עוזר משפטי יפוצה בגובה 7 משכורות בגין פגמים משמעותיים שבהליך פיטוריו

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
צוואה ירושה
צילום: Istock

בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד

פסק דין דרמטי של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קובע כי מעורבות הבן בעריכת צוואת אמו שוללת ממנו את הזכייה בעיזבון לפי הצוואה. השופטת ריבי לב אוחיון הדגישה כי הוראת סעיף 35 לחוק הירושה היא "חזקה חלוטה" שלא ניתנת לערעור - גם כשכל היורשים מסכימים לקיום הצוואה. עם זאת, היא הציעה פתרון שיאפשר ליורשים להסדיר את החלוקה ביניהם ולהותיר לבן חלק כלשהו בעיזבון אם יחפצו בכך.

עוזי גרסטמן |

באולם הקטן של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים התכנסו רק המסמכים והטיעונים, לא אנשים. אף אחד מהצדדים לא טרח להגיע לדיון, אולי מתוך ביטחון שהכל כבר סגור. אחרי הכל, איש לא התנגד לצוואה. אבל השופטת ריבי לב אוחיון לא קיבלה את הבקשה כפשוטה. היא פתחה את ההחלטה במשפט חד־משמעי: "סעיף 35 לחוק הירושה קובע חזקה חלוטה להשפעה בלתי הוגנת", והמשמעות - אין מנוס מלבטל את חלקו של הבן בצוואת אמו, משום שהוא עצמו הודה שהיה מעורב בעריכתה.

המקרה נסב סביב צוואת אם שנכתבה ב-2005, עם עדכונים ב-2008 וב-2010. לאחר פטירתה, פנה בנה לבית המשפט בבקשה למתן צו קיום צוואה. בית המשפט בחן את הבקשה והעלה קושי מהותי: הבן, שהוא גם המבקש, היה מעורב בעריכת הצוואה - עובדה שעולה כדי פסלות לפי סעיף 35 לחוק הירושה. בהחלטה קודמת מ-26 במאי השנה, נקבע כי "עולה ממנה באופן מובהק כי היה מעורב בעריכת הצוואה".

למרות הקביעה הקשה, בית המשפט אפשר ליורשים להגיב. ואכן, כל היורשים - הן אלה שמופיעים בצוואה והן יורשים על פי דין - הגישו תצהירים שבהם הבהירו שאין להם התנגדות לקיום הצוואה כפי שהיא. אפילו בא כוחה של היועצת המשפטית לממשלה הודיע כי אין לו התנגדות, לאחר שקיבל את הסכמת אמו של אחד היורשים הקטינים.

אחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה

הנקודה המשפטית שעמדה במרכז ההכרעה היתה סעיף 35 לחוק הירושה, שקובע כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה - בטלה. מדובר באחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה, שכן היא יוצרת "חזקה חלוטה" להשפעה בלתי הוגנת, גם אם בפועל לא היתה כל השפעה כזו. השופטת ציטטה פסקי דין רבים, בהם הררי, זיידה ובוסקילה, והדגישה כי מדובר בהנחה שאי אפשר לסתור. גם אם יוכח שהמצווה פעלה מרצונה החופשי, עצם מעורבות הנהנה בצוואה מבטלת את חלקו. "אפילו נניח שלא היתה כל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה... הוראות צוואה המזכות את המבקש ובת זוגו בטלות", כתבה השופטת.

במקרה הזה לא היתה מחלוקת עובדתית: המבקש עצמו הודה בתצהיר שהגיש כי הוא זה ש"העלה את רצונותיה של המנוחה על הכתב" - הן בעת עריכת הצוואה לראשונה והן בעדכונים שנעשו בה. ההודאה הזו הפכה את ההכרעה לפשוטה במידה רבה, משום שלפי הפסיקה "עורך הצוואה הוא מי שנוטל חלק בניסוחו או בכתיבתו של המסמך", ומכאן שקיימת במקרה הזה אחת מעילות הבטלות שבחוק.

