שלמה זוהר
צילום: סיון פרג'

אחרי 8 שנים - שלמה זהר מסיים את תפקידו כמנכ"ל איידיאו

זהר יסיים את תפקידו באפריל 2018, מועד סיום החוזה

מערכת Bizportal |

שלמה זהר, מנכ"ל איידיאו, הודיע היום על כוונתו לסיים את תפקידו כמנכ"ל החברה לאחר תום הסכם ההעסקה הנוכחי, בסוף אפריל 2018. זהר הצטרף לחברה ב-2010, לאחר כהונה כיו"ר קבוצת דיסקונט.

בתקופת כהונתו כמנכ"ל, ובתמיכה מלאה של כלל בעלי המניות ובראשם קבוצת שיכון ובינוי, צמחה החברה בשיעורים משמעותיים: בעוד שבשנת 2009 הפסידה החברה 50 מיליון שקל, הרי שבתשעת החודשים הראשונים של 2017 הסתכם הרווח הנקי ב-577 מיליון שקל. שווי החברה עומד כיום על 1.8 מיליארד שקל לעומת 72 מיליון שקל ב-2010 - עלייה של 2400%.

המהלך העיקרי שהוביל זהר בתקופת ניהולו היה הרחבת אחזקותיה של החברה בנדל"ן מניב בברלין. כשנכנס זהר לתפקידו, החזיקה ADO בכ-2,530 יחידות נדל"ן למגורים וכיום מגיע פורטפוליו הנכסים שלה בעיר ליותר מ-22,000. החברה ניצלה את תהליכי האורבניזציה ומחירי הנדל"ן הנמוכים בעיר המרכזית בגרמניה ורכשה מקבצים רבים של נדל"ן מניב למגורים, אשר הביאו לעלייה משמעותית ורציפה בהכנסותיה, ברווחים ובשווי החברה. בנוסף, הוביל זהר את הנפקת החברה הבת – ADO Properties בבורסת פרנקפורט, והנפקת אג"ח בבורסת לוקסמבורג בהיקף של 400 מיליון אירו. בתקופת כהונתו של זהר בוצעו חלוקות לבעלי המניות בהיקף מצטבר של 465 מיליון שקל – מרביתו בשנת 2016.

שלמה זהר: "אני גאה לסיים את תפקידי בחברה בתחושה של מיצוי וסיפוק ומתוך רצון להמשיך הלאה בחיי המקצועיים, כאשר כל מאזניה ונתוניה הכלכליים מראים על חוסן פיננסי ורווח רציף. ביחד עם יו"ר הדירקטוריון משה לחמני, חברי הדירקטוריון ועם צוות מנהלים ועובדים מקצועי, שמכיר היטב את השוק בברלין, הבאנו את החברה לשיעורי צמיחה גבוהים ורווחי שיא. אני בטוח ש ADO תמשיך בשנים הקרובות במגמת הצמיחה ובביסוס מעמדה בשוק הגרמני, תוך שהיא ממשיכה לרכוש נכסים ולהשביח אותם".

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
עמירם לוין
צילום: פייסבוק, על פי סעיף 27

מיליארד שקל בייבי - עמירם לוין בתשואה חלומית

פי 1,200 - עמירם לוין, אלוף במיל מלמד את כולנו שהשקעות זה כמובן גם - מזל, אבל גם הרבה שכל-ידע

רן קידר |

800 אלף שקל של השקעה הפכו בעת שנקסט ויז'ן הונפקה ל-31 מיליון שקל. זה היה לפני 4 שנים, מאז האלוף עמירם לוין מימש מספר פעמים וירד מרף הדיווח של ה-5%, אבל לביזפורטל נודע שהוא עדיין מחזיק במניות החברה. אם לוין לא היה מממש הוא היה מחזיק כיום מניות ב-1 מיליארד שקל. אבל לוין מימש ובצדק - אף אחד לא יכול היה לדעת שזו השקעה שתניב פי 1,200! ופי 40 מאז שהיא החלה להיסחר. 


על פי ההערכות ובהסתמך על מכירות שכן דווחו, לוין נפגש עם כ-250 מיליון שקל במזומן והוא עדיין מחזיק בכמות מניות משמעותית, - לאחר שהמניה עלתה פי ארבע בשנה האחרונה - בלכל הפחות 400 מיליון שקל. בסך הכל מדובר על 650 מיליון שקל, וזו הערכה שמרנית.  בפעם הקודמת שניסינו לשאול את לוין על ההשקעה הוא אמר - "בטח שאני מחזיק, אבל זו השקעה פרטית ואני לא מדווח".  




