פועלים זרים בנייה
צילום: freepik

טרגדיה באתרי הבנייה – שלושה פועלים נהרגו ביום אחד

11 פועלים בבניין נהרגו בחודש ינואר

חיים בן הקון |

שלושה עובדים נהרגים ביום אחד, ונראה שאף אחד לא מופתע. תאונת עבודה רודפת תאונה, והמדינה מתקשה לטפל בבעיה. בבת ים שני פועלים צונחים אל מותם בפיר באתר בנייה. בראשון לציון, שעות אחר כך, פועל בן 22 נופל מגובה של שלושה מטרים ומת במקום. המקרים האלה לא יוצאי דופן – הם השגרה בענף הבנייה בישראל.


מספרים קשים – ואין פתרונות

בינואר בלבד נהרגו 11 עובדים בתאונות עבודה. הנתונים ברורים, המציאות ברורה – אבל שום דבר לא משתנה. באתר בבת ים, למשל, קרס משטח עבודה בתוך פיר מעלית. המפקחים הגיעו, הודיעו שהאתר נסגר זמנית, וממשיכים הלאה. עד התאונה הבאה.


הבעיה האמיתית – פיקוח רופף ועונשים מגוחכים

כשקבלן יודע שאין אכיפה אמיתית ואין מי שיעצור אותו, אין לו סיבה להשקיע בבטיחות. קסדות, רתמות, משטחי עבודה מסודרים – כל אלה עולים כסף, וכל עוד המדינה לא מחייבת, זה יישאר רק בגדר המלצה. מי שמזלזל בחיי פועלים יכול להמשיך לעבוד בלי חשש, כי לכל היותר יקבל קנס קטן.


המשטרה, מצידה, לא עושה הרבה. יש "יחידת פלס" שאמורה לחקור תאונות עבודה, אבל בפועל אין כמעט כתבי אישום, ואין הרתעה אמיתית. הקבלנים יודעים שאפשר למשוך את הזמן, לטשטש אחריות ולהמשיך הלאה.


מה צריך לקרות עכשיו?

קיראו עוד ב"נדל"ן"

הפתרון ברור: מי שלא מספק תנאי בטיחות נאותים – צריך לשבת בכלא. לא קנסות מגוחכים, אלא אחריות פלילית מלאה. כמו כן, צריך פיקוח קבוע באתרי בנייה. לא רק אחרי אסון. פקחים צריכים להיות בשטח, לבדוק בזמן אמת ולסגור אתרים לא בטוחים מידית.

צריך שתהיה אכיפה אמיתית מצד המדינה: חקירות מהירות, אישומים פליליים, וקנסות בסכומים שיגרמו לקבלנים לחשוב פעמיים לפני שהם חוסכים בבטיחות. כל עוד המדינה ממשיכה להקל ראש, תאונות העבודה לא ייפסקו. המספרים ימשיכו לעלות, משפחות ימשיכו לאבד את יקיריהן – והכתבות האלה ימשיכו להיכתב שוב ושוב. השאלה היא רק כמה זמן זה יימשך, וכמה עובדים עוד ישלמו את המחיר



הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
דירות במרכז הארץ. קרדיט: רשתות חברתיותדירות במרכז הארץ. קרדיט: רשתות חברתיות
מחירי הדירות

כמה שווה הדירה שלכם - עסקאות אחרונות בערים מרכזיות

עשרות עסקאות בערים מרכזיות - תל אביב, חיפה, ירושלים, ראשון לציון, פתח תקווה ורמת גן; וגם - בכמה ירדו מחירי הדירות בשנה האחרונה?

צלי אהרון |


מחירי הדירות בירידה. לפי נתוני הלמ"ס מחירי הדירות ירדו בדיווח האחרון ב-0.3% בחודש (לתקופה של אוגוסט-ספטמבר) כשקצב הירידה הוא כ-5% בשנה. בשטח הירידה גדולה יותר. מדובר על ירידה של 7% ואפילו 10% בשנה וזה מאוד משמעותי בהינתן שקצב עליית מחירי הדירות הוא 2.5% בשנה. מדובר על ירידה ריאלית של 10%.

