בג"ץ קבע, כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על עובדי סיעוד

העובדות ----------------- יולנדה גלוטן עובדת זרה מהפיליפינים (להלן: "העובדת")הועסקה כעובדת סיעודית על ידי המנוחה לאה יעקב ז"ל (להלן: "המעבידה")במשך כשנה. עיקר אחריותה היה לדאוג לכך שצינור הנשימה של המעבידה לא יתנתק ממכונת ההנשמה שחוברה לגופה ולבצע פעולות ניקוז הפרשות מדי מספר שעות, וזאת במהלך היממה כולה. במקרה שהצינור היה מתנתק נשמע קול צפצוף, ומשום כך לא היה צורך שהעובדת תשהה בקביעות לצד המעבידה. העובדת הגישה תביעה נגד המעבידה במסגרתה תבעה בין היתר תשלום עבור שעות נוספות. העובדת הגישה ערעור לבית הדין הארצי לעבודה על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בעניין זכאותה לתשלום שעות נוספות. עמדת הרוב בערעור שהגישה לבית הדין הארצי לעבודה קבעה, כי החריגים הקיימים בסעיף 30(א) (5) ו- 30(א)(6) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א ? 1951(להלן: "החוק") חלים לגבי עובדי סיעוד, ולפיכך אין חובת תשלום שעות נוספות בעניינם. מכאן עתירה זו.

פסק הדין ----------------- בית המשפט הגבוה לצדק (להלן: "בג"ץ") דחה את העתירה. הכלל הוא, כי בג"ץ יתערב בפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה כאשר מתקיימים שני תנאים מצטברים, האחד, קיומה של טעות משפטית מהותית בפסק הדין. השני, הצדק מחייב את התערבות בית המשפט בנסיבות העניין. בג"ץ קבע, כי נראה שהדרך הראויה לפתרון הסוגיה העקרונית הניצבת בפניו היא הכרעה מושכלת ומקיפה של המחוקק במכלול השאלות הקשורות לתבנית ההעסקה הייחודית של עובדים זרים בתחום הסיעוד.

בג"ץ התייחס לארבע הגישות העקרוניות של בית הדין הארצי לעבודה בסוגיה הנדונה שלדבריו אינן חפות, כל אחת כשלעצמה, מקשיים משפטיים, חלקם בעלי השלכות רוחב קשות. הגישה הראשונה: עמדת הרוב בפסק הדין נשוא העתירה מניחה, כי החריגים הקבועים בסעיפים 30(א)(5) ו- 30(א)(6) לחוק חלים על עובדים סיעודיים. עמדה זו אינה עולה, לכאורה בקנה אחד עם הפרשנות המסורתית לחריגים אלה, עם תכליתם של חוקי המגן בכלל, ועם תכליתו של החוק כפי שהוא מיושם במקרים הרגילים להם נתכוון מלכתחילה. הגישה השניה, מבקשת להוסיף "אחוז מסוים" לשכר העובדים הסיעודיים בהתאם לטיב עבודתם. אף כי ייתכן שמדובר בפתרון ראוי לגוף הדברים, המצדדים בעמדה זו לא הצביעו על מקור חוקי המקנה לבית המשפט עילה להורות על תוספת השכר שנקבעה בפסק הדין, ומכאן שאין ללכת בדרך זו. הגישה השלישית סבורה, כי החריגים לחוק אינם חלים בעניינם של עובדים סיעודיים, אך יש להכיר רק בחלק משעות היממה כשעות עבודה- השעות שבהן מטפל העובד במטופל בפועל, להבדיל מהשעות שאותן מקדיש העובד לפנאי או לשינה. עמדה זו מקימה קשיים ואינה עולה בקנה אחד עם ההגדרה המקובלת של שעות עבודה. היא עלולה להוביל לתוצאות קשות ומרחיקות לכת לגבי הגדרת שעות העבודה בתחומי עיסוק רבים נוספים. הגישה הרביעית סבורה, כי החריגים לא חלים בעניינם של עובדי סיעוד וכי ככלל, כל זמן שהעובד אינו חופשי לעשות כרצונו יש לחשב כשעות עבודה. נראה, שגישה זו עולה בקנה אחד עם הפרשנות באשר לאותם חריגים, כפשוטה, אולם דווקא בה טמונים הקשיים הגדולים ביותר. הקושי המרכזי נובע מכך שהיא מבקשת להחיל רק מקצת מן ההסדרים הקבועים בחוק על עניינם של העובדים הסיעודיים. בהנחה שהחריגים לחוק אינם חלים על העובדים הסיעודיים, אזי מתכונת עבודתם כל כולה עומדת בסתירה לחוק.

הקושי הכרוך בגישות השונות נובע מעצם הגדרת שעות העבודה של העובדים הזרים, שביתם הוא בית המטופל, וממילא מעצם הגדרתן של השעות הנוספות. האיזון המדויק בין הצורך בהבטחת תנאי עבודה נאותים לעובדים הזרים בתחום הסיעוד לבין ההכרה בחשיבות השמירה על האינטרסים של העובדים והמטופלים, צריך להיקבע במסגרת הסדר חקיקתי מפורש.

בג"ץ קבע, כי ראוי שימצא הסדר חוקי שיבטיח שכר הולם ותנאי עבודה מיטיבים למטפלים הסיעודיים. ההסדר המתבקש צריך, שיביא בחשבון את המציאות החורגת מן המסגרת הרגילה של יחסי העבודה. מסגרת חוקית מתאימה, קוהרנטית, המביאה בחשבון הן את הצורך לשמור על עניינם של העובדים והן על עניינם של המטופלים. בסוגיה סבוכה וקשה, אשר זכתה לפרשנויות שונות ואף סותרות בבית הדין הארצי לעבודה.

במסגרת החקיקתית הקיימת, אין הסדר המתאים למצב הדברים הייחודי בעניינם של העובדים הסיעודיים, ופרשנות צרה וחלקית של הדין ביחס לחובת התשלום עבור שעות נוספות, ללא התמודדות עם מכלול השאלות הכרוכות בעצם תבנית העסקתם הייחודית, עשויה להוליך לתוצאות קשות מאד.

התוצאה היא שאין להתערב בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. בג"ץ דחה את העתירה וקבע, כי ראוי למחוקק שכאמור בימים אלה שוקד על הסדרת הסוגיה על כל היבטיה. מכאן שגם אם נניח, כי קיימת תחולה לחריגים הקבועים בחוק משום שאין להחיל את הוראות החוק לעניין התשלום עבור עבודה בשעות נוספות, בענייננו בהעדר כל יכולת ליישמו לשיעורין ובהתקיים הסכמה כוללת, כי אין לחוק תחולה בכל חלקיו העיקריים הנוגעים למתכונת העבודה עצמה.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".