מכת החשבוניות: עו"ד מבית שמש ובן דודו מארצות הברית הפיצו חשבוניות פיקטיביות ב-3.5 מיליון שקל
מכת החשבוניות הפיקטיביות לא מפסיקה. בשבוע שעבר חשפה רשות המסים כי התחילה בפיילוט של דיווח על חשבוניות און ליין ומדי יום אנחנו רואים עד כה הדבר הכרחי. היום הגישה רשות המסים בבית המשפט השלום בראשון לציון כתב אישום כנגד אזרח ארה"ב ובן דודו הישראלי, ששמו זהה לשלו, באשמת עבירות על חוק המע"מ והפצת חשבוניות פיקטיביות ב-3.5 מיליון שקל. השניים מכרו בארץ תוספי מזון ותרופות אלטרנטיביות תוך שימוש בחשבוניות המס הפיקטיביות, כאשר המס לא שולם.
לפ כתב האישום, עורך דין מבית שמש ובן דודו האמריקאי, אשר שמם הפרטי ושם משפחתם זהה, מואשמים בעבירות על חוק מע"מ ועל פקודת המכס בהיקף של מאות אלפי שקלים. כך עולה מכתבי אישום שהגישו היחידה המשפטית מחוז מרכז והיחידה הארצית לתיקי מכס ברשות המסים לבית משפט השלום בראשון לציון.
שם זהה - הונאה של המדינה
על פי כתבי האישום, תושב ארה"ב ששמו ישראל ענדען יצר קשר עם בן דודו ששמו גם כן ישראל ענדען, כדי לעשות שימוש בתיק של בן הדוד הישראלי במע"מ על מנת להפיץ חשבוניות ללקוחות בישראל בגין מכירת תוספי מזון ותרופות אלטרנטיביות שייבא מארה"ב. במשך כשנה וחצי, הפיצו השניים מאות חשבוניות ללקוחות ישראלים שסכום המס המתחייב מהן מסתכם בכחצי מיליון שקל.
בעקבות בדיקה של יחידת הביקורת במע"מ רמלה נפתחה חקירה של חקירות מכס ומע"מ ירושלים ומהחקירה עלה כי החשבוניות כלל לא דווחו למע"מ. בנוסף, מדובר לכאורה בחשבוניות כוזבות מאחר שמי שהוציא אותן לא היה העוסק שעל שמו רשום התיק אלא בן דודו.
- המחלוקת החלה ברשת, והדיון בה יוכרע בירושלים
- ניצחון לבעלי הדירות: עיריית ת"א דרשה להחליף את החלונות, ביה"מ דחה אותה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
כמו כן עלה מהחקירה כי עורך הדין הישראלי שעל שמו התיק קיזז מע"מ בסכום כולל של כ-117 אלף שקל ללא חשבוניות. עוד עלה מהחקירה כי בן הדוד האמריקאי פעל על מנת להתחמק מחבות מכס ומע"מ על התרופות ותוספי המזון שייבא מארה"ב תוך ניצול של הפטור ממסים ליבוא אישי בסכום של עד 75 דולר.
1,509 משלוחים
על פי המתואר בכתב האישום, בן הדוד האמריקאי ייבא את התרופות ותוספי המזון לארץ באמצעות 1,509 משלוחים שונים, שערכו של כל אחד מהם נמוך מ-75 דולר. את המשלוחים מיען לאזרחים ישראלים שונים, לכאורה על מנת להטעות את המכס ולהציג מצג שווא לפיו מדובר ביבוא אישי פטור ממס. לאחר מכן שילם לחברות השילוח על המשלוחים, אסף אותם בעצמו, ריכז ואיחד את תוכנם ומכר את תוכנם ללקוחות בישראל. בדרך זו ניסה הנאשם להתחמק מתשלום מכס ומע"מ בסך כולל של כ-260 אלף שקל.
