צו ההרחבה בענף השמירה חל על כל שומר, גם אם לא עובד בחברת שמירה

העובדות ------------- אבו דיאב עסאם (להלן: "העובד") הועסק אצל מנהל הווקף וההקדש המוסלמי בירושלים (להלן: "המעביד") כשומר במסגד אל אקצא החל מיום 25.12.1997 ועד ליום 26.3.2007. שייך מוחמד עזאם אלח'טיב אלתמימי (להלן: "המנהל ") הנו מנהל אצל המעביד. העובד תבע הפרש שכר מינימום, גמול שעות נוספות, פיצויי פיטורים, פיצויי הלנה, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה, דמי נסיעות, הפרשות לקרן פנסיה ותגמולים, תוספת משפחה ותוספת ותק. אין חולק, כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעביד. כמו כן, אין מחלוקת ביחס לפיטורי העובד ולעצם זכאותו לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ודמי הבראה אך הצדדים חלוקים באשר לגובה הסכום.

הסוגיה העיקרית השנויה במחלוקת הנה חלות צו ההרחבה בענף השמירה על העובד והזכויות שמכוחו.

פסק הדין ------------- בית הדין האזורי לעבודה דחה את התביעה נגד המנהל, קיבל את התביעה נגד המעביד וקבע, כי:

צו ההרחבה בענף השמירה קובע את תחולתו על כל העובדים כהגדרתם בסעיף א' להסכם הקיבוצי ולמעבידיהם, למעט עובדי חברת המשקם ולמעט עובדים שתנאי עבודתם הוסדרו או יוסדרו בהסכמים קיבוציים ומעבידיהם. עובד מוגדר בסעיף א' האמור, ככל עובד שכיר בעבודת שמירה ואבטחה, וכן כל עובד שכיר המועסק בעבודת כפיים אצל מעביד בענף השמירה.

שאלת תחולתו של צו הרחבה היא שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעביד. כמו כן, כאשר קיים ספק בעניין תחולתו של צו ההרחבה, יש לבחון את מכלול העניין ולתת משקל לפעילות העיקרית במפעלו של המעביד.

ההגדרה של פעילויות שמירה ואבטחה מופיעה בסיווג האחיד של ענפי הכלכלה 1993 והיא כוללת בין היתר, שמירה על בתי מגורים, על משרדים, על בתי חרושת, על אתרי בניה, על בתי מלון וכו'.

במקרה דנן אין חולק, כי המעביד אינו משתייך לענף השמירה. אולם, אין לייחס לכך משקל רב לאור לשונו המפורשת של צו ההרחבה בהגדרת "עובד" כעובד שכיר בעבודת שמירה ואבטחה, אשר אינה מתייחסת כלל למעסיק שאצלו הוא מועסק. דהיינו, לפי לשונו של צו ההרחבה, הצו חל אף על עובד שכיר בעבודת שמירה ואבטחה שאינו עובד אצל מעביד בענף השמירה אלא אצל כל מעסיק.

בית הדין דחה את טענת המעביד, לפיה העובד אינו שומר, שכן פעולת השמירה עצמה מבוצעת ללא נשק והיא למעשה עבודה בתחום שמירת סדר וניקיון במתחם של המסגדים, כאשר על הבידוק הביטחוני בשערי המתחם מופקדת משטרת ישראל.

בית הדין קבע, כי היעדר הנשק אינו שולל היות העבודה בגדר שמירה, שכן הנשק אינו חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מעבודת השמירה.

עולה מהאמור, כי העובד עבד בעבודה שעניינה שמירה בשערי המסגד. גם הגיונם של דברים מורה, כי העובד אינו עובד שעבודתו בתחום הסדר והניקיון, שכן אז לא היה מכונה בפי הצדדים "שומרים" כי אם "עובדי ניקיון". בכך, הרים העובד את הנטל להוכחת עבודתו כשומר והעבירו לכתפי המעביד. המעביד לא הרים את הנטל בעניין זה.

עוד קבע בית הדין, כי צו ההרחבה חל גם על עובדים חלקיים, שאינם עובדים במשרה מלאה, זאת באופן יחסי לפי חלקיות משרתם.

תביעת העובד להחזר הוצאות נסיעה, תוספת ותק ותוספת משפחה נדחתה ע"י בית הדין. אולם, תביעת העובד לדמי הבראה, פיצויי פיטורים, תשלום חלף הודעה מוקדמת, הפרשי שכר וכן פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה התקבלו.

לעניין פיצוי חלף הפרשות לקרן פנסיה נקבע, כי על המעביד לשלם לעובד ישירות את הסכומים שהיה אמור להפריש לפי צו ההרחבה בענף השמירה. בית הדין ציין, כי על פי הפסיקה, לאחר ניתוק יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, לא ניתן לאכוף העברת תשלומים ל"מבטחים" ולפיכך, זכאי העובד לפיצוי בשיעור 6% ממשכורתו החודשית כחלק המעביד בהפרשות לקרן הפנסיה.

(*)הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".