דוד עובדיה, עו"ד ובעל תואר שני במנהל עסקים, היה לקוח של בנק הפועלים ושל הבנק הבינלאומי במשך תקופות שונות. עובדיה החזיק בניירות ערך אצל הבנקים, ניהל חשבון ניירות ערך וביצע מעת לעת, פעולות של קניה ומכירה של ניירות ערך באמצעותם. הבנקים גבו מעובדיה עמלת "שמירת ניירות ערך". בשנת 2000 שינה בנק ישראל את שמה של עמלה זו ל"דמי ניהול פקדון ניירות ערך", או "דמי ניהול חשבון ניירות ערך". עובדיה הגיש תביעה על סך 392 שקל, אשר עילתה בעמלה הנ"ל.

במקביל, הגיש עובדיה גם בקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית. הוא טען כי גביית העמלה מהווה הטעיה מכוח חוק הבנקאות. לטענתו, הרישומים אודות ניירות הערך הועברו למחשב, ובניגוד לעבר, ניירות הערך אינם מוחזקים עוד פיזית. לפיכך, לא ניתן עוד בפועל שירות של שמירה על ניירות הערך.

בית המשפט קבע, כי בגין העמלה נשוא הבקשה ניתנים שירותים בנקאיים רבים מהותיים אשר תכליתם היא, בין היתר, שמירה על האינטרסים של מחזיק ניירות הערך. שירותים אלה כוללים מערך של שמירה, ניהול, בקרה ואבטחה של המידע הממוחשב אודות אחזקות הלקוחות בניירות ערך.

שירותים אלה מצריכים, בין היתר, מערך מחשוב הדורש פיתוח מתמיד ותחזוקה, עדכון ושמירת קובץ נתוני הלקוחות ויתרות בניירות ערך, מערך דיוור ישיר, ומערכת הצפנה. אחסון מידע במדיה מגנטית אינו פוטר את הבנקים מהצורך לשומרו מפני פגיעות והיזקים אחרים ומהצורך בהשקעת משאבים אנושיים וכספיים לשם כך. לפיכך, יש לדחות את טענת המבקש לפיה מחשובו של המידע אודות האחזקות של ניירות הערך, אינו עולה כדי שירות של שמירה וניהול של ניירות ערך.

תום לב וייצוג הולם

עוד נקבע, כי ספק אם עובדיה מתאים להיות תובע מייצג. הדרישה בחוק תובענות ייצוגיות היא כי עניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. עובדיה לא צרף את הסכם ההתקשרות שלו עם הבנקים ואף לא טרח לבדוק אותו. הסכם ההתקשרות מפרט, כך על פי טענת בנק הפועלים, את השירותים אותם מקבל בעל חשבון ניירות ערך וכולל גם התחייבות לשלם עמלות, והתחייבות להתריע על כל פגם או טענה. הסכם זה רלוונטי לתביעה והיה מקום כי תובע המבקש לייצג קבוצה יצרפו ויעיין בו.