עמירם לוין מלווה את החברה מההתחלה. המייסדים היו צריכים דמות מוכרת, דומיננטית, פותחת דלתות ולוין הצטרף. הוא האמין בחברה, השקיע בה, והצליח. ההצלחה של נקסט ויז'ן היא הרבה מזל. לוין הרוויח תשואה של כ-120,000%, זה מזל, אבל לא רק. זו ידיעה, זה ניסיון, זה הרבה שכל. שכל של בניית הדברים הנכונים, הסתכלות מאוד ממוקדת על מה שטוב לחברה ולא מקלישאה, בניית חברה אמיתית והבנה שוטפת של צרכי השוק במטרה לספק את המוצרים הטובים והנכונים לצבאות ולמשתמשים. 

אם תרצו - היה אולי הרבה מזל, אבל המזל הולך עם הטובים - נקסט ויז'ן היא חברה אמיתית ולוין זיהה את האנשים וההנהלה ואת המוצר ועזר להביא אותו למקומות הגבוהים. עכשיו הוא מחוץ לחברה, אין לו תפקיד רשמי, אך הוא עדיין מאמין בחברה ומשקיע בה. 

השקעות אלטרנטיביותהשקעות אלטרנטיביות

השקעות אלטרנטיביות אינן מילה גסה, אבל חייבים להפסיק להשוות תפוזים לתפוחים

הדיון על "קריסת" השוק האלטרנטיבי מפספס את העיקר - אין דבר כזה שוק אחד או מודל אחד; בין פלטפורמות אחראיות עם מנגנוני חיתום וביטחונות לבין גופים שנשענו על הון חדש בלבד, עובר קו דק שמפריד בין ניהול סיכון מושכל לבין הימור מסוכן - טור תגובה של אייל אלחיאני  מייסד ומנכ"ל טריא
אייל אלחיאני |

בטור שהועלה כאן ניסו להסביר "מה קרה" לשוק ההשקעות האלטרנטיביות. שמות מוכרים כמו הגשמה, סלייס, טריא ואחרות נזרקים יחד לסל אחד, כאילו מדובר באותו מוצר, באותו מודל ובאותה רמת סיכון ולא היא.

מדובר בטעות יסודית, כמעט פדגוגית: אין דבר אחד שנקרא “השקעה אלטרנטיבית”.

השקעה אלטרנטיבית היא שם גג למאות מודלים שונים: מאשראי צרכני, דרך מימון נדל״ן, ועד השקעות אנרגיה וקרנות חוב. בין קרן גמל שגייסה כספי חוסכים והשקיעה אותם בפרויקטים כושלים בניו־יורק, לבין פלטפורמת הלוואות בין עמיתים שמאפשרת השקעות מגובות נדל״ן בישראל - אין שום דמיון, לא ברמת הפיקוח, לא במבנה ההשקעה ולא ברמת השקיפות. מדובר במוצרים שונים בתכלית. כל זאת בנוסף להשפעה המהותית על התחרות ועל האימפקט החברתי.

הציבור הישראלי צמא לאפיקים אלטרנטיביים, וזה לא מקרי. במשך עשור של ריבית אפסית, משקיעים נאלצו לבחור בין תשואה זעומה בבנק לבין השקעות ספקולטיביות בחו״ל. ההשקעות האלטרנטיביות, כשהן מנוהלות נכון, יצרו אפיק שלישי - כזה שמחבר בין הכלכלה הריאלית (דיור, אשראי לעסקים קטנים) לבין הציבור הרחב, ומאפשר תשואה ראויה לצד ביטחון יחסי.

אבל בין זה לבין “שיווק אגרסיבי של חלומות” יש תהום.

ההבדל האמיתי איננו בסיפור השיווקי, אלא בניהול הסיכון.

מי שבנה מנגנון בקרה, שקיפות, חיתום וביטחונות איכותיים - הוכיח את עצמו גם בתקופות משבר ושרד. מי שבנה על זרימה אינסופית של כסף חדש - קרס. זה כמובן נכון להשקעות אלטרנטיביות כמו גם לבנקים שונים בארץ ובעולם (שחלקם קרסו וגרמו להפסדים משמעותיים למשקיעים).

להכניס את כולם לאותה רשימה זה כמו לכתוב שטסלה וניסאן הן “שתי חברות רכב” - עובדתית זה נכון, אך מהותית מדובר בשני מוצרים שונים לחלוטין מכל הבחינות.