רוסיה: עותקים פיראטיים של תוכנות מיקרוסופט התגלו במחשבי בית הספר - המנהל ישלם הקנס
בית משפט במוסקבה גזר על מנהל בית ספר קנס של 5,000 רובלים (כ-200 דולרים), שהם כחצי ממשכורתו החודשית - בשל שימוש בעותקים פיראטיים של תוכנות מיקרוסופט במחשבי בית הספר. התובע במשפט טען כי מנהל בית הספר, אלכסנדר פונוזוב, הפר את זכויותיה הקנייניות של מיקרוסופט בכך שהניח לתלמידים להשתמש ב-12 מחשבים שהכילו עותקים פיראטיים של מערכת ההפעלה חלונות וחבילת היישומים אופיס. פונוזוב, מנהל בית ספר באזור פרם שבהרי אורל, טען כי לא ידע שרישיונות התוכנה במחשבים שסופקו על ידי קבלן משנה מזויפים.
"אינני אשם ואערער על פסק הדין", אמר פונוזוב. "מישהו מגן על האינטרסים של התאגידים הגדולים, מישהו רוצה להפוך את המקרה שלי לדוגמה". בחודש פברואר האחרון דחה בית משפט מקומי את התביעה בטענה שההפסדים שנגרמו למיקרוסופט מזעריים. אולם, פונוזוב הגיש ערעור משום שלא נמצא זכאי. גם התביעה הגישה ערעור והפרשה התגלגלה לערכאה גבוהה יותר, בה נפסק שפונוזוב גרם למיקרוסופט הפסדים בסך 266,000 רובלים.
כדי להתקבל לארגון הסחר העולמי, נדרשת רוסיה להוכיח שהיא פועלת כנגד תכנים פיראטיים - תוכנות, סרטים ושירים. אולם, בתוכניות הטלוויזיה של רוסיה תואר פונוזוב כגיבור, שמנהל קרב של דוד מול גוליית כנגד המערכת המשפטית והתאגידים הבינלאומיים. נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, כינה את הפרשה "שטות מוחלטת" ונשיא רוסיה לשעבר, מיכאיל גורבצ'וב, קרא ליו"ר מיקרוסופט, ביל גייטס, להתערב לטובתו של פונוזוב.
ממיקרוסופט נמסר בתגובה כי התביעה הוגשה על ידי השלטונות ברוסיה. "אין לנו עניין לתבוע בתי ספר או מורים. אנו מבקשים לסייע לתלמידים לפתח את המיומנויות הנחוצות במאה ה-21", מסרה מיקרוסופט.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
