במושב שקט במרכז הארץ, בין חלקות חקלאיות ושבילים מוכרים היטב למי שחי בהם עשרות שנים, נחתמה לפני יותר מעשור צוואה שנראתה אז טבעית למדי. אב בן 86, אלמן, חתם בפני נוטריון על צוואה קצרה וברורה: כל רכושו - משק חקלאי וכספים - יועבר לאחר מותו לבן אחד בלבד, מתוך שישה. אותו בן התגורר בסמוך אליו, טיפל בו בשנותיו האחרונות, שמר שבת כמוהו, והיה בעיניו האדם היחיד שניתן לסמוך עליו שימשיך לשמור על המשק ולא ימכור אותו. אלא שכעבור שנים, לאחר פטירת האב, נהפכה אותה צוואה למוקד של מאבק משפטי ממושך, שבסופו קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברוב דעות, כי הצוואה בטלה, משום שהאב לא היה כשיר להבין את טיבה במועד החתימה.

פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי הרכב השופטים גרשון גונטובניק, עינת רביד ונפתלי שילה, עוסק בשאלה אחת מרכזית אך טעונה במיוחד: האם רצונו של אדם, כפי שהוא נתפש בעיני בני משפחתו וביטויו לאורך השנים, יכול לגבור על דרישת החוק לכשירות מלאה וברורה במועד החתימה על צוואה. במקרה הזה, התשובה שניתנה היתה שלילית.

האב, תושב מושב ותיק, נפטר ב-2019. עוד ב-2014, חמש שנים לפני מותו, הוא חתם על צוואה נוטריונית שבה נישל את כל ילדיו האחרים והוריש את מלוא עיזבונו לבן אחד בלבד. העיזבון כלל משק חקלאי במושב וכספים. לאחר מותו, ביקש אותו בן לקיים את הצוואה, ואילו אחיו ואחיותיו הגישו התנגדות. הם טענו כי כבר במועד עריכת הצוואה האב סבל מירידה קוגניטיבית משמעותית, עד כדי חוסר כשירות להבין את משמעות הציווי. עוד נטען להשפעה בלתי הוגנת ולמעורבות של הבן בעריכת הצוואה, אך הטענות האלה נדחו לבסוף ולא היוו את הבסיס להכרעה.

בית המשפט לענייני משפחה, שדן בתיק בתחילה, דחה את ההתנגדות וקבע כי הצוואה תקפה. השופטת סיגלית אופק קיבלה את עמדת הבן, תוך שהיא סוטה מחוות דעת של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט עצמו. אלא שהאחים לא השלימו עם ההכרעה, והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, שכאמור התקבל בסופו של דבר ברוב דעות. במרכז הדיון עמדה שאלת הכשירות. סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה שנעשתה בזמן שהמצווה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה", בטלה. הפסיקה פירשה זאת כדרישה לכך שהמצווה יהיה מודע לכך שהוא עורך צוואה, יבין את היקף רכושו, יכיר את יורשיו, ויהיה מודע להשלכות של החלטותיו על מי שהוא מדיר ומי שהוא מיטיב עמו.

• הבת הממשיכה ניצחה - אבל האחות תישאר בבית
• צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הבדיקה הגריאטרית העלתה תמונה קשה

במקרה הנדון, מינה בית המשפט לענייני משפחה מומחה מטעמו, פרופ' שמואל פניג, פסיכיאטר, כדי שיחווה דעתו בדיעבד על מצבו הקוגניטיבי של האב במועד עריכת הצוואה. המומחה בחן מסמכים רפואיים שנערכו חודשים ספורים לאחר החתימה, ובהם בדיקה גריאטרית והערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי. מסקנתו היתה זהירה אך ברורה: "יש סבירות רבה יותר שהמנוח היה בלתי כשיר לעריכת הצוואה". בהמשך הבהיר כי מדובר בסבירות של 55%-65% - מדרג נמוך יחסית, אך כזה שעולה על מאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי. הבדיקה הגריאטרית, שנערכה בפברואר 2015, תיארה תמונה קשה: ירידה ניכרת בזיכרון, פגיעה בשיפוט, חוסר תובנה למצב, בעיות התמצאות ואף אבחנה של אלצהיימר. בהערכת התלות שנערכה חודש לאחר מכן צוין כי האב "לא מתמצא בבית", "לא תמיד מזהה את בנו", "יוזם יציאה מהבית" ואף הלך לאיבוד במושב. הבודקת ציינה כי הוא "סובל מאלצהיימר עם שטיון, חוסר שיפוט ותובנה" ונזקק להשגחה מתמדת.

