עובדות וטענות:

המבקשת הינה חברה העוסקת בתחום הברזל. המנוח עסק בקבלנות בניין והיה לקוח של המבקשת. נכסיו של המנוח היו בעיקרם שני פרוייקטים של בנייה בבני ברק וברמת גן. פרוייקט הבנייה בבני ברק הושלם עוד בחייו של המנוח. פרוייקט הבנייה ברמת גן, הינו בניין מגורים בן 8 דירות שנבנה במסגרת עסקת קומבינציה ביחד עם המשיבות 5-2 (בת זוגו ובנותיו של המנוח, הזוכות עפ"י צוואתו) ובעלי המגרש, כך שלכל אחד מהם זכות לקבלת דירת מגורים אחת ולבעלי הקרקע זכות לקבלת ארבע דירות. עם פטירתו הפתאומית של המנוח, נעצרה בניית הפרוייקט. התוצאה האופרטיבית הייתה שהן המשיבות והן בעלי הקרקע נותרו ללא קבלן אשר יפעל להשלמת הבנייה. בנסיבות אלה, נוצרו חובות לספקים ולרשויות. בין נושי העזבון מצויה גם המבקשת.

הזוכות ניהלו בכוחות עצמן את העזבון. בין הפעולות שנעשו, מימוש הנכס בבני ברק ופירעון החוב לבנק הבינלאומי, תשלום של כעשרה אחוזים מן החוב למבקשת, עריכת הסכם חלוקת עזבון והעברת זכויות המנוח בחברה לידי המשיבות 4-3.

משכך, הגישה המבקשת תביעה כנגד הזוכות. אלה הגישו תובענה למינוי מנהל עזבון. לטענת ב"כ הזוכות, הדרך היחידה לפרעון החובות היא מכירת זכויות וחובות המנוח בפרוייקט לקבלן, אשר ייטול על עצמו את המשך הבנייה. בהמשך הדיונים הודיע ב"כ הזוכות כי הצליח לאתר מנהל עזבון, אשר יהא מוכן לבצע עבודתו ללא שכר - איש עסקים וידיד משפחת המנוח. עוד הוצע, כי מנהל העזבון יכין דו"ח על מצב העזבון ובכללו יילקחו בחשבון גם נכסים אשר חולקו לזוכות. לטענת ב"כ הזוכות, אין מניעה מבחינתן להחזיר לעזבון כל נכס שקיבלו. לאחר הכנת הדו"ח, יוזמנו הנושים ויחולק העיזבון. בנסיבות אלה, ולאחר שהאפוטרופוס הכללי הודיע על הסכמתו למינוי, מונה המשיב 1 למנהל עזבון המנוח.

מכאן הבקשה דנן, להורות על פיטורי מנהל העזבון. הוחלט להמתין עם הדיון בבקשה, עד לקבלת תמונה עדכנית ממנהל העזבון על מצב הזכויות והחובות של העזבון. ואולם, חרף כל המאמצים שנעשו, לא השתכלל הסכם עם קבלן כלשהו. ב"כ הזוכות הודיע, כי בנסיבות הקיימות, לא ניתן יהיה לפרוע את חובות הנושים, ומנהל העזבון הגיש בקשה לחיסול העזבון "בדרך אחרת", עפ"י סעיף 106 לחוק הירושה.

הבקשה דנן נסמכת על מספר טענות. חלקן מתייחסות לעצם החלטת המינוי ולשאלה האם ניתן היה למנות מנהל עזבון בנסיבות העניין, אם לאו; חלקן מתייחסות לאופן התנהלות הזוכות בניהול העזבון עובר למינוי מנהל העזבון ולאחריו, לרבות לשאלת אחריותן האישית לחובות העזבון; ואך מקצתן מתייחסות לדרך התנהלות מנהל העזבון ולאופן תפקודו.

