עובדת שפוטרה מעבודתה לאחר 4 חודשי העסקה בין היתר בשל הריונה תפוצה ב - 30,000 ש"ח
העובדות
-------------
מירי אליאס (להלן: "העובדת") הועסקה כרכזת כוח אדם באתגר שירותי כוח אדם בע"מ (להלן: "המעסיקה") מיום 30/12/07 ועד ליום 30/4/08 עת פוטרה מעבודתה.
בסוף חודש 3/2008 הודיעה העובדת לממונים עליה, כי היא בחודש השני להריונה.
ביום 29/4/08 הודיעו נציגי המעסיקה לעובדת במהלך יום העבודה על פיטוריה לאלתר. במכתב הפיטורין שקיבלה העובדת נושא תאריך 30/4/08, צוינה סיבת פיטוריה כ"צמצום פעילות". בנוסף, נמסר לה מכתב המלצה מתאריך 15/5/08.
המעסיקה טענה, כי פיטורי העובדת היו כתוצאה מסיום פרויקט גיוס והשמה לחברת פלסן סאסא ( להלן: "פרויקט פלסן"), אשר היה עיקר עבודתה של העובדת ואשר לשמו גויסה לעבודה. העובדת לא הסכימה לטענה, כי עבודתה הייתה מוגבלת לפרויקט פלסן או כי העסקתה מותנית בקיומו של הפרויקט. העובדת ילדה ביום 6/11/08.
לטענת העובדת היא פוטרה מעבודתה לאחר 4 חודשי העסקה בלבד, מחמת הריונה ובשל החשש שתצבור 6 חודשי ותק בעבודתה אשר יקנו לה את ההגנות מפני פיטורים, הקבועות בחוק עבודת נשים, התשי"ד 1954 (להלן: "חוק עבודת נשים").
העובדת טענה, כי היא זכאית לפיצויים בגין אבדן הכנסה, הודעה מוקדמת, דמי לידה, פיצויי פיטורים ופיצוי בגין עגמת נפש, כאב וסבל, אבדן הזדמנויות, אבדן קידום מקצועי, ציפייה והסתמכות.
המעסיקה טענה, כי עמדה בנטל הראיתי המוטל עליה מכוח הוראת סעיף 9(א)(2) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח- 1988 (להלן: "חוק השוויון) והוכיחה, כי פיטורי העובדת מקורם בצמצום ניכר בפעילות המעסיקה מתחילת חודש 1/08 ועד לסגירת פרוייקט פלסן בחודש 4/08, אשר לשמו גויסה העובדת לעבודתה אצל המעסיקה.
פסק הדין
-------------
אין חולק, כי יחסי העבודה בין הצדדים לא ארכו 6 חודשים, ועל כן העובדת לא נהנית מהגנת סעיף 9 לחוק עבודת נשים, המתנה פיטורי עובדת בהריון בקבלת היתר משר התמ"ת. לפיכך, העובדת מבססת את תביעתה על הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
הוראת סעיף 9(א)(2) לחוק השוויון קובעת לעניין פיטורין, כי אם הוכיח העובד שלא הייתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטורין, על המעביד להוכיח, כי פעל שלא בניגוד להוראת סעיף 2 לחוק השוויון.
מאחר והעובדת טענה, שהמעסיקה פוטרה מחמת צמצום בעבודה ולא בשל התנהגותה או מעשיה, הרי שעל כתפיה מוטל נטל ההוכחה, כי בהחלטתה לפטר את העובדת לא שקלה כלל את דבר הריונה.
בין העובדת למעסיקה נחתם הסכם העסקה לתקופה בלתי קצובה. בהסכם אין אזכור לפרוייקט פלסן. תפקידה של העובדת הוגדר כ"גיוס מיון שיווק והשמה" וכן ביצוע פרויקטים חוץ משרדיים. העובדת התחייבה בהסכם זה לעבוד שנה לפחות. העובדת העידה, כי בעת קבלתה לעבודה לא הוצג בפניה שעבודתה מוגבלת לפרויקט פלסן ואף הוסבר לה שהסניף מבצע פרויקטים שונים ומשתנים.
מעדות העובדת נראה, כי היא אכן ידעה עוד בשלב המשא ומתן לקליטתה לעבודה, שהיא אמורה לעסוק בפרויקט פלסן, אלא שלטענתה היא לא הייתה אמורה לעסוק רק בפרויקט זה.
בית הדין לא שוכנע, כי הצדדים הסכימו לייעד את העובדת לעסוק בפרויקט זה בלבד או כי עם סיום פרויקט זה העובדת אמורה לסיים את עבודתה אצל המעסיקה.