- 1.מריה 14/01/2024 15:53הגב לתגובה זולהיכנס לישיבןת ןלגייס את האברכים הפרזיטים לצבא.
- בת אל 15/01/2024 00:08הגב לתגובה זוגיוס לכולם
- מאוד בוגר וקשור לכתבה (ל"ת)שימי לב ן - ו 14/01/2024 19:40הגב לתגובה זו

צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר
ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"
בוקר אחד בראשית פברואר 2017 הובאה אשה ירושלמית כבת 97 אל משרדו של עורך דין מוכר בעיר. השנים הארוכות והקשות שעברה - עלייה מעיראק בשנות החמישים, התאלמנות מוקדמת, גידול שתי בנות בעוני ובמאמץ מתמיד - כבר הותירו בה את חותמן. היא לא ידעה קרוא וכתוב, ראייתה לקתה עד שהוגדרה עיוורת, שמיעתה היתה ירודה והיא תלויה בעזרת הליכון כדי להתנייד. באותם ימים כבר כמעט שלא יצאה מביתה. הפגישה שנערכה באותו משרד תוליך אותה אל מסמך אחד - צוואה, שלימים תיהפך למוקד מאבק משפחתי ומשפטי עיקש, שבסופו הכרעה תקדימית.
הנכד, שהיה גם הנהג הקבוע שלה ומי שליווה אותה לכל מקום, ביקש לקיים את הצוואה. בתה של המנוחה, שהיא דודתו, התנגדה לקיומה. מאחורי ההתנגדות לא עמד רק כאב משפחתי, אלא שורה של טענות כבדות משקל: פגמים צורניים בצוואה, שאלות בדבר כושרה של האם לחתום עליה, מעורבות עמוקה של הנהנה בהכנתה, ותמונה רפואית ותפקודית שהציבה סימני שאלה קשים סביב יכולת גמירת הדעת של המנוחה.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מפי השופטת אורית בן דור ליבל, בחן במשך חודשים ארוכים את העדויות, המסמכים, חוות הדעת והקשרים המשפחתיים, ובסופו קבע בפסק דין מקיף כי הצוואה פסולה. בסיכומו של דבר הסבתא, שהיתה בת 97 בעת עריכתה לפי הרישום, לא הוכח שידעה מהו המסמך שעליו חתמה, לא נאמרה בפניה הצהרה כנדרש, העדים לא אישרו את שנדרש מהם, והנהנה - הנכד - היה בעל מעורבות עמוקה מדי בכל שלבי הכנת המסמך. הצוואה, כך נקבע, אינה יכולה לשקף את רצונה החופשי.
הפגמים בצוואה לא היו שוליים
הסיפור מתחיל בקביעה בסיסית שמנחה את דיני הירושה: כיבוד רצון המת. אלא שכפי שמזכירה השופטת בתחילת פסק הדין, הכלל הזה אינו מוחלט. לעתים אותות המציאות מצביעים על כך שהמסמך המוצג כמבטא את רצון המצווה אינו אלא צל של רצון, או תוצר של פגמים חמורים. "צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה אינה נהנית עוד מהחזקה שהיא משקפת את רצונו החופשי", ציינה השופטת. במקרה הזה הפגמים לא היו שוליים כלל - הם עמדו בלב ההכרעה.
- הבת התערבה בעריכת הצוואה - מה קבע ביהמ"ש?
- ביקש לפסול את צוואה שלטענתו נוגדת מסורת תימנית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בפסק הדין נכתב כי הצוואה לא כללה את אישור העדים לכך שהמצווה הצהירה בפניהם שזו צוואתה - פגם שהפסיקה רואה בו פגם צורני מובהק, שמעביר את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הקיום. "על התובע מוטל הנטל להוכיח את היסוד העובדתי", קבעה השופטת בהחלטתה, "שהמנוחה הצהירה בפני העדים שזו צוואתה קודם לחתימה עליה". אלא שהתובע לא הצליח לשכנע בכך. לא העדים, לא המסמכים, ולא התצהירים תמכו בטענה שהמנוחה כלל אמרה את המלים האלה.

צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר
ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"
בוקר אחד בראשית פברואר 2017 הובאה אשה ירושלמית כבת 97 אל משרדו של עורך דין מוכר בעיר. השנים הארוכות והקשות שעברה - עלייה מעיראק בשנות החמישים, התאלמנות מוקדמת, גידול שתי בנות בעוני ובמאמץ מתמיד - כבר הותירו בה את חותמן. היא לא ידעה קרוא וכתוב, ראייתה לקתה עד שהוגדרה עיוורת, שמיעתה היתה ירודה והיא תלויה בעזרת הליכון כדי להתנייד. באותם ימים כבר כמעט שלא יצאה מביתה. הפגישה שנערכה באותו משרד תוליך אותה אל מסמך אחד - צוואה, שלימים תיהפך למוקד מאבק משפחתי ומשפטי עיקש, שבסופו הכרעה תקדימית.
הנכד, שהיה גם הנהג הקבוע שלה ומי שליווה אותה לכל מקום, ביקש לקיים את הצוואה. בתה של המנוחה, שהיא דודתו, התנגדה לקיומה. מאחורי ההתנגדות לא עמד רק כאב משפחתי, אלא שורה של טענות כבדות משקל: פגמים צורניים בצוואה, שאלות בדבר כושרה של האם לחתום עליה, מעורבות עמוקה של הנהנה בהכנתה, ותמונה רפואית ותפקודית שהציבה סימני שאלה קשים סביב יכולת גמירת הדעת של המנוחה.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מפי השופטת אורית בן דור ליבל, בחן במשך חודשים ארוכים את העדויות, המסמכים, חוות הדעת והקשרים המשפחתיים, ובסופו קבע בפסק דין מקיף כי הצוואה פסולה. בסיכומו של דבר הסבתא, שהיתה בת 97 בעת עריכתה לפי הרישום, לא הוכח שידעה מהו המסמך שעליו חתמה, לא נאמרה בפניה הצהרה כנדרש, העדים לא אישרו את שנדרש מהם, והנהנה - הנכד - היה בעל מעורבות עמוקה מדי בכל שלבי הכנת המסמך. הצוואה, כך נקבע, אינה יכולה לשקף את רצונה החופשי.
הפגמים בצוואה לא היו שוליים
הסיפור מתחיל בקביעה בסיסית שמנחה את דיני הירושה: כיבוד רצון המת. אלא שכפי שמזכירה השופטת בתחילת פסק הדין, הכלל הזה אינו מוחלט. לעתים אותות המציאות מצביעים על כך שהמסמך המוצג כמבטא את רצון המצווה אינו אלא צל של רצון, או תוצר של פגמים חמורים. "צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה אינה נהנית עוד מהחזקה שהיא משקפת את רצונו החופשי", ציינה השופטת. במקרה הזה הפגמים לא היו שוליים כלל - הם עמדו בלב ההכרעה.
- הבת התערבה בעריכת הצוואה - מה קבע ביהמ"ש?
- ביקש לפסול את צוואה שלטענתו נוגדת מסורת תימנית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בפסק הדין נכתב כי הצוואה לא כללה את אישור העדים לכך שהמצווה הצהירה בפניהם שזו צוואתה - פגם שהפסיקה רואה בו פגם צורני מובהק, שמעביר את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הקיום. "על התובע מוטל הנטל להוכיח את היסוד העובדתי", קבעה השופטת בהחלטתה, "שהמנוחה הצהירה בפני העדים שזו צוואתה קודם לחתימה עליה". אלא שהתובע לא הצליח לשכנע בכך. לא העדים, לא המסמכים, ולא התצהירים תמכו בטענה שהמנוחה כלל אמרה את המלים האלה.
