ילד משקיע בשוק ההון צילום: ביזפורטל
ילד משקיע בשוק ההון צילום: ביזפורטל

מחיר התווית: עד כמה רחוק ילכו הורים כדי שהילד ייחשב "מחונן"?

הם רק בני שמונה, אבל המרוץ למועדון הנחשק כבר בעיצומו - בתעשיית המחוננים של 2026 ההורים הם אלו שנלחמים על כל נקודה ומוכנים לשלם כל מחיר כדי להבטיח לילד עתיד מבטיח, בזמן שהילדים פשוט מנסים לעמוד בציפיות


ענת גלעד | (4)
נושאים בכתבה ילדים

אביב 2026. בחוץ הכול פורח, אבל בתוך בתי הספר היסודיים המתח מגיע לשיאו - זו התקופה של מבחני שלב ב' - החלק השני והמכריע בתהליך איתור תלמידים מחוננים ומצטיינים של משרד החינוך. לאורך השבוע נבחנים המוני ילדים במאות בתי ספר ברחבי הארץ. בזה אחר זה נכנסים תלמידי כיתות ב' לכיתות אחוזי התרגשות וחשש. עבור רובם זו הפעם הראשונה שהם נמצאים במעמד של מבחן, אך השאלות לא לקוחות מחומר הלימוד הרגיל, במקום זאת הם נדרשים לפצח מטריצות צורניות ואנלוגיות מורכבות תחת לחץ זמן. השעון מתחיל לרוץ, כל דקה חשובה. בחוץ, מאחורי שער הברזל עומדים ההורים. הם לא סתם מחכים; הם דרוכים לקראת השלב המכריע של המרוץ שמתחיל בחוברת תרגול פשוטה ונגמר בפנטזיות על שירות ביחידת 8200.

חבל הצלה מהשעמום

הכול מתחיל בצורך פדגוגי טהור. הורים רבים מזהים שהילד שלהם פשוט "גדול" על המערכת הרגילה. הוא משתעמם בכיתה, הקצב איטי מדי עבורו, והוא זקוק נואשות לאתגר מחשבתי כדי לא לאבד את ניצוץ חדוות הלמידה כבר בגיל שמונה. עבור ילדים אלו, המבחן הוא חבל הצלה אינטלקטואלי, והוא אמור לפתוח להם דלת לעולם שייתן להם אוויר לנשימה, לפחות לכמה שעות בשבוע שבהן יוכלו להרגיש כשווה בין שווים.

בבית הספר הרגיל הילד המחונן מוצא את עצמו לעיתים חריג או "חכם מדי", המחשבות שלו מורכבות, תחומי העניין שלו שונים והשפה שלו גבוהה מדי. אומנם מבחינה לימודית הוא מוביל, אבל חברתית הוא הרבה פעמים פשוט הולך לאיבוד. ההורים מחפשים עבורו מקום שבו יוכל לדבר עם ילדים שדומים לו, שדוברים את אותה "שפה" קוגניטיבית, מקום שבו הוא לא יצטרך להתנצל על הידע שלו ויוכל למצוא חברים אמיתיים.

3 אחוזים בחוד החנית

מכיוון שהמשאבים מוגבלים ואי אפשר לאבחן את כולם כמחוננים, המדינה יצרה כללים קבועים: רק 3% מהתלמידים, בעלי ההישגים הטובים ביותר יוגדרו כמחוננים ויקבלו את "יום השליפה" היוקרתי - יום אחד בשבוע שבו במקום לשבת בכיתה הרגילה וללמוד בשיעור חשבון תרגילים שהם ידעו לפתור כבר בגיל ארבע, הם נפגשים עם ילדים דומים להם מאזור מגוריהם ונחשפים למגוון תחומים מעניינים. ה-4% הבאים יוגדרו "מצטיינים" ויופנו לתוכניות העשרה דומות המתקיימות בשעות אחר הצהריים.

עבור ההורים, הפער הזה הוא משמעותי ביותר. תשובה נכונה אחת פחות במבחן, והילד "ייענש" בהעשרה שמורכבת מחוגים בשעות אחר הצהריים עד הערב, במקום ליהנות מהמסלול היוקרתי של הבוקר שכולל לעיתים גם הסעה מאורגנת. זהו המנוע שדוחף את ההורים לקנות "ביטוח" בדמות הכנה אינטנסיבית - המטרה היא להבטיח שהילד לא יפספס את המסלול הנחשק רק בגלל חוסר ריכוז רגעי או פער קטן בידע.

