שוטרים גילו בארון 830 אלף שקל - זו הסיבה שהאיש לא ישלם מס
בית המשפט המחוזי בבאר שבע פטר באחרונה אב לעשרה ילדים מהפזורה הבדואית מלשלם מס עבור מאות אלפי שקלים במזומן שנמצאו בביתו, במהלך חיפוש שערכה בו המשטרה. השופטת יעל ייטב קבילה את ההסברים של המערער, שלפיהם מקור הכספים הנ"ל הוא עבודתו רבת השנים בקרן קיימת לישראל (קק"ל) ובהכנסות של ארבעת ילדיו, כך שמדובר למעשה בחיסכון עבורם ולא ב"גידול הון בלתי מוסבר" הגורר מיסוי מוגדל וקנסות.
הפרשה החלה באוקטובר 2021, אז ערכה יחידת הבילוש של המשטרה חיפוש בביתו של המערער, על רקע חשד לאחזקה של אמצעי לחימה (אמל"ח). במהלך החיפוש נמצאו אמנם ארגזי תחמושת בארון, אלא שהם לא הכילו אמל"ח - אלא כסף מזומן בהיקף של 830 אלף שקל. פקיד השומה ראה בסכום משום הכנסה בלתי מדווחת, וחייב את האיש בתשלום מס מוגדל ובקנס. השגה שהוא הגיש נגד ההחלטה נדחתה, ועקבות כך הוגש הערעור לבית המשפט בדצמבר 2022.
לטענת האיש, שהוא עובד של קק"ל מזה 35 שנה, הסכום הגדול שהתגלה בביתו אינו מהווה גידול הון בלתי מוסבר או הכנסה בלתי מדווחת, כפי שטען פקיד השומה, אלא בסך הכל מדובר בחיסכון שלו ושל ארבעה מילדיו הבוגרים לאורך השנים. כמו כן, הסביר המערער כי דתו אוסרת עליו לשמור את הכסף בבנק, וכי מאז שהתחיל לעבוד בגיל 17 "הוא שומר את הכסף בארון". לכן, לדברי המערער, צריך לבטל את ההחלטה של פקיד השומה ולפטור אותו מתשלום המס והקנס שבהם חויב.
השופטת ייטב קבעה כי הסברי המערער לגבי המזומנים הרבים שנמצאו בביתו – בייחוד על רקע היותו בעל הכנסות של כ-260 אלף שקל בשנה מעבודתו בקק"ל – מניחים את דעתה. "לא מדובר אפוא בסכום כסף גבוה שנמצא בביתו של אדם נעדר הכנסות המתפרנס מקצבאות המוסד לביטוח לאומי בלבד, או בביתו של מי שמפיק הכנסה זעומה בלבד שאין בה כדי להסביר קיומו של חיסכון – אלא באדם המפיק לאורך שנים הכנסה של ממש, המחויבת במס באופן שוטף. במצב דברים זה. אין זה בלתי סביר להניח שיש באפשרותם של המערער ואשתו לחסוך ממשכורתם את סכומי הכסף שנמצאו בביתם", כתבה השופטת בפסק הדין שפרסמה.
- השותף הסתיר הכנסות - וישלם יותר מ-2 מיליון שקל
- רואה חשבון גנב מיליון שקל מלקוחות והעלים הכנסות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
היא אף הוסיפה כי היכולת של המערער לחסוך סכומים נכבדים ממשכורתו לאורך השנים מוסברת, בין היתר, באמצעות העובדה שעלות ביתו מסתכמת בכ-30 אלף שקל בלבד. בנסיבות אלה, הבהירה, קיומו של חיסכון בסך 830 אלף שקל אינו דבר מופרך, "ואילו היה מתגלה הסכום האמור בחשבון הבנק של המערער – לא היה פקיד השומה חושד כי מדובר בהכנסה שלא דווחה, בהיעדר כל בסיס לכך".
היא כתבה אמנם כי מקובל להפקיד כספי חיסכון בבנק או במוסד פיננסי אחר, אלא שלדבריה יש מגזרים במשק הישראלי שבהם נהוג, מסיבות כאלה ואחרות, לשמור את הכסף בבית. לדבריה, כל עוד לא קיים איסור על כך שמעוגן בחוק – אי אפשר להסיק באופן אוטומטי שמקור הכספים בעבירה או שהמס בגינם לא שולם.