על סמך העדויות, המעסיקה הוכיחה שפרויקט פלסן אכן דעך כמעט לחלוטין בתקופה שבין 1/08 ועד 4/08 ואולי אף קודם לכן. יחד עם זאת ניכר, כי הירידה בהיקף העבודה בפרויקט פלסן החלה כבר בשלב קבלתה של העובדת לעבודה ואולי אף קודם לכן. דווקא משום כך, ככל שאכן יועדה העובדת לפרויקט פלסן בלבד, היה על המעסיקה להבהיר לה את הדברים במפורש, שכן העובדת עזבה מקום עבודה אחר לצורך עבודתה אצל המעסיקה.
אולם המעסיקה לא טענה, כי עבודתה של העובדת הוגבלה לפרויקט פלסן בלבד ואף לא טענה שעבודתה הופסקה אך ורק בשל סיום פרויקט פלסן. לטענת המעסיקה אף לאחר שפרויקט פלסן החל לדעוך, הייתה לה נכונות להמשיך ולהעסיק את העובדת בגיוס והשמה ללקוחות אחרים, אלא שניסיונה זה של המעסיקה, כך טענה, כשל נוכח חוסר הצלחתה של העובדת. בהקשר זה המעסיקה לא הציגה גרסה עובדתית ברורה ומגובה בראיות.
האם ניתנה לעובדת הזדמנות אמיתית להשתלב בעבודה אחרת?
במקרה דנן, ראוי לבחון האם אכן ניתנה לעובדת הזדמנות הולמת להשתלב בעבודה שאינה במסגרת פרויקט פלסן. טענת המעסיקה בדבר ניסיונותיה לשלב את העובדת בתפקיד אחר ולהימנע מפיטוריה לא רק שלא הוכחה, אלא שעדויות ההגנה בנושא זה היו בלתי אחידות ובלתי מהימנות. לא הוצגה בפני בית הדין כל ראיה לכך שהעובדת כשלה בעבודתה עם לקוחות אחרים.
לאור האמור לעיל נקבע, כי לעובדת לא ניתנה הזדמנות אמיתית וכנה להמשיך ולעבוד גם לאחר שפרויקט פלסן נפסק.
האם הריונה של העובדת היווה שיקול בהחלטה לפטרה?
בהתאם לחוק השוויון, על העובד מוטל נטל ההוכחה הראשוני ולפיו מעשיו או התנהגותו לא היוו עילה לפיטורים. מרגע שצלח העובד מכשול זה, עובר הנטל אל המעסיק להוכיח שבין שיקוליו לא נשקלה עילה שהינה מפלה ופסולה לפי החוק.
בית הדין סבר כי, הריונה של העובדת היווה שיקול בהחלטה לפטרה, במועד בו נתקבלה. לא רק שהמעסיקה לא הרימה את הנטל להוכיח שההיריון לא היווה שיקול בהחלטה לפטר את העובדת, אלא שבית הדין אף שוכנע, כי הפזיזות בפיטורי העובדת הייתה נעוצה בעובדת הריונה.
בנוסף, גם אם הירידה בהכנסות המעסיקה הייתה אחת הסיבות לפיטורי העובדת, הרי שלא הייתה זו הסיבה הבלעדית. ועל כן בית הדין סבר, כי אלמלא הריונה של העובדת, הייתה ניתנת לה הזדמנות אמיתית להשתלב ביתר עיסוקי המעסיקה. בית הדין הדגיש, כי למרות הירידה המשמעותית בהכנסות המעסיקה, הסניף עדיין פועל ומעסיק עובדים. ביה"ד הדגיש את הדברים הבאים: ראשית, המעסיקה בחרה להשאיר בערפל את עיקרי הליך הפיטורים של העובדת. לא ניתנה גרסה חד משמעית מי קיבל את ההחלטה באופן שניתן יהיה להתחקות אחר שיקוליו. שנית, לא הוצג מידע בדבר המשך פעילות הסניף לאחר סיום פרויקט פלסן. הסתבר שהסניף המשיך להתקיים ולעבוד בשנים הבאות, אך המעסיקה בחרה שלא להביא פנינו ראיות לעניין זה. שלישית, עדויות המעסיקה ביחס לפיטורי העובדת היו בעיני בית הדין בלתי אמינות.
בית הדין שוכנע, כי החיפזון בפיטורי העובדת כבר בחודש 4/08 בעיצומו של יום עבודה רגיל, מבלי שלעובדת ניתנה הודעה מוקדמת בעניין הפיטורין, או אפשרות לטעון כנגדם, אכן היה, בין היתר, בשל הריונה. הגם שהמעסיקה לא פיטרה את העובדת רק בשל הריונה, הרי שעניין זה נכנס בין שיקוליה לסיים את עבודת העובדת, ואף גרם לזירוז מועד הפיטורין, כך שעבודתה של העובדת תסתיים בטרם ימלאו 6 חודשים לעבודתה.
משנקבע ע"י בית הדין, כי המעסיקה שקלה את דבר הריונה של העובדת כחלק משיקוליה בעת פיטורי העובדת, הרי שהיא הפרה את הוראות חוק השוויון, והפרתה זו מזכה את העובדת בפיצוי בסך של 30,000 ש"ח.