דיון משפטי:

כב' הש' י' שנהב:

לכאורה, עילות הפיטורין עפ"י סעיף 92(2) הינן רבות. זאת, כעולה מהתיבה "אם ראה בית-המשפט סיבה...". יחד עם זאת, אין פירוש הדבר שיש שיקול דעת בלתי מוגבל לבית-המשפט להורות על פיטורי מנהל עזבון, שכן הוא נדרש להצביע על הסיבה שגרמה לפיטורין. לדעת פרופ' שילה (פירוש לחוק הירושה - כרך שלישי), ככלל, הסיבה צריכה להיות דומה לזו אשר מוזכרת מפורשות בסעיף, היינו שמנהל העזבון "לא מילא את תפקידו כראוי". מהפסיקה המועטה שקיימת בענין משתמע כי בית- המשפט לא שש לפטר מנהל עזבון.

ברי, כי נקודת המוצא לבחינת התנהלותו של מנהל העזבון מחייבת בראש ובראשונה להניח כי קיים "עזבון", אשר אותו יש לנהל. טענתה המקדמית של המבקשת היא כי לא ניתן היה כלל למנות מנהל עזבון, לאור העובדה כי העזבון חולק ולכן לא ניתן לנהלו. זאת אין לקבל. הניסיון לתקוף בדיעבד את עצם החלטת המינוי בדרך של הגשת בקשה לפיטורי מנהל העזבון, אינה אפשרית עפ"י החוק ואינה ראויה. אף לאחר המינוי עמדו בפני המבקשת, כ"צד מעוניין", אפשרויות עפ"י הדין לתקוף את ההחלטה, אם באמצעות הגשת בקשה לביטול המינוי, ואם באמצעות הגשת ערעור על ההחלטה. יחד עם זאת, לגופא של ההחלטה, גם עזבון שלילי הינו בבחינת עזבון, אשר הדרך לנהל אותו היא בהליך של פשיטת רגל. בענייננו, אמנם לפתחו של העזבון רבצו חובות, אך יחד עם זאת, לזכותו גם עמדו זכויות אובליגטוריות בפרוייקט. במצב זה, בו הזכויות טרם הבשילו לידי מלוא הפוטנציאל הכלכלי שלהם, היה מקום למנות מנהל עזבון על מנת שניתן יהיה למצות את המהלך. הסכם חלוקת העזבון אינו מעלה ואינו מוריד לעניין זה. על אחת כמה וכמה בנסיבות המקרה דנן, בו ניתנה הוראה למנהל העזבון לכנס את נכסי העזבון, בהתעלם מהסכם חלוקת העזבון וכך נעשה.

כאמור, עפ"י החוק, ניתן לפטר את מנהל העזבון אם לא מילא תפקידו כראוי. בחינת תקינות התנהלותו של מנהל העזבון מתייחסת, בין השאר, למספר היבטים: קיומו של ניגוד עניינים בניהול העזבון, חובת הנאמנות - היחס הראוי שבין הזוכים לנושים, הצורך בהגשת תביעות, וכו':

ניגוד עניינים: בענייננו, עובדת היות מנהל העזבון מקורב לזוכות ולמשפחת המנוח הייתה ידועה עובר למינויו. יתר על כן, היכרות זו היא שהניעה את מנהל העזבון לקבל על עצמו מחויבות מסוג זה, על אף שאין שכרה בצידה. המבקשת לא הוכיחה כי ההיכרות המוקדמת הנ"ל גרמה להתנהלות לא ראויה או לא תקינה בניהול העזבון. מרבית טענותיה התייחסו לתקופה שלפני המינוי, בכל הנוגע ל"העלמה" כביכול של נכסי העזבון וחלוקתו המוקדמת. לעניין זה, היכרותו המוקדמת לא מעלה ולא מורידה. בתקופה שלאחר מינויו, לא נמצא פסול או השהייה מכוונת של ההליכים על מנת לעכבם לטובת הזוכות.

