המירוץ להתישנות צו לפי סעיף 152 לפקודה
עמ"ה 659/02, עמ"ה 660/02 מנשה לוי ואח' נ. פקיד שומה ירושלים המערערים העלו טענה מקדמית, לפיה יש לקבל את הערעורים על הסף ולקבוע כי יש לראות את ההשגה שהגישו כאילו התקבלה, לאחר שקביעת השומות בצו לפי סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן - הפקודה), נעשתה בחלוף למעלה משנה ממועד הגשת ההשגה. ביום 30.8.2001 הוציא המשיב שומות לפי מיטב השפיטה לשנות המס 1997-2000. ביום 25.9.2001 הגישו המערערים השגה על השומות.
משלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכם ביחס לשומות, הוציא המשיב למערערים שומות בצו, לפי הוראת סעיף 152(ב) לפקודה.
השומות נשלחו למערערים ביום 24.11.2002. תאריך הוצאת השומה המופיע על הצווים הינו 19.9.2002.
המחלוקת בין הצדדים נסובה על השאלה האם איחר המשיב את המועד לקביעת הצווים, לפי סמכותו הקבועה בסעיף 152(ב) לפקודה.
לטענת המשיב, תוך שנה מיום הגשת ההשגה, על המשיב להפעיל את שיקול דעתו לגבי השומה, ודי בשיגור קביעת השומה למחשב בטווח השנה כדי לעמוד בדרישת הסעיף. לטענת המערערים, תוך שנה מיום הגשת ההשגה על פקיד השומה לשלוח את הצו לנישום. מאחר שהצווים נשלחו לאחר שעברה שנה מיום הגשת ההשגה, יש לראות אותה כאילו התקבלה. המערערים נסמכים על פסקי הדין שניתנו בעמ"ה 7050/03 משה סמי נ. פקיד שומה (להלן - פסק דין סמי) ועמ"ה 8024/04 איקאפוד בע"מ נ. פקיד שומה.
בפסק דין סמי נקבע כי המועד הקוטע את מרוץ ההתיישנות הוא היום בו נשלח הצו אל הנישום.
המשיב טוען כי אף לפי פסק דין סמי, אין מקום לקבוע כי השומות במקרה דנן התיישנו. זאת מאחר והטעם היחיד לכך שהשומות לא נשלחו למערערים בתוך תקופת ההתיישנות היה העיצומים שהתקיימו אצל המשיב ואצל שע"מ במועד שידור השומות. העיצומים נמשכו אצל המשיב עד ליום 19.11.2002 ואצל שע"מ עד ליום 11.11.2002. לטענת המשיב, עיצומים ושביתות הוכרו על ידי המחוקק, בענינים שונים, כטעם המצדיק הארכת מועדים.
בית המשפט המחוזי בירושלים פסק
אף אם תתקבל טענת המשיב כי יש להתעלם מתקופת העיצומים לצורך מנין ימי ההתיישנות, לא יהיה בכך כדי להועיל לו. שכן העיצומים הסתיימו בשע"מ, שהוא לדברי המשיב האחראי על שליחת הצווים, ביום 11.11.2002. הצווים נשלחו ביום 24.11.2002.
כאשר לא לוקחים בחשבון לענין חישוב מועדים ימי שביתה, המשמעות היא כי המועד הקובע הוא בסמוך לסיומה. לא הובאו בפני בית המשפט הסברים וראיות לסיבת העיכוב במשלוח הצווים לאחר תום העיצומים. השאלה מה עיכב את משלוח הצווים נותרה ללא מענה. המשיב לא הציג הסברים שיכולים להבהיר את התהליך ולהסביר את הפערים בין המועדים בהם נשלחו הצווים אל המחשב לבין המועדים בהם הם נשלחו אל הנישומים. בהעדר כל הסבר כזה - אין זה מוצדק ליתן לפער הזמן לגיטימציה. הצווים התיישנו ויש לראות ההשגה כאילו התקבלה. לאור האמור - למערערים אין עוד צורך בערעוריהם והם נמחקים.
המשיב חויב בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ + מע"מ.
ניתן ביום 2.8.2005 בפני: כבוד השופטת מ. מזרחי. ב"כ המערערים: עו"ד י. קרמר; ב"כ המשיב: עו"ד י. הירשברג.
