ירושה של שקל אחד, 12 שנות ניתוק ודירה: כך הסתיים קרב הירושה
האם שניתקה קשר עם בתה במשך שש שנים, צוואה שמדירה אותה לטובת שני האחים, וטענה לזיוף שעלתה אך נגנזה כבר בתחילת הדרך - פסק דין מבית המשפט לענייני משפחה בחיפה שופך אור על הגבול העדין שבין כשירות לאי-כשירות לחתום על צוואה
מה עושים כשאמא בת 85 מחליטה להוריש את כל רכושה לשני בניה, ולבתה השלישית - רק שקל אחד? זו השאלה שעמדה במרכז סאגה משפחתית שהגיעה באחרונה לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, בראשות הנשיאה, השופטת שלי אייזנברג. שלוש תביעות במקביל, בין שלושה ילדים על עזבון אמם המנוחה, ובסופן הכרעה אחת שמסיימת - לפחות בערכאה הראשונה - עשור של מאבק משפחתי.
הסיפור התחיל ב-2017, אז חתמה האם המנוחה על צוואה שבה הורתה לחלק את כל רכושה בין שני בניה, א' וע', בחלקים שווים. לבתה ל' היא הקדישה משפט אחד, שמופיע מלה במלה בצוואה: "מאחר ובתי ל' התעמרה בי במהלך השנים, ניתקה כל קשר עמי ומנעה ממני לפגוש את בני/נכדיי, הנני מצווה להעניק לה 1 שקל (שקל חדש אחד) בלבד מתוך עזבוני".
הבת לא קיבלה את זה בשתיקה. היא הגישה התנגדות לקיום הצוואה, ובנתה אותה על שלושה נימוקים: שהאם לא היתה כשירה לחתום על צוואה, שהחתימה עצמה מזויפת, ושהאחים השפיעו עליה השפעה בלתי הוגנת. בהמשך נוספו לתיק עוד שתי תביעות: האחים רצו לפרק את השיתוף בדירת המגורים של האם, והבת תבעה לבטל עסקת מתנה שבה האם העבירה את חלקה בדירה לשני בניה, ולקבל בחזרה כספים שלטענתה העבירה בעבר לאביה.
טענת הזיוף נשמטה במהירות ובקלות, מכיוון שהבת לא דרשה למנות מומחה לצורך בדיקת החתימה, ובסיכומים שלה היא זנחה את הטענה כליל, כך שבית המשפט דחה אותה "בהעדר בסיס ומשנזנחה".
"ההחלטה יכולה ליפול ימינה או שמאלה במידה שווה"
השאלה המורכבת באמת היתה סביב הכשירות. בית המשפט מינה מומחה, ד"ר עמיקם טל, שהתבטא בכנות נדירה על הקושי שבמשימה. הוא העיד שהמנוחה היתה, לדבריו, "מצויה בגבול הדק והחמקני שבין מידה סבירה של כשירות להבין טיבה של צוואה לבין אבדן של אותה כשירות". בעדותו בבית המשפט הוא הלך עוד צעד והודה כי, "אני מבין שבית משפט רוצה ממומחה תשובות מאוד ברורות... אבל לפעמים יש מצבים שהם מצבי ביניים... וההחלטה יכולה ליפול ימינה או שמאלה במידה שווה, וזה המצב הזה". בסופו של דבר, אחרי כל הספקות, הוא הגיע למסקנה שהמנוחה היתה "קרוב לוודאי" כשירה לערוך את הצוואה.
מה שהכריע את הכף היתה בדיקה גריאטרית שנעשתה לאם רק כחודש אחרי החתימה. הרופאה הגריאטרית תיארה אשה "ערנית, מתמצאת, מתפקדת בחיי היומיום, נוהגת, הולכת להרצאות, מטפלת בכלב", שעברה אפילו מבחן כשירות לנהיגה. גם עורך הדין שערך את הצוואה, אברי רב הון, נשאל ישירות על ידי השופטת אם היה לו חשש לגבי כשירות האם, והוא ענה בלי לגמגם כי, "לא היה לי שום ספק, דרך אגב, לגבי כשירותה... היא היתה חדה מאוד".
גם טענת ההשפעה הבלתי הוגנת נפלה. בית המשפט קבע שהאם התגוררה לבדה בדיור מוגן וניהלה חיים עצמאיים לחלוטין - נהגה, טסה לחו"ל לבקר את אחיה, ושמרה על קשרים חברתיים. הניתוק בינה לבין הבת, קבעה השופטת, "מקורו בבחירתה החופשית של המתנגדת, ותו לא" - זה התחיל באירוע במלאת 30 לפטירת האב, שבו הבת הקריאה לאמה מכתב טענות במעמד המשפחה, ומשם נמשך הניתוק עד יום מותה.
תביעת הכספים התיישנה
גם תביעת הכספים מהעיזבון של האב נפלה, הפעם על רקע התיישנות. הבת טענה שהיא זכאית להחזר כספים שהעבירה לאביה לפני שנים, אבל לא ידעה לציין מתי בדיוק זה קרה. בית המשפט קבע שעילת התביעה נולדה לכל המאוחר ביום מותו של האב ב-2016, ומשם "בחלוף 7 שנים... דין התביעה להידחות מחמת התיישנות". גם תביעת ביטול עסקת המתנה התבררה כתיאורטית - גם בלי המתנה, האחים יורשים את כל הדירה מכוח הצוואה התקפה.
הצוואה נשארת בתוקפה, הדירה (ששוויה הוערך ב-1.47 מיליון שקל) תימכר והתמורה תתחלק לפי 11/12 לאחים ו-1/12 לבת, והבת חויבה לשלם לאחים 10,000 שקל עבור הוצאות משפט. עשור של ניתוק משפחתי הסתיים, לפחות בכתב, בכמה שורות בפסק דין.