חובת נאמנות – יחס ראוי בין יורשים לנושים: לא נמצא דופי בחובת הנאמנות של מנהל העזבון ביחס שבין הנושים לזוכות. כאמור, זיקתו לזוכות הייתה ידועה עובר להליך המינוי, ונלקחה בחשבון עת מונה. מנהל העזבון אינו פועל עבור עצמו. הוא מתמנה על ידי בית המשפט כנאמן או כמעין נאמן עבור אחר או אחרים. מנהל העזבון חייב להיות נאמן, בראש ובראשונה, לבית המשפט ולהוראותיו. הוא עושה דברו של בית-המשפט, ואינו עושה דברם של היורשים או של צדדים מעוניינים אחרים, גם אם מינויו נבע מלכתחילה מפנייתו של מעוניין בדבר. על מנהל העיזבון לפעול לטובת האינטרסים של היורשים או של מעוניינים אחרים, ועליו למצוא את שביל הזהב בין האינטרסים השונים ולעתים אף הנוגדים.

אם כי לכאורה המטרה הראשונית של מנהל העיזבון היא לדאוג לכך שהיורשים יקבלו את חלקם בעיזבון, נדמה שכשיש סתירה בין רצון היורשים לבין רצון הנושים, הדאגה לנושים עדיפה, שכן כשם שבחוק הסובסטנטיבי אין ליורשים זכות לרדת לנכסי העיזבון טרם שולמו החובות לנושים, כך גם על מנהל העיזבון לדאוג תחילה לתשלום חובות העיזבון. ואולם, הוא אינו רשאי לפעול לטובת הנושים בהתעלם מהאינטרסים של היורשים.

בענייננו, נמצא כי מנהל העזבון פעל כשורה בכל הנוגע למרקם היחסים שבין הזוכות לנושים וכי כל פועלו ומרצו הושקעו בהשאת העיזבון על מנת שניתן יהיה לפרוע את חובות הנושים. מעת מינויו, פעל המנהל למציאת קבלן אשר ישלים את הבנייה וישא בחובות, ואם פועלו היה נושא פרי, אין חולק כי הן היורשים והן הנושים, ובכללם המבקשת, היו יוצאים נשכרים. מטבע הדברים, כל מו"מ טומן בחובו סיכון כזה או אחר, אשר לעתים מצליח ולעתים לא.

הגשת תביעות: זכותו – ואף חובתו – של מנהל העזבון לייצג את העזבון בהליכים משפטיים כבעל דין התובע בשם ה"עיזבון", או בשם מעוניין בדבר. מכאן, שמנהל עיזבון צריך לייצג את האינטרסים של המעוניינים בעיזבון. זאת ועוד, מסמכותו לתבוע מעוניין בדבר, כגון יורש, אם הוא סבור שזה לטובת העיזבון כולו. מרבית מטענותיה של המבקשת מתייחסות לתקופה שלפני המינוי. מיום המינוי, שוכנע בית המשפט, כי מנהל העזבון פעל מחד למציאת פתרון לסיום חוזה הבנייה ולהשאת נכסי העזבון. מאידך – המבקשת לא הצליחה להרים את הנטל על מנת להטיל דופי בתפקודו.

אף טענת המבקשת, כי לא ידעה על עצם קיומו של ההליך למינוי מנהל עזבון בבית-משפט זה, וכאשר נודע לה על ההליך, היה זה בדיעבד – נדחתה. נקבע, כי המבקשת ידעה אודות הבקשה למינוי מנהל עזבון, המתנהלת בבית המשפט לענייני משפחה, עובר למינוי, וכי לאורך כל התקופה, שמיום ידיעתה הראשונית, היינו 19.10.03, ועד למועד בו מונה מנהל העזבון - 1.6.04, יכולה הייתה המבקשת לפנות באופן עצמאי לבית המשפט ולהצטרף להליך בהיותה "צד מעוניין" ולהביע את התנגדותה.