1. הפועל תל אביב מתה. זה רשמי. זה ממש לא משנה אם היא תשרוד ברגע האחרון, כשההנהלה שלך לא מבינה שצריך לעשות שינוי לפני שהקבוצה מתמוטטת, זה אומר שהיא מנותקת ולא באמת מחוברת למה שקורה בחדר ההלבשה שלה. כבר הזהרנו כאן מזמן והדלקנו נורה אדומה - הפועל תל אביב בדרך הבטוחה לליגה הלאומית והיא חייבת זעזוע. אם למינצברגרים היה ספק, אז אין ספק. הניסנובים ניהלו את המועדון טוב יותר והיו מחוברים יותר לשחקנים. הניתוק של הנהלת הפועל תל אביב מהקבוצה הוא לא רק עצוב, אלא מקומם. זה לא רק אבוקסיס, זו האווירה, מה שקורה מסביב, חוסר האמונה והעובדה שאין במועדון הזה אדם אחד שמסוגל לעמוד בחדר ההלבשה ולעשות סדר. ויחד עם זאת, צריך לומר: הפועל תל אביב היה ויישאר מועדון גדול. זו רק הקבוצה שמתה. מכבי פתח תקוה נעצה אתמול מסמר אחרון בארון הקבורה. עכשיו הם צריכים להחליט - מהפכה או להמתין לתחיית המתים. אתם יודעים לבד מה התשובה - שחררו את הפועל תל אביב. 2. יוסי אבוקסיס חייב ללכת הביתה. אנחנו לא מאמינים שכדורגל זה רק קארמה. לפעמים מאמן יכול להגיע אחרי סיפור מלוכלך עם הבעלים הקודם ולהצליח. גם ברק בכר עזב את קריית שמונה וברח לאיזי כדי לחתום בהפועל באר שבע, אבל לבכר יש קלאס והוא עשה את זה בדרך חכמה. לאובקסיס אין לאן לחזור. הוא סגר את הדלת וזרק את המפתחות לים. אחרי ההפסד אתמול הוא חייב להסיד מסקנות ולהתפטר, לשבת כמה חודשים בבית ולעכל את מה שקרה לו בחודשים האחרונים. מספרים שברק אברמוב יושב בבית וצוחק עכשיו. אבל לכו תדעו, אולי הם עוד ייפגשו בקבוצה אחרת. אתה מאמן מעולה, אבל לטובתך - תתפטר. אבוקסיס במדי בית"ר (אתר בית"ר ירושלים) 3. כשאמרנו לכם כאן בשבוע שעבר שהפועל באר שבע הופכת מקבוצה גדולה באמת לעוד קבוצת צמרת רגילה, שלברקת צריכים להידלק הנורות האדומות אחרי שש שנים בלי אליפות, התכוונו בדיוק למה שראיתם במשחק אתמול (התבוסה למכבי חיפה). ככה בדיוק נראית קבוצה שיכולה רק לדגדג את מכבי חיפה ומכבי תל אביב. אליניב ברדה הוא מאמן נהדר, אבל גם הוא יודע שאם רוני לוי היה עומד על הקווים אתמול הוא כנראה לא היה ממשיך בעונה הבאה במידה ולא היה מביא גביע. ברדה יודע שהפסד לנתניה ברביעי והעונה הזאת תוגדר ככישלון. אי אפשר להתחיל עונה ולשאוף לכל התארים ולסיים אותה ככה. ברדה חייב להביא גביע, אחרת - באר שבע תצטרך להמציא את עצמה מחדש. 4. אנחנו שוב חוזרים על זה - שרון מימר הוא מאמן העונה. בלי מתקן אימונים אמיתי, בלי תקציב, אבל עם לב ונשמה. להעניק את הפרס הזה לקין זה נחמד, זה ממלכתי, זה מתחנחן, אבל האמת היא שקין לא עשה הרבה מעבר למה שציפו ממנו. מימר כן. בני ריינה היא סיפור הצלחה שצריך לדבר עליו בבתי הספר לכדורגל. הוכ סיפור על אמונה, על ניצחון הקטנים על הגדולים, סיפור רומנטי שכבר הרבה זמן לא ראינו בכדורגל. קריית שמונה של רן בן שמעון הייתה סיפור כזה. נכון, היא עשתה הישג גדולה יותר כשזכתה באליפות, אבל האמת היא שריינה הייתה המועמדת הבכירה בתחילת העונה לרדת ליגה וקריית שמונה לא. הסיפור שלה הוא מרגש ומדהים לשמוע שמימר לא קיבל הצעה ממועדון גדול עדיין והעל בגלל סטיגמה של מאמן שעושה שינוי לטווח קצר ונעלם. העונה, בתוך משחק הכסאות בשוק המאמנים, מימר מוכיח שלקבוצות לא כדאי למהר ולהחתים שמות נוצצים על הקווים. לא כל מאמן מתאים לקבוצה כזאת. כל הכבוד בני ריינה. סחתיין. 5. ברכות למרקו בלבול ומכבי נתניה על ההישארות בליגה. מגיע לו, מגיע להם. זה עדיין לא מוריד ממנה את תווית אכזבת העונה בליגה.