מעביד שקרא לעובדת "מטומטמת" חויב בתשלום פיצויי פיטורים ופיצוי בגין עגמת נפש

העובדות ------------- ענת כהן (להלן: "העובדת") הועסקה כפקידה במשרה חלקית במשרדו של עו"ד רפי רויטגרונד (להלן: "המעביד") כ- 12 שנה, עד שהתפטרה עקב הידרדרות במצבה הרפואי. בנוסף למשרתה במשרדו של המעביד עבדה העובדת, מזה מספר שנים בחנות. ביום 25.12.06, בזמן עבודתה במשרד המעביד ועל רקע אי שביעות הרצון שלו מעבודתה, הוא התפרץ לעברה בזעם ובצרחות רמות, בנוכחות לקוח, קרא לה "מטומטמת" והודיע לה, כי בכוונתו לפטרה בשל חוסר יעילותה. התפרצות המעביד גרמה להחמרה במצבה הבריאותי והנפשי, להתקפי חרדה, לעלייה בלחץ דם שלה עד כדי סיכון בריאותה על רקע מחלת הזאבת ממנה היא סובלת. אירוע זה אף הוכר ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. רופא תעסוקתי קבע במכתב הממוען למעביד, כי העובדת אינה כשירה לעבוד עקב החמרת מצבה הבריאותי. העובדת הודיעה על התפטרותה. כעבור מספר ימים הגיע המעביד, לטענתו באקראי, למקום עבודתה הנוסף של העובדת, ומשמצא אותה עובדת בחנות הוא צרח עליה, וכינה אותה בכינויים משפילים "חצופה, שקרנית", וגער בה לעיני לקוחות המקום וחבריה לעבודה. המעביד לא הסתפק בכך, וחזר פעם נוספת למקום העבודה, העובדת שחששה מפניו, נאלצה לברוח ולהתחמק מפניו והתחבאה במחסן החנות. המעביד סרב לשלם לעובדת את פיצויי הפיטורים, האשים אותה בכך שלא נתנה לו הודעה מוקדמת ובכך הסבה לו נזקים. המעסיק קיזז משכרה של העובדת בגין אי מתן הודעה מוקדמת. העובדת הגישה תביעה לתשלום פיצויי הפיטורין ושכר העבודה אשר קוזז לה כמו גם תשלום פיצוי בגין עגמת נפש עקב התנהגות המעביד. פסק הדין ------------- בית הדין הגיע לכלל מסקנה, כי העובדת הוכיחה שמצבה הרפואי היה בבחינת ה"מניע והמביא" להתפטרותה מעבודתה בשירות המעביד ואף, כי התפטרותה היתה עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה ו/או נסיבות אחרות ביחסי עובד מעביד אשר לפיהן אין לדרוש ממנה כי תמשיך בעבודתה אצל המעביד. וכי במצב זה היא זכאית ממנו לתשלום פיצויי פיטורין. נקבע, כי ייתכן מצב שבו עובד מתפטר מעבודה במקום עבודה מסוים לרגל מצב בריאותו הלקוי, אך הוא מבקש למצוא לעצמו עבודה אחרת או תעסוקה אחרת המתאימים למצב בריאותו, ולא יהיה בכך כדי לפגוע ב"הצדקה" להפסקת עבודתו הקודמת. לפיכך, העובדה שהעובדת המשיכה לעבוד בעבודתה הנוספת, לאחר שהפסיקה לעבוד במשרד המעביד אין בה כדי לפגוע בזכותה להפסיק את עבודתה אצל המעביד עקב ההחמרה במצב בריאותה, ולא בזכותה לקבל מהמעביד פיצויי הפיטורין בגין תקופת עבודתה אצלו. בית הדין קיבל גם את טענתה החלופית של העובדת, לפיה היא זכאית לפיצויי פיטורים גם מכוח נסיבות של הרעה מוחשית בתנאי העבודה ו/ או בנסיבות אחרות ביחסי עובד מעביד אשר לפיהן אין לדרוש ממנה, כי תמשיך בעבודתה בהתאם לסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963. פיצוי עבור עגמת נפש הלכה פסוקה היא, כי במקרים הראויים, רשאי בית הדין לפסוק פיצוי גם בגין עגמת נפש (ע"ע 300084/98 עלי בלום נ' מדינת ישראל, עבודה ארצי כרך לב(1) 183). יחד עם זאת, קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי פיצוי בגין עגמת נפש וכל נזק שאינו נזק ממון ייפסק רק במקרים קשים וחריגים (דב"ע נג/99-3 מצגר נ' מדינת ישראל, פד"ע כו' 563). בית הדין מצא, כי די בנסיבות שתוארו לעיל כדי לזכות את העובדת בפיצוי על עגמת הנפש שנגרמה לה בעקבותיהם, בסכום הנתבע על ידה, בסך של 30,000 ש"ח. אי מתן הודעה מוקדמת לטענת המעביד, נגרמו לו נזקים כתוצאה מכך שהעובדת לא נתנה הודעה מוקדמת עובר להתפטרותה, ולא נתנה בידיו שהות לחפש פקידה מחליפה. בית הדין דחה את תביעתו של המעביד וקבע, כי בהתבסס על האישור הרפואי שקבלה העובדת מאת הרופא התעסוקתי, מצבה הרפואי חייב הפסקת עבודתה לאלתר במשרד המעביד. בנסיבות שנוצרו ועקב התנהלותו המחפירה של המעביד כלפיה, שאף סיכנה את מצב בריאותה, התקיימו נסיבות מיוחדות שעקב קיומן אין לדרוש ממנה, כי תעבוד בתקופת ההודעה מוקדמת, בהתאם לסעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001.

(*) הכותב - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".