(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".

תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.

יו"ר ועד אל על נגד רגב: "מהלך שירסק את התעופה הישראלית"
שרון בן יצחק יצא נגד כוונת שרת התחבורה להקים בישראל בסיס פעילות לחברת הלואו קוסט וויז אייר, שיהיה בנתב"ג ויכלול צוותים ישראליים. לדבריו, "המשמעות היא העברת יעדים לחברות זרות, קריסה של החברות הקטנות, צמצום דרמטי של אל על ולבסוף השתלטות זרה על השוק, שתביא דווקא לעליית מחירים לציבור"
יו"ר ועד עובדי אל על, שרון בן יצחק, יוצא במתקפה חריפה על שרת התחבורה מירי רגב, בעקבות היוזמה שלה להקים בישראל בסיס פעילות לחברת הלואו-קוסט ההונגרית וויז אייר. לדבריו, מדובר בצעד פופוליסטי וחסר אחריות שעלול להמיט פגיעה קשה על ענף התעופה המקומי.
בשלב זה, קבעה רגב כבר שיחות עם מנכ"ל וויז אייר והיא בוחנת את הקמת הבסיס בנמל התעופה בן‑גוריון. המהלך הוגדר על ידה כ"מהלך שובר שוק", שבמרכזו הקמת בסיס של ממש, שיכלול מטוסים ויכלול צוותים ישראליים, כולל טייסים ודיילים. לדברי רגב, התוכנית צפויה להוביל לירידה משמעותית במחירי הכרטיסים, להתרחבות היצע היעדים הבינלאומיים - בין היתר להודו, מרוקו ואף מזרח הרחוק - ולתחרות מוגברת בשוק המקומי. כתנאי למהלך, השרה דרשה שוויז אייר תתחייב להמשיך ולהפעיל טיסות גם בעתות חירום, כפי שנדרש מחברות תעופה ישראליות - מה שיכול לשפר את הקיימות והרציפות התעופתית במצבי סיכון. בשבועות האחרונים התקיימו דיונים אינטנסיביים במשרד התחבורה, בהם השתתפו אנשי מקצוע, רשות שדות התעופה והרשות לתעופה אזרחית. למרות התנגדויות נחרצות מצד גורמי רגולציה וכמה חברות תעופה ישראליות, הוחלט להמשיך ולמקד את המהלך, ולבצע עבודת מטה שתבחן לעומק את ההשלכות הכלכליות והרגולטוריות. המשרד אף הנחה לקדם פגישה עם הנהלת וויז אייר העולמית בהקדם.
בן יצחק טוען כי משרד התחבורה "זורע חול בעיני הציבור" כשהוא מציג את המהלך כפתרון להורדת מחירי הטיסות. לדבריו, גם אם השרה מבטיחה כרטיסי טיסה זולים - בפועל המחירים לא יירדו. במקום להתמודד עם הבעיה האמיתית, שהיא סירובן של חברות זרות רבות לשוב ולטוס לישראל מזה שנה וחצי בעקבות המצב הביטחוני, בוחרת רגב לקדם מהלך שעלול להחליש עוד יותר את חברות התעופה הישראליות. הוא הוסף כי הקמת מערך ובסיס קבוע של וויז אייר בישראל יוצרת אפליה ברורה מול החברות המקומיות, שכן החברה הזרה לא תחויב באותם כללים רגולטוריים ושיקולי ביטחון. "זהו תקדים מסוכן שאין לו אח ורע בעולם", התריע בן יצחק. "המשמעות היא העברת יעדים לחברות זרות, קריסה של החברות הקטנות, צמצום דרמטי של אל על ולבסוף השתלטות זרה על השוק, שתביא דווקא לעליית מחירים לציבור".
בן יצחק אף הרחיב את הביקורת מעבר לענף התעופה, ואמר כי מדובר במדרון חלקלק: "אם מאפשרים לחברה זרה לפעול בלי חובות רגולטוריות, מחר זה יכול לקרות גם במערכת הבריאות, בבנקאות ובתחומים נוספים. לפי השיטה הזו, כל עובד ישראלי ניתן להחלפה בעובד זול ממזרח אירופה". בהתייחסו לעבר, הזכיר יו"ר הוועד כי עובדי אל על היו אלה ששמרו על רצף תעופתי בתקופת הקורונה וגם בזמן המלחמה הנוכחית, כשחברות זרות הפסיקו את פעילותן בארץ. "אנחנו הוכחנו שאין לישראל על מי לסמוך מלבד על עצמה", אמר. לסיום, קרא בן יצחק לשרת התחבורה לעצור את המהלך: "אם תתעקש להמשיך בדרך הזו - היא תיזכר לדיראון עולם כמי שפגעה במו ידיה בתעופה הישראלית".