דיאן קיטון, שהפכה את התשוקה שלה לארכיטקטורה ולעיצוב למכונת כסף שהכניסה לכיסה יותר מאשר כל האוסקרים והבלוקבסטרים שלה ביחד. כשנפטרה אתמול בגיל 79 בביתה בקליפורניה, קיטון הותירה מאחוריה לא רק מורשת קולנועית עצומה, אלא גם תיק השקעות נדל"ן מרשים. 

שווי הרכוש המוערך שלה עמד על 100 מיליון דולר - ולא, רובו המוחלט לא הגיע מכך ששיחקה מול אל פצ'ינו או זכתה באוסקר. התובנה הגדולה של קיטון לא הייתה בדרך לזכות בליבו של וודי אלן, אלא במשהו שרוב כוכבי הוליווד לא מבינים: הכסף האמיתי לא נמצא בצ'קים מהאולפנים, אלא ברכישה של נכס מוזנח, החזרתו לחיים, ומכירה של הנכס המחודש למישהו עם חשבון בנק עמוק יותר. בעולם שבו רוב השחקנים משקיעים בהפקות או במותגי אופנה שנכשלים, קיטון הבינה משהו בסיסי: נדל"ן בלוס אנג'לס הוא תמיד הימור טוב.

הבסיס: קריירת משחק שהניבה מיליונים - אבל לא מאות מיליונים

נתחיל עם הדבר שכולנו מכירים - הקריירה הקולנועית המרשימה. קיטון החלה בברודווי בשנת 1968, כשכיכבה בהצגה "שיער" וזכתה למועמדות לטוני כבר בשנה שלאחר מכן עבור "שחק אותה, סם" של וודי אלן. אבל הפריצה הכספית האמיתית הגיעה ב-1972, כאשר פרנסיס פורד קופולה בחר בה לתפקיד קיי אדמס ב"הסנדק". הסרט הפך לאחד מהמצליחים בכל הזמנים, וקיטון חזרה על התפקיד בשני סרטי ההמשך - עסקה שהבטיחה לה הכנסה יציבה לאורך שנים רבות.

ואם לא די בכך, ב-1977 הגיע רגע שהקפיץ עוד יותר את הקריירה שלה וכך גם עשה לארנק: "הרומן שלי עם אנני". הסרט לא רק זיכה אותה באוסקר לשחקנית הטובה ביותר, אלא גם הפך אותה לאייקון תרבותי - וזה הוביל להכנסות גבוהות יותר לכל פרויקט עתידי. לאחר האוסקר, שווי השוק שלה קפץ באופן דרמטי. שחקנית שבעבר קיבלה שכר סטנדרטי פתאום הייתה במעמד של "זוכת אוסקר", וזה אומר צ'קים גבוהים יותר, מיקומים יותר מרכזיים בכרזות וחלק גדול יותר מהרווחים.

• גלדיאטור 2 - הכנסות של 150 מיליון דולר בשבוע הראשון; האם יגיע להכנסות הסרט הראשון?
• המספרים מאחורי הטקס היוקרתי: כמה שווה זכייה באוסקר?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

לאורך שנות ה-80 וה-90, קיטון המשיכה לבחור בפרויקטים שהניבו רווחים נאים. "בייבי בום" ב-1987 היה הצלחה מסחרית וזיכה אותה במועמדות אוסקר נוספת. אבל ההצלחה הכלכלית האמיתית הגיעה עם "מועדון האקסיות " ב-1996 - הסרט הכניס 105 מיליון דולר בקופות, ונתח ההכנסות של קיטון מסרט כזה, כשחקנית ראשית, היה משמעותי למדי. בשנת 2003, "באהבה אין חוקים" עם ג'ק ניקולסון הביא לה מועמדות אוסקר נוספת וגלובוס הזהב, והסרט הכניס כמעט 125 מיליון דולר בארה"ב בלבד.