כביש 6 צילום: יעקבכביש 6 צילום: יעקב

ייצוגית נגד כביש 6 נדחתה: מכשיר פסקל לא מזכה בהטבות

השופטת קבעה כי גביית דמי הגבייה בכביש 6 נעשתה כדין; לדבריה, נהגים שבוטל הסכם המנוי שלהם אינם זכאים להמשיך ליהנות מההטבות שניתנות במסגרת ההסכם רק משום שמכשיר הפסקל נשאר ברכבם. בית המשפט הדגיש כי פרשנות אחרת היתה עלולה לפגוע בתכלית החוק ולעודד הפרת הסכמים. התובעים אף חויבו בהוצאות משפט בסכום כולל של 25 אלף שקל

עוזי גרסטמן |

בפברואר 2022 הגיש נהג ממרכז הארץ בקשה לאישור תובענה ייצוגית שנגעה לאחת הסוגיות המוכרות כמעט לכל נהג ישראלי: דמי הגבייה בכביש 6. הבקשה, שהוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, כיוונה חץ ישיר למפעילת הכביש, דרך ארץ הייווייז, בטענה שהיא גובה דמי גבייה שלא כדין ואף מחייבת נהגים בתעריף מלא גם כשבידיהם מכשיר פסקל תקין. באחרונה פרסמה שופטת בית המשפט המחוזי יעל מושקוביץ את החלטתה, והיא חד משמעית: כל הטענות של התובע נדחו, והחברה יצאה כשידה על העליונה.

פסק הדין, המשתרע על פני עמודים ארוכים ומנומקים, עוסק בשתי סוגיות מרכזיות שהעלה התובע: האחת, אופן גביית דמי הגבייה בגין הנסיעה בכביש 6, שלטענתו יש לגבותם רק אחת לחודש בעת הפקת החשבון ולא בגין כל נסיעה בנפרד. השנייה, חיוב נהגים שבוטל הסכם מנוי הפסקל שלהם בתעריף של משתמש רגיל, גם אם המכשיר הפיזי עדיין מותקן ברכבם. לטענת התובע, "החזקת מכשיר פסקל ברכב היתה צריכה להספיק כדי לזכות בהטבות שמקבלים המנויים, לרבות פטור מדמי גבייה".

דרך ארץ, שיוצגה על ידי עורכי הדין יובל גרייבסקי ועמית דר ממשרד יהודה רוה, טענה מנגד כי היא פועלת בהתאם לחוק ולתקנות. לטענתה, דמי הגבייה נגבים במטרה לממן את שירותי הגבייה והשירות ללקוחות, וכי אין כל מניעה לגבות אותם בגין כל נסיעה. לגבי טענת הפסקל, הסבירה החברה כי עם ביטול הסכם המנוי, מכל סיבה שהיא, מסתיימת גם הזכאות להטבות שניתנות במסגרת ההסכם, והחזקת מכשיר פסקל ברכב אינה מקנה הטבות נוספות. "במצב זה", נאמר בתשובת החברה, "החיוב מתבצע לפי תעריף המשתמש הרגיל, כפי שנקבע בתקנות".

אין פגם בכך שדמי הגבייה לא נגבים אחת לחודש

השופטת מושקוביץ קיבלה את עמדת החברה וקבעה כי פרשנותה מתיישבת עם לשון החוק ותכליתו. בפסק הדין שפורסם היא ציינה כי, "דמי גבייה הם תשלום המתווסף לאגרה בשל נסיעה בכביש... מקום בו מתווספים דמי הגבייה לאגרה בגין נסיעה בכביש, נראה כי יש היגיון דווקא בעמדת המשיבה לפיה דמי הגבייה מתווספים לכל סכום אגרה המשולם עבור כל נסיעה בכביש". בכך קבעה השופטת כי אין פגם בכך שהחברה גובה את דמי הגבייה עבור כל נסיעה, ולא אחת לחודש בלבד כפי שביקש התובע.

לגבי שאלת מכשיר הפסקל והטבות המנוי, פסקה השופטת כי עצם החזקת המכשיר אינה מקנה כל הטבה. לגבריה, "מקום בו לא קיים הסכם, לא ניתן לחייב את בעל הרכב כבעל 'תג החיוב' רק מכוח החזקתו הפיסית במכשיר". היא הסבירה בהכרעתה כי קבלת עמדת התובע היתה עלולה לפגוע בתכלית ההסדר ולרוקן מתוכן את התמריץ להצטרף להסכם מנוי ולהקפיד על קיומו. השופטת אף הדגישה כי במקרה הנוכחי הסכם המנוי בוטל בשל הפרתו על ידי התובע עצמו, שלמרות זאת ביקש להמשיך וליהנות מההטבות. "תובענה ייצוגית שמטרתה לעודד את אי קיום הוראות הסכם המנוי... נועדה למעשה להיטיב עם קבוצת מפירי ההסכם", כתבה השופטת מושקוביץ, והוסיפה כי הדבר אינו עולה בקנה אחד עם התכלית של כלי התובענה הייצוגית.