צוואה לא תספיק: התגרשתם? אל תשכחו לעדכן את חברת הביטוח
הצוואה המקורית תימסר לאלמנה - למרות התנגדות הרשם
בית המשפט לענייני משפחה בחדרה קבע כי אלמנתו של המנוח ושני ילדיהם יקבלו לידיהם את הצוואה המקורית, שהיתה למעשה מכתב פרידה מרגש שכתב להם המנוח, אבי המשפחה. הרשם לענייני ירושה הביע חשש מפני "צונאמי של בקשות" אם ייענה לבקשה, אך השופט דחה את הטענה שלו וקבע
כי ניתן להסתפק בעותק נוטריוני לצורכי אחסון בארכיון
האלמנה נכנסה לאולם של בית המשפט לענייני משפחה בחדרה כשהיא מלווה בעורך דינה. היא לא הסתירה את ההתרגשות: עבור משפחתה לא מדובר בעוד מסמך משפטי, אלא בזיכרון האחרון מבעלה שנפטר בפתאומיות. יום לפני מותו, כתב המנוח במחברת שלו מכתב פרידה ארוך ומלא רגש, שבצדו שורה קצרה שבה קבע את אופן חלוקת רכושו. המכתב הזה, שהוכר כצוואתו התקפה של המנוח, הופקד אצל רשם הירושה וניתן לגביו צו קיום. אלא שהאלמנה ביקשה להשיב את המקור לידיה, כדי לשמרו כמזכרת אישית ולא רק מסמך משפטי.
הרשם לענייני ירושה בחיפה סירב להשיב לה את המסמך, גם לאחר שהציגה העתק נוטריוני מקורי שהכינה במיוחד. החלטתו נומקה בחשש מפני יצירת תקדים שיביא לשיטפון של תביעות דומות מצד יורשים אחרים. כך נולדה תביעה חריגה להשבת צוואה מקורית - תביעה שהסתיימה השבוע בהחלטה עקרונית של השופט ירון אלטרזון, שקיבל את עמדת המשפחה וקבע כי אין כל מניעה משפטית להשבת הצוואה לידיהם. השופט סקר בהרחבה את הרקע. לדבריו, "המנוח הותיר אחריו צוואה אשר נכתבה בכתב ידו במחברת הכתיבה שלו, צוואה אשר הכילה למעשה מכתב פרידה מרגש מהיקרים לו ובפרט מהתובעים". הוא ציין בפסק הדין שפורסם כי חלקן של הוראות הירושה במסמך היה קטן מאוד ביחס למכתב הפרידה עצמו - מה שהעצים את הערך הרגשי של המסמך בעיני האלמנה והילדים.
במהלך הדיון חזרו התובעים והדגישו כי מדובר עבורם בחפץ בעל חשיבות אישית ומשפחתית יוצאת דופן. לטענת האלמנה, "חשיבות קבלת המסמך גדולה היות ויש לו ערך רגשי עצום עבור הקטינים וגם עבורה כאלמנתו". הם הביעו נכונות להבטיח כי תוכן הצוואה יישמר במערכת הציבורית, ואף הציעו למסור לנתבע העתק נוטריוני מאומת של הצוואה, כך שהרשם לא ייפגע בתפקידו לשמר את המסמך לדורות הבאים.
שחרור הצוואה עלול להוות תקדים בעייתי
מנגד, עמד הרשם על כך ש"דרך המלך" היא לשמור את הצוואה המקורית בגנזך לצמיתות, כפי שנקבע בתקנות הירושה ותקנות הארכיונים. לדבריו, כל אדם יכול לעיין בצוואה במשרדי הרשם, ולכן הפתרון הראוי הוא מסירת העתק צילומי בלבד. בנוסף, הסביר הרשם כי שחרור הצוואה לידיים פרטיות עלול להוות תקדים בעייתי ולפתוח פתח למבול בקשות דומות.
השופט אלטרזון בחן את הסוגיה המשפטית והסתמך על סעיף 68(ב) לחוק הירושה, הקובע כי ניתן להוכיח צוואה באמצעות העתק אם המקור הושמד או אינו בנמצא. הוא הזכיר את פסיקת בית המשפט העליון בעניין רענני, שבה נקבע כי, "תמיד יוגש מקור הצוואה, ורק אם הוכיח המבקש כי המקור נשמד... רשאי בית המשפט בהגשת העתק או בדרך אחרת". עם זאת, הוא הדגיש כי במקרה שלפניו הצוואה כבר הוכחה ואף ניתן צו קיום ללא התנגדויות, כך ש"המשוכה המשמעותית של הוכחת הצוואה התובעים עברו ללא ספק ובאופן חלק".
