התערבות בית המשפט בשומה הנערכת לפי מיטב השפיטה

בית המשפט קיבל ברוב דעות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי השומה שנערכה למערערים לפי מיטב השפיטה, לאחר שנפסלו ספריהם, נערכה על בסיס תשתית בלתי מעודכנת וספציפית, ולפיכך יש לערוך שומה מתוקנת על בסיס הנתונים שהציגו המערערים.

העובדות וטענות הצדדים

המערערים מנהלים עסק לממכר בשר חזיר. המשיב הוציא למערערים שומות לשנים 1999-1995 לפי סעיף 145(א)(2)(ב) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"). המערערים הגישו השגות על השומות, אולם השגותיהם נדחו. לאחר שנדחו השגות המערערים, ומשלא הושג הסכם בעניין זה עם המשיב, הוציא המשיב שומות לפי מיטב השפיטה לפי סעיף 152(ב) לפקודה.

מאחר שלמערערים נמסרה הודעה על פסילת ספריהם, והמועד להגשת ערר על כך לפי סעיף 130(ו) לפקודה טרם חלף, הוצאה השומה, בשלב זה, על בסיס ספרים קבילים. לאחר שחלף המועד להגשת ערר על פסילת הספרים, הוצאו השומות לשנים 1998-1995 על בסיס ספרים פסולים, ולגבי שנת 1999 - הוצאה שומה ללא פסילת ספרים.

המערערים לא השלימו עם החלטת המשיב וערערו עליה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי הפחית 25% מכלל השומה שקבע המשיב, וכן הפחית סכום נוסף מהשומה שנקבעה לשנת המס 1997. בית המשפט קבע כי על המערערים חלה חובת ניהול מערכת חשבונות, וזאת אף על פי שענף גידול החזירים אינו נכלל בהגדרה המופיעה בתוספת י"ב להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות)(מס' 2), התשל"ג-1973, שבה נכללים ענפי גידול הבקר, הצאן והעופות.

משנקבע כי על המערערים חלה חובת ניהול ספרים, קבע בית המשפט כי נתגלו ליקויים רבים בספרי המערערים, כפי שטען המשיב.

לטענת המערערים, ההחלטה על תיקון השומות - לאחר שכבר הוצאו שומות על בסיס ספרים קבילים - היא בלתי סבירה, ומכל מקום השומות נערכו בהתעלם מנתוני דוחות העסק, ובלי שניתנה להם הזדמנות להביא את טענותיהם בפני המשיב בטרם נפסלו ספריהם והוצאו השומות לפי מיטב השפיטה.

המשיב טען, בין היתר, כי לאור הליקויים שהתגלו בעסקם של המערערים, לא היה מנוס מפסילת ספריהם ומעריכת שומה לפי מיטב השפיטה.

בית המשפט קבע:

במקרים רבים נערכת שומה לפי מיטב השפיטה על בסיס הנחות והשערות, ולא תמיד על סמך נתונים עובדתיים ספציפיים. במקרה זה אכן התגלו ליקויים בספרי המערערים, ועל כך אין חולק, אולם היה מקום לבדוק את הספרים ואת הדוחות לצורך עריכת שומות לפי מיטב השפיטה.

בית המשפט אינו נוטה על פי רוב להתערב בקביעות המשיב, ואינו מחליף את שיקול דעתו המקצועי, למעט במקרים שבהם מוכיח הנישום כי בוצעו חריגות בלתי סבירות בשומה, כאשר סבירות השומה נתונה לביקורת בית המשפט.

המערערים הציגו נתונים, לרבות חוות דעת מטעמם, המעלים קשיים בקבלת השומה שערך המשיב. לא בכדי קבע בית המשפט המחוזי הפחתה בשיעור ניכר מהשומות שקבע המשיב, שכן הגיע למסקנה כי השומות שערך המשיב למערערים בלתי סבירות.

לפיכך נקבע כי יש לתקן את השומות על בסיס נתונים שהציגו המערערים, ובכל מקרה שלא יעלו על השומות בערכן הנמוך כפי שקבע בית המשפט המחוזי.

השופטת ע' ארבל בדעת מיעוט סבורה כי יש לדחות את הערעור. השופטת ארבל קבעה כי לאור הליקויים שנמצאו בספרי המערערים, אין להתערב בפסילת הספרים, וזאת לאחר שנקבע כי ניתנה למערערים הזדמנות נאותה לטעון את טענותיהם.

חלק מן הערעור התקבל.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

לפני: כב' השופט אליעזר ריבלין - משנה לנשיאה, השופטת ע' ארבל, השופט ח' מלצר

ניתן ב-9.8.2009

התקציר מאת עו"ד איתי שרף, "הוצאת הלכות דינים ועוד", מבית "חשבים ה.פ.ס מידע עסקי בע"מ"