חברות הביטוח השקיעו 3.5 מיליארד דולר בחו"ל ב-2005

נמשכת הזליגה של השקעות הישראלים אל מעבר לים. בעוד שכאן המערבולת הפוליטית נמצאת בשלבים מתקדמים, הגדילו חברות הביטוח במהלך השנה את ההשקעות שלהם בחו"ל ב-37%
חזי שטרנליכט |

התגברה מגמת ההשקעות בחו"ל. מנתוני האוצר המתפרסמים היום עולה כי חברות הביטוח הזניקו את סך ההשקעות שלהם בשוק הגלובלי בשיעור חד בחודש ספטמבר. בעוד שבחודש דצמבר 2004 החזיקו חברות הביטוח כ-10% מנכסיהם באפיקי השקעה בחו"ל בלבד, הרי שבמהלך התקופה עד לחודש ספטמבר 2005 חל גידול של כ-37% בשיעור האחזקה, והחברות החזיקו כ-13.7% מסך הנכסים שלהם באפיקי חו"ל.

הגידול באחזקות היה עקבי במהלך כל התקופה. עיקר הכסף עבר להשקעות במניות ובאג"ח, אך גם באפיקי קרנות הנאמנות, קרנות ההשקעה ופקדונות אחרים נרשם גידול בהשקעות.

מהנתונים עולה כי בחודש דצמבר 2004 החזיקו חברות הביטוח כ- 5.8 מיליארד שקל באפיקי השקעה בחו"ל ואילו בחודש ספטמבר 2005 החזיקו החברות כ-9.4 מיליארד שקל. במהלך החודשים הנ"ל הגדילו החברות את החזקותיהן בחו"ל בכ-3.6 מיליארד שקל, סכום המהווה גידול של כ-61.5% באחזקות בחו"ל.

כאמור, במהלך השנה חלה תפנית באחזקות אג"ח ומניות בקרב חברות הביטוח, בחודש דצמבר 2004 שיעור האחזקה של החברות באג"ח היה הגבוה ביותר ועמד על כ-34.8%, בעוד ששיעור האחזקה במניות עמד על כ-30.3% מסך ההשקעות בחו"ל.

בעוד שעד סוף ספטמבר 2005, שיעור האחזקה באג"ח מסך ההשקעות בחו"ל ירד בכ-15% לשיעור אחזקה של כ-29.4%, ואילו שיעור האחזקות במניות חו"ל עלה ב-20% לשיעור אחזקה של כ-36.3%, השיעור הגבוה ביותר.

אחוז האחזקה בקרנות נאמנות, שהיווה 32.3% מסך ההשקעות בחו"ל ירד בכ-17%, לרמה של 26.7% בין דצמבר 2004 ועד ספטמבר 2005 ואילו שיעור האחזקה בקרנות השקעה עלה בכ- 182%, מאחזקה של כ-2.7% בדצמבר 2004 לשיעור אחזקה של כ- 7.6% בספטמבר 2005 מסך הנכסים המושקעים בחו"ל.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מטרו (נת"ע)מטרו (נת"ע)

אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן

מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של הפרויקט מתרבות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה מטרו גוש דן

פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר  והיא צפויה לגבות אותו כלכלית. 

נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.


מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.


במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.


הפתרון התחבורתי של העתיד?

עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.