'סקס והעיר הגדולה' אחר הצהריים? HOT הפרה כללי מועצת הכבלים והלוויין
מועצת הכבלים והלווין קבעה כי חברת הכבלים HOT הפרה את כללי התקשורת בשיבוץ הסרטים 'סקס והעיר הגדולה', 'תשוקה חותכת' ו'משפחת בורג'יה' לשידור בשעות הצהריים והערב המוקדמות. במועצה טוענים כי סרטים אלו אמורים היו להיות משודרים לאחר השעה 22:00.
כלל 16ח(א) לכללי התקשורת קובע כי מועדי שידור משדרים ייקבעו לפי נושאיהם או תוכנם, בהתחשב בגילם של הצופים. הסרט 'סקס והעיר הגדולה' שובץ לשידור בשעות אחר הצהריים, וזאת למרות שנכללו בו מספר סצנות מיניות ששעת שידורן אינה מתחשבת בגיל הצופים.
סרט הקולנוע 'משפחת בורגייה' שודר אף הוא בשעות הצהריים ואחר הצהריים, וזאת למרות נכללו בו סצנות מיניות ואלימות קשות לצפייה שאינן מתאימות לשידור בשעות היום. גם הסרט 'תשוקה חותכת' שכולל סצנות אלימות ומיניות, שודר בשעה בעייתית, בשעות הערב המוקדמות.
במועצה העבירו דרישה ל-HOT להקפיד על עמידה בהוראות הדין והכללים, בין היתר, בכל הקשור לשעות השידור של תכנים, דוגמת 3 הסרטים האלה.
במקביל, דרשה המועצה מ-HOT כי הסרט 'ללכת עם, להרגיש בלי' ששודר בערוץ HOT FUN, ישודר במסגרת הערוצים המיועדים למבוגרים בלבד, שם הוא יוגבל באמצעות דרישת קידוד ומגבלת שעות שידור.
יו"ר המועצה ניצן חן: "המועצה רואה חשיבות רבה בהגנה על ילדים ונוער מפני שידורים מזיקים ולכן קבעה בכללי התקשורת הוראות בדבר מועד שיבוץ תוכניות ומתן מידע על תכנים מזיקים".
לדבריו, "אי ההקפדה על הכללים מונעת מההורים את האפשרות לפקח על התכנים בהם צופים ילדיהם. אנו רואים בחומרה יתרה את שיבוץ הסרטים בשעות מוקדמות, כמו גם את שיבוצו של סרט המיועד למבוגרים, במסגרת ערוצים אשר הינם נטולי מגבלות דוגמת דרישת הקידוד".
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