בעלה של פעילת המחאה שקמה ברסלר, איש שב"כ לשעבר, פנה לבית המשפט המחוזי מרכז בתביעה אזרחית יוצאת דופן בהיקפה, בדרישה לפיצוי בסכום של יותר מ-8 מיליון שקל. התביעה הוגשה נגד 21 נתבעים, בהם חברת הכנסת טלי גוטליב (הליכוד), והיא עוסקת בפרסומים רבים שלטענתו מהווים לשון הרע חמורה וגרמו לו נזק אישי, משפחתי ומקצועי כבד. במקביל להגשת התביעה, ביקש התובע צו איסור פרסום על שמו ופרטים מזהים, בטענה כי עצם החשיפה מגבירה את הפגיעה בו ובבני משפחתו.

לפי כתב התביעה, במהלך השנתיים האחרונות, וביתר שאת מאז אירועי 7 באוקטובר, נהפך התובע ליעד קבוע לפרסומים ברשתות החברתיות, שכללו האשמות קיצוניות וחסרות בסיס. הפרסומים, כך נטען, לא היו מקריים אלא חלק ממה שמוגדר כקמפיין מתמשך, שנועד לצייר אותו כאחראי לאסון הלאומי ולכרוך את שמו בקונספירציות ביטחוניות ופוליטיות. לדבריו, השיח סביבו גלש במהירות מהבעת דעה לבניית נרטיב שקרי, שהתפשט ברשתות במהירות וללא כל בקרה.

במסגרת התביעה, מפורטות שורה של טענות שיוחסו לו, ובהן מעורבות ישירה בטבח בעוטף עזה, אחריות לכיבוי מערכות ביטחוניות, תיאום כביכול עם הנהגת חמאס, כהונה כסגן ראש השב"כ ואף מעצר מינהלי בחשד לריגול. נטען גם כי הוא פעל ביחד עם אביו לתכנון האירועים, וכי הוא חלק מקבוצה חשאית שפועלת להפלת השלטון. התובע מדגיש כי מדובר בהאשמות מופרכות לחלוטין, שאין להן כל עיגון עובדתי, וכי הן נשענות על שמועות, פרשנויות פוליטיות וקטעי מידע שהוצאו מהקשרם.

חלק מהפרסומים קושרים את שמו גם לאישים פוליטיים מוכרים, ובראשם ראש ממשלה לשעבר, בטענה כי הוא פועל כיום מטעמו וכי נשקלת חשיפת זהותו משיקולים פוליטיים. על פי כתב התביעה, הצגת הדברים באופן הזה נועדה לטעון לקיומה של מזימה רחבה, שבה הוא משמש דמות מפתח, תוך פגיעה מכוונת בשמו הטוב ובאמינותו הציבורית.

• מכתב שתיאר את קבלה לעם ככת - הוצאת דיבה
• השם של אביגדור ליברמן נפגע - כמה הוא שווה?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בסך הכל מונה התביעה 181 פרסומים שונים שלטענת התובע מהווים לשון הרע. מתוך כלל הפרסומים, 28 מיוחסים לגוטליב, ולכן נגדה בלבד נתבע פיצוי של כ-2.2 מיליון שקל. יתר הסכום מתחלק בין שאר הנתבעים, כולם פעילים ברשתות החברתיות. את התביעה הגישו עורכי הדין עידן סגר ואוהד רוזן, ובשלב זה עדיין לא הוגשו כתבי הגנה. גורמים משפטיים מעריכים כי מדובר בהליך מורכב, שעשוי לעורר דיון עקרוני בשאלת חסינותם של נבחרי ציבור, גבולות הביקורת הפוליטית והאחריות לפרסום מידע בעידן הדיגיטלי.