אלא שמאוחר יותר העונש הומתק ולמעשה, נוצרה איפה ואיפה. כל זה למה? כי לוזון קשור לפתח תקווה, לא משנה איך נהפוך את זה. אגב, מה שהיה מאוחר יותר, במשחק האחרון, גרם לכך שכל הגבולות נחצו". סאסי מוסיף ואומר, כי הפתרון למצב הנוכחי, כמו גם ניקיון התדמית שמעטרת את פני ההתאחדות, נשענים על 2: מצד אחד, הוצאת הגורמים השליליים מהמשוואה (כולל השחקנים שהתפרעו ושלדבריו צריכים ללכת הביתה - לצמיתות), ומצד שני, "הקמת ארגון שיהיה מורכב מאנשים מקצועיים, בעלי יכולות וניטראליים - בדיוק ההיפך מהגוף שקיים היום ושכל כולו עסקנות ואינטרסים. נכון להיום, המשחק כבר הגיעה למצב של קבורה עצמית מוחלטת". ויש גם מי שאינו מתרגש ממה שקורה. לדברי שאול אייזנברג, בעליה לשעבר של קבוצת הכדורסל של הפועל תל אביב, ולאחר מכן דובר ההתאחדות לכדורגל, הסיטואציה שנוצרה באחרונה אמנם אינה נעימה אבל בהחלט לא יותר גרועה ממקרים שליליים אחרים שההתאחדות ידעה בעבר. מעבר לכך, ובניגוד לסאסי, הוא דווקא אינו מאשים את לוזון. "כשאני הייתי קצין העיתונות של הנבחרת ואחר כך דובר ההתאחדות, תמיד ידענו - אל"ף, להציג את הדברים הטובים, ובי"ת, להדוף את הלא טובים וחשוב מכך - לא לתת להם לצאת מפרופורציה", מסביר אייזנברג. "היום, כמשקיף מהצד אני יכול לומר, שלהתאחדות יש את אחד מהיו"רים הכי טובים שהיו לה אי פעם, אבל שהתקשורת מציגה את הדברים באופן שונה, ויש לכך סיבה". לדבריו, "ב-2 האירועים האחרונים (מכבי פתח-תקווה נגד הפועל חיפה, והפועל לוד נגד הפועל רמת-גן - ד"פ) הכל היה בסדר גמור ביציעים, ובזכות מי? אבי לוזון, רק שאיש לא בא והציג זאת כך. במקום זה, הדוברים או המנכ"לים באים אל התקשורת, שמטבעה רוצה דם, ומבליטים את הדברים הלא טובים. כך, בעצם, הם מאשררים את הקביעה שהמצב קטסטרופלי". -אבל זה בעצם מה שישנו, לא? "אולי, רק שבשביל לחתום על זה לא צריך כל כך הרבה אנשים. חוץ מזה, לא שמעתי את כל אלה שמתפקידם להגן על ההתאחדות באים ואומרים שהקהל בסדר ושמישהו - לוזון - גרם לכך שהוא יהיה בסדר. למה הם לא נותנים משקל למה שטוב? זה הרי התפקיד שלהם, לא?". אייזנברג מוסיף ואומר כי נכון לתקופה האחרונה, דמו של לוזון הפך הפקר וכי האשמים בכך הם לא פחות ולא יותר מאשר אלה שמדבררים את ההתאחדות - מבית ומחוץ. "צריך להבהיר פה משהו", הוא ממשיך, "אי אפשר לתת תפקיד של דובר למי שלא מבין את החומר. אני בזמנו הגנתי על ההתאחדות בגופי כשעלו מקרים כאלה ואחרים, ומי עושה את זה היום? אף אחד". -אומרים שהבעיה טמונה בכך שלוזון מסרב להקשיב ליועצים "נכון, כי הוא איבד את האמון בהם. אני עבדתי עם כמה יו"רים וכולם נתנו בי אמון מלא ולא עשו דבר מבלי להיוועץ בי".-אבל הוא זה שעומד על דוכן האשמים, אותו רוצים להעיף "אבל זה אבסורד. תארי לך מצב שבו היו דורשים לפטר את הרמטכ"ל בגלל מעשיו של הסמח"ט אייזנר. נראה לך הגיוני?"-לא "נו, אבל זה מה שעושים פה עם השחקנים שלא היו בסדר, ועם לוזון - ולמה? כי זה הכי נוח ובעיקר, כי רוצים את הראש שלו. והנה מה שאני אומר - אי אפשר לדבר על היו"ר ועל השחקנים בנשימה אחת; זה מעשה פסול שמעוות את פני המציאות".לשיטתו של אייזנברג, הפיתרון העיקרי לבעיה שאופפת את פני הכדורגל הישראלי הוא אחד - החלפת ה'פה' של ההתאחדות, ויפה שעה אחת קודם.ואחרי כל זה, לא ברור אם הבעיה היא הסיקור התקשורתי או הכדורגל הישראלי. לדברי העיתונאי משה הרוש מ'ספורט הארץ', התשובה אינה שחור או לבן. מחד, הוא אומר, ההתאחדות והיו"ר הרוויחו ביושר את הדימוי העסקני-פרוטקציונרי שנוצר להם; מאידך, ללוזון ולמשפחתו קמה אופוזיציה חזקה בקרב אנשי המדיה ולפיכך אין ספק שהסיקורים השונים תרמו למצב, ובגדול. "לתוך הסיקור עצמו נכנסים המון אינטרסים של עיתונאים ושל מערכות בכלל", ממשיך הרוש, "וזה נכון בכל המקרים - לוזון והמשפחה, הפועל פתח תקווה וההתאחדות כולה. אגב, לא תמיד הביקורת היא עניינית; הרבה פעמים היא לגופו של אדם ולא לגופו של עניין, אבל שוב, לוזון ומה שיצר אחראיים לזה". -ומה עם הדימוי של הכדורגל כמשחק? "הדברים משליכים זה על זה. לוזון עומד בראש הפירמידה ולכן, כשקורים 2 אירועים כל כך אלימים ובכזו סמיכות, רוב החיצים מופנים אליו באופן טבעי, בדיוק כמו בצבא; אם קורה משהו, פונים קודם כל לרמטכ"ל, נכון? אותו דבר נכון גם כאן". מעט משעשע לשמוע את המשפט האחרון, במיוחד כשחושבים על אמירתו ההפוכה של שאול אייזנברג, אבל הרוש מבסס את הדברים היטב; "בזמנו", הוא מזכיר, "לוזון הגדיר את עצמו כראש הממשלה של הכדורגל, אז אל מי תלך הביקורת אם לא אליו?". דוברת ההתאחדות לכדורגל מיכל גרונדלנד, הגיבה על דבריו של אייזנברג ומסרה: "הפוסל במומו פוסל. לאייזנברג יש זיכרון קצר. לנו זכור שבתקופתו כדובר ההתאחדות הדימוי שלו עצמו היה בכי רע. זה לא מקרי שאחד האנשים הראשונים שנשלחו הביתה כשאבי לוזון נבחר ליו"ר ההתאחדות היה שאול אייזנברג. כיום, צריך לתת מענה בכל דקה ודקה, 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. אייזנברג מנסה לחזור להיות רלוונטי לרגע ויודע שיצליח לעשות זאת רק אם יתקוף וילכלך. שיהיה לו בהצלחה".