השופטת ייטב הוסיפה כי גם לילדי המערער, שנטען כי הם שותפים בחיסכון, יש הכנסות שנובעות ממשכורת, ולכן הגיוני שהם תרמו לקופת החיסכון מיכולת העבודה שלהם ולאו דווקא מפעילות עבריינית. בחקירתו סיפר המערער שילדיו בחרו להפקיד אצלו את כספם כדי שלא יבזבזו אותו סתם.
- הפקעה, מחלוקת ומס: המושב נגד המדינה - מי ניצח?
- נפצע בטרמפולינה בטיול בית ספר - וזה הסכום שיקבל
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- בוטל היתר בנייה למלון שתוכנן ברחוב הירקון בתל אביב
לאור כל אלה, הורתה השופטת על קבלת הערעור של האיש וביטול השומה והקנס שהוטלו עליו, ועל השבת הכספים שנתפסו לידיו בתוך חודש ממועד פסק הדין. פקיד השומה חויב בהוצאות משפט בסכום של 70 אלף שקל.
- 6.ישר כוחה של השופטת. (ל"ת)רואה חשבון 16/06/2024 22:01הגב לתגובה זו
- 5.ברל 16/06/2024 09:04הגב לתגובה זושופטת ממש עלובה , פקיד שומה עוד יותר , אילו היה מדובר ביהודי היו שחטים אותו
- 4.אם היה חרדי היה נקנס (ל"ת)עמי 16/06/2024 05:11הגב לתגובה זו
- 3.כלכלן 15/06/2024 14:58הגב לתגובה זואין תחתית לביב השופכין שנקרא שופטים בישראל - מערכת משפט מושחתת
- 2.ותיק 15/06/2024 11:54הגב לתגובה זופקידי השומה מעדיפים לדגיי הרקק שאינם יכולים להתגונן. המעלימים הגדולים הנעזרים במיטב רואי החשבון, חסינים בדרך כלל. טוב שבית המשפט העמיד אותם במקומם.
- 1.פרח 15/06/2024 11:14הגב לתגובה זוהוא לא מאמין בבנק אך מקבל את הכסף ממנו? למה באו לחפש נשק אצלו? 4 בנים וכולם משירים את הכסף בבית? מה עם הוצאות חשמל מים אוכל ל12 איש בבית? תממש לא קונה את הסיפור הזה. שמשיות המס יכתבו את הסיפור ב"חכמי חלם"
- באיזו שפה אתה כותב את התגובות? (ל"ת)בור ועם הארץ 16/06/2024 13:44הגב לתגובה זו

בית המשפט חייב דוד להשיב לאחיינית יותר מ-220 אלף שקל
השופטת עפרה גיא מבית המשפט לענייני משפחה קבעה כי המנוח הפקיד בידי אחיו סכום משמעותי מכספי הירושה שקיבל מאמו, וכי הדוד הודה בהחזקת הכספים בשיחות מוקלטות ואף חזר ואמר למנוח “זה הכסף שלך”. גרסתו שלפיה תמך כלכלית באחיו ושהסכומים נועדו לקיזוז נדחתה. בית
המשפט חייב אותו להעביר לאחיינית 221,342 שקל, בתוספת הוצאות ושכר טרחה
הפרשה הבאה החלה שנים לפני שהתגלגלה לבית המשפט, בתוך סבך משפחתי טעון, רגשות מעורבים וחשדנות שגברה והלכה ככל שחלפו הימים. אדם מבוגר, מוגבל בניידותו, מצא עצמו תלוי במשפחתו לאחר גירושיו, כשחייו מתנהלים בין דירת אמו לבין מוסד סיעודי. מאחורי הקלעים התנהל מסלול כספי מורכב, שבמרכזו סכום משמעותי שקיבל המנוח מעיזבון אמו. הכסף הופקד בידי אחד מאחיו, שהיה בנקאי, מתוך אמון, מתוך תקווה שאותו אח יסייע, ישמור וינהל את הכספים למענו. אלא שהאמון התערער, ועם מותו של המנוח נהפכה התחושה לחשד ממשי.
