נכון ל-18 בפברואר, 28 מתוך 30 החברות במדד האמריקני, הדאו ג'ונס, דיווחו על צמיחת רווחים מצרפית מתונה של 5.7% וצמיחת הכנסות חלשה של 0.5% בלבד לעומת הרבעון המקביל אשתקד. מבלי להתייחס באריכות לתוצאות - טוב שעונת הדוחות נגמרת, הרי חלק בלתי נפרד מהעליות של 2013 הוכחו כאופטימיות מדי, מה שגרם לירידה של 7% בינואר במדד. בינתיים פברואר החזיר את החיוך למשקיעים עם עלייה של 5%, אך כאשר מביטים פנימה אל תוך ביצועי ענפי העל מתחילת השנה, ישנם סימנים מדאיגים, היות והתמיכה לרמת המחירים במדדים המובילים מבוססת על ענפים דפנסיביים ולא על שוורי צמיחה כמו פיננסים, צריכה מחזורית וכו'.

בטורים הקודמים כתבנו על המומנטום החיובי במחיר הגז הטבעי ועל תשואת היתר של ענף התשתיות. מאז שני אלו רשמו התקדמות נאה במחירים והפעם ננסה לבחון מה הקשר ביניהם. החורף הקר, הכניס את הצרכן והכלכלה האמריקנית מתחת לשמיכה - עונת דוחות פושרת, מכירות רכב חלשות והאטה של שוק הדיור בינואר בעקבות חורף קר מהרגיל, הובילו למימוש של 7% בינואר בלבד. המשקיעים מניחים שברבעון הקרוב תסתמן חולשה, לפחות זמנית, בצריכה. אמנם מתחילת פברואר, מדד הדאו עלה ב-5% עד כדי נגיעה מרמת השיא, אך בתוך תוככי השוק, ניכר כי המשקיעים דוהרים דווקא אל הסקטורים הדפנסיביים ביותר, תשתיות ובריאות.

ענף התשתיות נהנה לאחרונה מירידת תשואות האג"ח הארוכות (לאחר שסבל ב 2013), אך גם מהביקוש המשתפר לחשמל, כפי שהוא משתקף בזינוק מחיר הגז הטבעי. העלייה במחירי הנפט, ובפרט במחירי הגז הטבעי לאור החורף הקר, יחד עם ההפנמה בשווקים של צמצום תוכנית הרכישות, הובילה מתחילת השנה למימושי רווחים במגזרים סיקליקליים, כמו צריכה מחזורית, תעשיה ואחרים. על רקע זה, ענף התשתיות (היחיד שאינו בדאו ג'ונס) המאופיין בביקוש קשיח, דפנסיביות ותשואות דיבידנד ממוצעות של כ-4%, רשם טיפוס של כ-6% מתחילת השנה וסביר כי המומנטום החיובי בענף יישמר בטווח הקצר.

עליית מחיר הגז הטבעי משקפת הידלדלות מהירה של מלאי הגז בארה"ב

בגרף מטה ניתן לראות כי מלאי הגז הטבעי (ירוק) מגיעים לשיא בנובמבר-דצמבר ויורדים חזרה לרמות השפל במארס-אפריל. ייתכן ולהתדלדלות המלאים המוקדמת השפעה משמעותית על הזינוק במחיר הגז הטבעי.

• ראלי סוף שנה בפתח? כל מה שמשקיע צריך לדעת עכשיו
• השוד הענקי בלונדון והמוצר המהפכני ששינה את שוק הצילום
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בגרף מס' 3 ניתן לראות כי מחיר הנפט הצפון אמריקני מסוג WTI עלה. במקביל, המרווח מול מחירה של חבית גלובלית מסוג BRENT ירד. אנו מעריכים, כי גם כאן הירידה במלאי הנפט והצלילה של מלאי הגז שיחקו תפקיד מכריע בעליית המחירים. כל זאת בזמן שב-2014 צפויה עלייה גלובלית בביקוש לנפט.

האם העלייה של ענף התשתיות היא נסיבתית? האם היא עשויה להסתיים במפתיע? מה היא אומרת?

אין ספק שמספר גורמים אקסוגניים השפיעו לטובה על הביקוש למניות הענף. ראשית, אי הוודאות הגלובלית בעקבות המשבר בשווקים המתעוררים, לחצה מטה את תשואות האג"ח הארוכות של ממשלת ארה"ב. מה שגרם לתשואת הדיבידנד הגבוהה (4%) ולויולאציה הנוחה (מכפיל 16) של התשתיות לנצנץ בסביבת אי הוודאות הנוכחית. כמו כן, חורף קר מהרגיל, העיר את הביקוש לחשמל וכך גם את הקורלציה החיובית עם מחיר הגז הטבעי.

אמנם שני גורמים אלו עשויים להיחשב נסיבתיים, ואכן עליית תשואות מחודשת והתחממות מזג האוויר עשויה לעצור את העליות. אך יש לזכור, כי לפעמים הזמני הופך קבוע, ובמקרה כזה, ההזדמנות נמצאת דווקא במניות אנרגיה.

לסיכום, הכלכלות המפותחות (אירופה, יפן וגם ארה"ב) נמצאות בשלב של יציאה ממיתון, אך גם במחסור במשאבי נפט וגז. למרות הגידול המשמעותי בהפקה בצפון אמריקה, מחוץ לארה"ב התמונה די מסובכת. משאבי הנפט במזה"ת הופכים לפחות נגישים וכדאיים עבור חברות האנרגיה הציבוריות, לכן גם יכולת ההפקה שלהן פוחתת. את מגמה זו ניתן היה לראות ביתר שאת מדוחות חברות האנרגיה האירופיות וכן מהדוחות החלשים למדי של Chevronו-Exxon Mobil ל Q4 של 2013.

להערכתנו, אם היציאה ממיתון של אירופה ויפן, תפגוש את בעיית ההיצע הגלובלי, ייתכן מאד שמחירי האנרגיה, הן של הגז הטבעי והן של הנפט, יקבלו בסיס פונדמנטאלי של ביקוש עולה וימשיכו את הראלי עמוק אל תוך 2014.

תחת הנחה אופטימית זו, ועל מנת למנף את פוטנציאל עליית מחיר האנרגיה, ניתן לשקול השקעה בענף מניות האנרגיה, ובפרט בחברות מידסטרים ואקספלורציה מובילות כמו חברת הצנרות Enbridge הקנדית, וחברת הקידוחים Halliburton האמריקנית. למתעניינים בתחום תשתיות החשמל, מלבד תעודת הסל XLU, חברת Southern נמצאת ברמת מחירים סבירה למדי (מכפיל 15 ודיבידנד שנתי צומח של 4.8%).

לעמוד מומחה של משה אוזקרגוז באתר דיסקונט