הכל נראה ירוק יותר בכנס איכות הסביבה 2020
מעת לעת מתפרסמים דוחות לא מחמיאים במיוחד בנושא איכות הסביבה למדינת ישראל בכלל, ולחברות התעשיתיות בפרט. ההפגנות הסוערות של אנשי הארגונים הירוקים מול המפעלים הכימיקליים בחיפה, והממצאים החמורים שמצביעים על זיהום אוויר כמו גם זיהום הים והיבשה הובילו ללחץ ציבורי על התעשיה שהחליטה בין יתר פעולותיה לארגן את כנס איכות הסביבה 2020 שנועד להראות כי המצב אינו גרוע כל כך, וכי גם ישראל נמצאת בדרך הנכונה.
מארגן הכנס, ד"ר איתן זילביגר, מנכ"ל החברה לשירותי איכות הסביבה, מייחס רצינות רבה להחלטתם של החברות לארגן כנס שכזה. לדברי איתן, קיימים פערים בין הידע שנתון בידי הציבור לבין המצב האמיתי כפי שמסתמן מהשטח, והכנס נועד בכדי לדון בנושאים אלו.
זה לא רק הכנס אומר זילביגר, גם בפועל הפער שקיים היום בין ישראל למדינות מערביות אחרות הולך ומצטמצם, וכיום מדובר במספר שנים בודדות עד שניישר קו עם יתר המדינות המפותחות.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