האחיינית, שהיתה הקרובה ביותר למנוח בשנותיו האחרונות, נותרה לבדה להתמודד עם המורשת הכלכלית שהותיר אחריו. בצוואתו קבע אביה כי כל רכושו עובר אליה, ובמקביל ציין מפורשות כי סכום של 256,442 שקל הופקד בידי אחיו, וכי נכון למועד עריכת הצוואה נותרו בידי אותו אח 221,342 שקל. ואולם בעוד שבצוואה העניין היה ברור לחלוטין, המציאות שאחרי הפטירה היתה שונה, טעונה ומעורפלת הרבה יותר. האח הכחיש, טען שלא קיבל דבר, טען שהמנוח הוא זה שהיה חייב לו ואף טען כי תמך בו לאורך שנים. אלא שהראיות הצביעו על תמונה אחרת. ובעיקר, קולו של המנוח עצמו.
בפסק דין מקיף המשתרע על פני עשרות עמודים קבעה השופטת עפרה גיא כי הראיות, ובראשן ההקלטות והתיעוד בכתב ידו של הדוד עצמו, מוכיחות כי הכסף אכן הופקד בידיו. יתרה מכך, בית המשפט קבע כי הדוד הודה בכך “בקולו”, ושב ואמר למנוח באותה שיחה: “זה לא שלי, זה שלך, זה שלך”. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי על הדוד להעביר לאחיינית את הכספים שהפקיד אביה אצלו. לצד זאת, דחתה השופטת גם את טענות הקיזוז וטענות אחרות שהעלה הדוד, וקבעה כי גרסתו אינה סבירה, אינה נתמכת בראיות וסותרת את הממצאים הברורים שעלו מהתיק.
האם הכספים אכן הופקדו אצל האח?
הסיפור נפרש תחילה ברקע עובדתי שהשופטת הגדירה כבלתי שנוי במחלוקת. המנוח נפטר ב-2019 והותיר אחריו צוואה שנערכה ב-2018. בצוואה הוא ציין במפורש כי הפקיד אצל אחיו סכום של 256,442 שקל, וכי לאחר משיכות שנעשו לאורך תקופה, נותרו בידיו 221,342 שקל. צו קיום צוואה ניתן ב-2020. מה שעמד לדיון לא היה קיומה של הצוואה, אלא השאלה האם הכספים אכן הופקדו אצל האח, כפי שטען המנוח בצוואתו, או שמא מדובר בטעות, או באמירה שאינה מתיישבת עם המציאות, כפי שטען הנתבע.
- ההבטחה לא נכללה בצוואה - זו הסיבה שכן תצא לפועל
- שבו לגור יחד אחרי הגירושים - האם האשה תירש אותו?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התובעת, בתו של המנוח, הציגה תשתית ראייתית רחבה: תיעוד בכתב על גבי יומן שנה של בנק הפועלים, שבו רשם הנתבע בעצמו את הכספים שהוחזרו ואת המשיכות שבוצעו; תמלילי שיחות שנערכו בין המנוח ובין האח; תמליל נוסף שבו הבטיח האח לתובעת לאחר מות אביה שיעביר לה את הכספים ברגע שיינתן צו קיום; עדויות של מכרים שאישרו כי המנוח סיפר להם שהפקיד את הכסף אצל אחיו; וכן הוכחה להעברה בנקאית אחת בסכום כולל של 20 אלף שקל, שביצע הנתבע ישירות לחשבון התובעת לבקשת אביה, וזאת בשעה שהמנוח כבר היה סיעודי ולא יכול היה לשלוט בחשבון בנק פעיל.

הפקעה, מחלוקת ומס: המושב נגד המדינה - מי ניצח?