פרס נובל לכלכלה הוענק לשלושה מהכלכלנים הבולטים של תקופתנו: ג'ואל מוקר, פיליפ אג'יון ופיטר הוויץ'. ההכרזה שניתנה על ידי האקדמיה המלכותית השוודית למדעים הייתה קצרה וברורה: "על תרומתם לתיאוריה של צמיחה כלכלית מתמשכת באמצעות הרס יצירתי". שלושה חוקרים, שלוש גישות, חוט אחד שמחבר ביניהן - ההבנה שצמיחה כלכלית איננה תוצאה של יציבות, אלא של תהליך בלתי פוסק של חידוש, תחרות ושבירה של הקיים.

המושג "הרס יצירתי" (creative destruction) נטבע כבר בשנות ה-40 של המאה הקודמת על ידי יוזף שומפטר, אך רק בזכות עבודתם של אג'יון והוויץ', ולאחר מכן בזכות העמקה והרחבת המידע ההיסטורי של מוקר, הפך לתיאוריה שלמה, מדידה ומשפיעה. לפי מודל זה, צמיחה איננה תוצר של עוד מאותו הדבר, אלא של שבירה של תהליכים ישנים, טכנולוגיות שכבר אינן מייצרות ערך, מערכות ביורוקרטיות נוקשות או מבנים כלכליים ריכוזיים. במקומם מופיעות חדשנות, יזמות ותחרות שמניעה את כל השוק קדימה, גם במחיר של פירוק שיטות עבודה ישנות ויציאה של שחקנים קיימים מהמשחק.

ג'ואל מוקר, היסטוריון כלכלי בהכשרתו, פרופסור באוניברסיטת נורתווסטרן, חקר לעומק את התנאים התרבותיים, החברתיים והטכנולוגיים שאפשרו את המהפכה התעשייתית. הוא הראה כי החדשנות לא הופיעה בחלל ריק, אלא הייתה תוצאה של מוסדות תומכים, השקעה בחינוך, פתיחות תרבותית כלפי רעיונות חדשים, ויכולת של מדינות להכיל שינוי. עבודתו טענה, למעשה, שנכונות לחידוש היא תוצאה של אקלים רעיוני שבו ניסוי וטעייה, ולא שימור מסורת, מהווים בסיס למדיניות ציבורית. התובנה של מוקר הייתה פשוטה: תרבות יכולה לקדם או לחסום חדשנות, ובכך לעצב את מסלול הצמיחה של מדינות.

פיליפ אג'יון, כלכלן צרפתי שפועל כיום ב-LSE, INSEAD וב-Collège de France, הוביל בעשורים האחרונים את התיאוריה המודרנית של צמיחה מבוססת חדשנות. יחד עם פיטר הוויץ', מאוניברסיטת בראון האמריקאית, הם ניסחו מודל צמיחה שבו כל שיפור טכנולוגי גורם להיעלמות של טכנולוגיה ישנה. במילים אחרות: כל חדשנות דוחפת קדימה, אך גם מדיחה את הקיים. ההרס איננו תופעת לוואי, הוא חלק בלתי נפרד מהשיפור.

• פרס נובל בפיסיקה לשלושה חוקרים בתחום הקוואנטים - מה הם גילו ואיך זה מקדם את המהפכה?
• נורווגיה בלחץ: מה יקרה אם טראמפ לא יזכה בפרס נובל לשלום
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

במודל של אג'יון והוויץ', חברות שואפות להשיג יתרון תחרותי זמני באמצעות פיתוח חדשנות, וכאשר הן מצליחות, הן מרוויחות, אך במקביל גורמות להרס של יתר החברות שלא התאימו את עצמן. כך נוצרת דינמיקה מחזורית של צמיחה: חדשנות גוררת צמיחה, הצמיחה יוצרת תמריץ לחיקוי ולפיתוח נוסף, אך בו זמנית מוחקת את התשתית שעליה התבססה הצמיחה הקודמת.