כשהבית הופך לחמ"ל

כאן נכנסת לפעולה תעשיית ההכנה לבחינות, המורכבת מכמה חברות מתחרות. רבים מההורים יצטיידו ליתר ביטחון בחבילת הכנה שלמה הכוללת: קורסי הכנה פרונטליים שעולים בין 1,500 ל-3,500 ש"ח, ערכות למידה דיגיטליות (כ-700 ש"ח) לאימון ביתי, ודגמי מבחנים מודפסים לתרגול שקט סביב השולחן (500-200 ש"ח).

אבל המחיר האמיתי הוא לא רק בכסף, אלא ב"ישיבה". ערב אחרי ערב, שולחן האוכל הופך לזירת תרגול. ההורה יושב צמוד לילד, בודק זמנים בשעון עצר, מתקן טעויות ומאיץ בו להתרכז. הלחץ שמופעל על ילד בן שמונה הוא מוחשי; הוא מבין היטב כמה המבחן הזה חשוב להוריו, והזמן המשפחתי שאמור להיות רגוע הופך למרוץ מתוח נגד הביצועים של האפליקציה.

קיראו עוד ב"בארץ"

האח הגדול

הדרמה מקצינה כשבבית יש אח או אחות גדולים שכבר אותרו כמחוננים. במקרה כזה, המוטיבציה ליישר קו היא עצומה. הילד הצעיר רואה את האח ביום השליפה ומרגיש את היחס לסטטוס במעגל המשפחתי. ההורה, שרוצה למנוע חוסר שוויון בבית ותחושת נחיתות של הילד השני, ילך רחוק מאוד - ישקיע בעוד ערכות, עוד קורסים ועוד שעות של ישיבה משותפת על החוברות - רק כדי ששני האחים יהיו באותה "ליגה".

הכול נעשה תחת הפנטזיה של "פתיחת הדלתות". התיוג כמחונן בכיתה ב' נתפס כצעד ראשון והכרחי בדרך למוקדי הכוח של ישראל 2035: קבלה לכיתות מופ"ת, כניסה לתוכניות יוקרתיות כמו פרויקט אוניברסיטת בר-אילן במתמטיקה המוביל לבחינת בגרות מוקדמת בכיתה י', ויתרון משמעותי במיונים ליחידות העילית הטכנולוגיות בצה"ל. ההורה רואה בחוברת השאלות המודפסת השקעה אסטרטגית בעתידו האקדמי והצבאי של הילד.

המס שאחרי הניצחון

גם לאחר שהמרוץ מסתיים והילד מתקבל, המצוינות ממשיכה לעלות כסף. נכון לשנת 2026, כל ההורים, גם של המחוננים וגם של המצטיינים, משלמים השתתפות עצמית שנתית של כ-1,700 ש"ח עבור התוכניות המסובסדות (יום השליפה או חוגי ההעשרה).

בסופו של דבר, בעוד שהילדים המצטיינים בדרך כלל הולכים לחוגים שלהם בגאווה ובשמחה, ההורים הם אלו שנשארים עם חישובי האחוזים, הלוגיסטיקה של ההסעות והמחיר הרגשי. תעשיית המחוננים מוכרת ידע, אבל היא בעיקר מוכרת להורים את התחושה שהם "עשו הכול" - מהחוברת הראשונה בסלון ועד להסעה של הבוקר.

הוספת תגובה
4 תגובות | לקריאת כל התגובות

תגובות לכתבה(4):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    ענבל 14/01/2026 14:17
    הגב לתגובה זו
    יום השליפה של הילדים שלי נותן להם אוויר לנשימה. הם לומדים זואולוגיה ארכיאולוגיה אוריגמי צילום ועוד. לא בדיוק מה שיכניס אותם ל8200.לא התאבדנו על זה ולא שום דבר. למדו בתוכנות לקראת המבחן כי הם רצו והדגש היה על לנסות. הבכור לא רצה ולא הלך. זו בסך הכל הזדמנות נהדרת להעשרה והרחבת הלמידה והלוואי שזה היה בבתי ספר לכולם.
  • אנונימי 14/01/2026 15:01
    הגב לתגובה זו
    וחבל על המאמץ של ההורים. הסיכוי של ילד שהוא לא מחונן או קרוב למחונן לקבל את האבחנה הוא נמוך. עם הכנה אומבלי הכנה המבחן הזה מהימן.וגם אם הילד יעבור הוא כנראה לא ירגיש בנוח ביום שליפה בחברת ילדים מחוננים ששם זה המקום שלהם להרגיש נוח עם מי שהם ולעסוק בתחומי הענין שלהם יחד בהתלהבות.
  • 1.
    אנונימי 14/01/2026 08:31
    הגב לתגובה זו
    בתור מחונן שסבל שילדיו כאלה אני ממליץ להם להיות רגילים זה יותר בריא לנפשובמילא שום תיוג לא עוזר הכל קשרים
  • ממליץ להם זאת לא בחירה (ל"ת)
    אנונימי 14/01/2026 10:05
    הגב לתגובה זו