הוועדה למיסוי מקרקעין בבאר שבע דחתה את הערר של המושב ישע, שטען כי הפיצוי שקיבל בגין הפקעת קרקע צריך להתמסות לפי פקודת מס הכנסה ולא לפי חוק מיסוי מקרקעין. הדיון חשף היסטוריה ארוכה של הסכמים מתחדשים בין המושב למדינה, משנות השישים ועד היום, ואף תקופה של
החזקה ללא הסכם כתוב. הוועדה קבעה כי מכלול הנסיבות מלמד שמדובר בהרשאה מתחדשת במקרקעי ישראל, ולכן בזכות במקרקעין החייבת במס שבח
באפריל 2022, כשכלי העבודה של נתיבי ישראל הגיעו לשטח החקלאי שממערב למושב ישע לצורך הרחבת כביש, איש לא שיער שהפיצוי הכספי ששולם למושב בעקבות ההפקעה יוליד מחלוקת משפטית מורכבת שתתגלגל לוועדת הערר למיסוי מקרקעין בבאר שבע. מאחורי קטע הקרקע שהופקע, 32,103 מ״ר בסך הכל, מסתתרת היסטוריה של יותר משישה עשורים של התקשרויות, חוזים מתחדשים, תקופות ללא מסמך כתוב ויחסים מורכבים בין האגודה השיתופית לבין רשות מקרקעי ישראל (רמ"י). ואולם מעל לכל ריחף ויכוח עקרוני: האם הזכויות שהיו למושב בקרקע הן אכן זכויות במקרקעין לפי חוק מיסוי מקרקעין, או רק זכויות מתחום השכירות שאמורות להיבחן לפי פקודת מס הכנסה.
פסק הדין שניתן בוועדה, בראשות השופטת יעל ייטב, קבע באופן חד משמעי כי הזכויות שהיו לישע בעת ההפקעה הן זכויות במקרקעין על פי החלופה של הרשאה במקרקעי ישראל, ולכן הפיצוי חייב במס שבח. הערר נדחה, והדיון כולו חושף את המנגנון המורכב של התקשרויות חוזיות במגזר ההתיישבותי ואת היקף הפרשנות הרחבה שמעניק החוק לזכויות מסוג זה. כבר בתחילת פסק דינה ציינה יו״ר ועדת הערר כי לאחר עיון בטענות הצדדים "מצאתי שיש לדחות את הערר".
המושב ישע, אגודה שיתופית חקלאית, עלה על הקרקע ב-1957 והחזיק במשבצת שהוקצתה לו מאז. ברבות השנים, העוררת - כך מכנה הוועדה את המושב - התקשרה בהסכמים תלת־צדדיים עם רשות מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית, ובהמשך גם בהסכמים דו־צדדיים, שנועדו להסדיר את החזקתה במשבצת. מדובר בהסכמים שנחתמו לתקופות קצרות, לעתים לשנה אחת ולעתים לשלוש שנים, אך התחדשו שוב ושוב במשך עשרות שנים.
רצף של התקשרויות שנעלמו עם השנים
אחד המסמכים המרכזיים שנחשפו במהלך ההליך היה ההסכם הראשון שאותר בארכיוני רמ"י, מה-15 לדצמבר 1964, שלפי דברי הוועדה ברור שאינו ההסכם הראשון בין הצדדים, אלא המשך רצף של התקשרויות שנעלמו עם השנים. בהסכם זה נכתב כי, "הסוכנות היהודית מוסרת לידי העוררת את שטח המשבצת לשימושה, בתור בת־רשות בלבד". גם ההסכמים המאוחרים, שנחתמו בשנות השבעים והשמונים, המשיכו לשקף את אותה תפישה: האגודה מחזיקה במשבצת בהסכמה ומתוך ציפייה לחידוש ההסכמים מדי תקופה.
- כך נהפכה נחלה עם זכויות בנייה למבחן על פטור ממס
- בוטל היתר בנייה למלון שתוכנן ברחוב הירקון בתל אביב
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
נקודת המפנה הגיעה ב-2003, אז עברו ההתקשרויות למתכונת של חוזי שכירות דו־צדדיים בין האגודה לבין רמ"י. גם כאן היתה תקופת השכירות קצובה - ארבע שנים ועשרה חודשים - אבל רמ"י הבהירה בתעודת עובד ציבור כי אף שההסכם האחרון פג תוקף ב-2014, בפועל הותר למושב להמשיך להחזיק בקרקע ללא הפרעה. "למעשה אין מחלוקת על כך שלאחר שתמה תקופת השכירות… לא פונתה העוררת משטח המשבצת והיא נותרה בה עד היום", כתבה השופטת ייטב בפסק הדין שפורסם.