הבאנו לכם את העסקאות בשבועות האחרונים בערים מרכזיות בארץ - תל אביב, חיפה, ירושלים, פתח תקווה, באר שבע ועוד ערים רבות כדי שתקבלו אינדיקציה למחייר הדירות אם אתם עומדים לרכוש דירה ולהבין "כמה אתם שווים" אם אתם בעלי דירה. הנה הנתונים שמתבססים ברובים על מאגרי רשות המסים:

תל אביב

דירות חדשות
צילום: איציק יצחקי

מגבלת האשראי שתקבור את החלום לדירה של רבבות צעירים

בשעה ששוק השכירות ממשיך לזנק, בבנק ישראל החליטו להקשיח עוד יותר את הקריטריונים לקבלת משכנתא, מבלי להבחין בין לווים אחראיים ומחושבים, ללווים חסרי אחריות שנכנסו למעגל החובות

אלון יוניאן |

בעוד ששוק השכירות ממשיך לשבור שיאים, בבנק ישראל בחרו להקשיח עוד יותר את הקריטריונים לקבלת משכנתא, ולהגביל את יחס ההחזר החודשי של הלוואות לדיור ל-40% מההכנסה הפנויה, במקום 50% שהיה נהוג עד היום. לכאורה מדובר במהלך אחראי שנועד לצמצם סיכונים במערכת הפיננסית; בפועל, זוהי החלטה שעלולה לייצר גל של השלכות לא מכוונות, ולהעמיק עוד יותר את משבר הדיור בישראל.

החלטת בנק ישראל ליישום מגבלת האשראי החדשה, מגלמת רצון להפחתת הסיכון המערכתי למערכת הבנקאית. אשראי פרוץ פירושו פחות סיכוי להתפרצות של בועת נדל״ן בדומה למשבר הסאב פריים ב-2008, שבו מיליוני אזרחים וחברות הגיעו למצב של חדלות פירעון כתוצאה מהפקרות הבנקים שהעניקו מסגרות אשראי מופקרות וללא בדיקות מקדימות מוקפדות על יכולות ההשתכרות וההחזר של הלווים, אותם לווים שבוקר אחד מצאו עצמם חסרי בית ועם חובות שנותרו גם לאחר מכירת הבית. 

ברם, לצד היתרונות, הנזק הציבורי של רפורמת האשראי עלול להאפיל על תועלתו, מאחר והצמצום האוטומטי הגורף במתן האשראי, ללא אבחנה בין לווים אחראיים לבלתי אחראיים כפי שאפשר לבדוק בבדיקה בסיסית בדוחות החשבונאיים של הלווה, יוביל לכך שגם משפחות בעלות הכנסה יציבה והון עצמי מספק או כאלה שאף בחרו להתגורר במשך מספר שנים בבית ההורים כדי לחסוך הון להמשך התשלומים- יסווגו כבעלי סיכון גבוה לפיגור בהחזרי המשכנתא, וייפלטו אף הן ללא צורך לשוק השכירות ההולך ובוער, ומתוך כך לעליית מחירים בשוק הדירות להשכרה.

בנוסף, צמצום ביכולת הרכישה יגרור האטה בביקושים בשוק, מצב שעשוי להוביל יזמים, ובוודאי כאלה שבונים בפריפריה ומסתמכים על שולי רווח צרים ממילא, להקפיא פרויקטים תכנוניים. כך ייווצר מעגל שוטה: פחות בנייה ועסקאות נדל"ן שיובילו להיצעים מוגבלים, ומכאן למיתון ועליית אינפלציה שייאלצו את הבנקים להגדיל מחדש את מסגרות האשראי, ומכאן לעלייה מחודשת במחירי הדירות בשל צוואר הבקבוק שנוצר בעקבות הקפאות הבנייה, וחתימת המעגל עם זוגות צעירים שיתחילו מחדש את המרוץ לדירה מחדש, רק שהפעם ללא הון עצמי מאחר ומיטב כספם הושקע בשכירות. 

תרחיש שני אפשרי הוא גישה דיפרנציאלית שמבחינה בין קבוצות לווים שונות. במקום קו קשיח של 40% אשראי מסך ההכנסה הכוללת של כל משפחה, ניתן להפעיל מנגנון דירוג מבוסס נתונים: מנגנון ראשון: לווים עם היסטוריית אשראי חיובית, הכנסה קבועה וביטחונות יוכלו ליטול משכנתא בגובה של עד 50% מההכנסה המשותפת הכוללת. מנגנון שני: לווים חסרי יציבות תעסוקתית וללא ביטחונות יוכלו ליטול משכנתא בגובה של 35% - 40% מסך ההכנסה המשותפת של בני הזוג.