1. באחד מסרטוני הכדורגל הויראליים שהופצו לאחרונה ברשת, נראה אחד מאנשי ריינה מחייך בחדר ההלבשה בבוקר שאחרי הניצחון על מכבי חיפה. "בוקר טוב לחברים", הוא אומר במבטא ערבי כבד. "ניצחנו חיפה", הוא מוסיף ומצחקק למצלמה. "ביי ביי חיפה. ביי ביי. 30 אלף, על מה? על מה? לא חבל על הכסף?".

ממועמדת לירידה - לסינדרלה. מימר ובני ריינה (אינסטגרם בני ריינה)

תוך שעות, הסרטון הזה הפך לאחד הסרטונים הויראליים ברשת. הוא הפך למושא ללעג לקבוצה של מסאי דגו, לרגע של נחת עבור אוהדי מכבי תל אביב. שתי הקבוצות לא ידעו שבשבוע הבא שתיהן יודחו בבושת פנים מהגביע. עבור מכבי חיפה, זה הייתה רק תחילת הסימפטום בדרך לאבד את האליפות. עבור ריינה, סיפור הסינדרלה עוד לא נגמר. אתמול היא נתנה פטיש 5 קילו על הראש של האדומים מבאר שבע.

2. בשיחה שערכתי לאחרונה עם מאמן ריינה, שרון מימר, הוא סיפר לי שאין לקבוצה שלו איפה להתאמן. הוא הסביר לי שזה בכלל לא עניין של תקציב. פשוט - מתקן האימונים שלהם לא ראוי. הוא מביט בקנאה מהצד על מכבי חיפה והפועל באר שבע, הקבוצות שאותן ניצח בשבוע שעבר. הוא אימן תחת ברק בכר בבאר שבע ומכיר את כל פיסת דשא בבית האדום. הוא גם מכיר היטב את כפר גלים, שם ביקר בעבר ודווקא זה מביא אותו לתובנה שעל החול בגבעת ריינה, הוא רשם פרק בהיסטוריה של המועדון הצנוע.

• קבוצה ישראלית או אירופה: הכסף הגדול מאחורי כוכב בני ריינה
• מאמן השנה בליגת העל - "אנחנו מועדון קטן בלי מסורת, תקציב ותנאים. אבל אין בנו פחד"
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בני ריינה הייתה המועמדת הטבעית לרדת ליגה בתחילת העונה. כולם הגדירו אותה ככזאת בתחילת העונה. ההישג האדיר שלה, להגיע לפלייאוף העליון, הוא לא רק בלתי נתפס - אלא אפילו הגביר אצלה את התיאבון. במקום להפוך לבשר תותחים, ריינה הפכה לקבוצה שכולנו למדנו לאהוב. היא עושה עונה היסטורית, כזאת שמזכירה לנו את סיפורי הסינדרלות מאנגליה.

ההצלחה של מימר היא הפתעת העונה, הפתעת העונות האחרונות, אולי הגדולה ביותר שאנחנו זוכרים מהשנים האחרונות. אפשר להתרפק על סיפורים דומים מהעבר, אבל קשה מאוד לחבר את זה לסיפור שלה - הבעלים סעיד בסול מנהל את חברת הבנייה שלו ובמקביל מצליח להעמיד קבוצה עם זרים איכותיים ושחקנים ישראלים, שחלקם התנדנד בין ליגת העל ללאומית. ועם כל זה - הוא מגיש לנו משקה מרענן - בני ריינה היא לא רק תוצר של דו קיום שהתמוסס בשביעי באוקטובר - אלא גם תקווה לקבוצות הקטנות. תקווה לכדורגל הישראלי כולו.

3. השם שרון מימר הפך לימים למושג בכדורגל הישראלי. תופעת המימריזם, קראו לה, לזו שעובדת כמו אבקת קסם - אתה מחליף מאמן, הוא מנצח כמה משחקים ברצף, ואז נכשל והולך הביתה. בתחילת דרכו, מימר היה כזה. הוא לא הפסיק להחליף קבוצות, בחלק מהקבוצות ההשפעה שלו הייתה לטווח קצר, אבל זה לא בהכרח קרה בגללו - הבעלים הם חסרי סבלנות וכל הפסד בקבוצות הקטנות הפך אותו למועמד לפיטורים.

• לאחר העלייה לשמינית הגמר, האם נבחרת ישראל מתומחרת ב-"דיסקאונט"?
• לא כל הנוצץ זהב: ההעברות היקרות בעולם, ומה יצא מהן?
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• לאחר העלייה לשמינית הגמר, האם נבחרת ישראל מתומחרת...

מימר זכה לתואר המפוקפק הזה ב-2016. אחרי חמישה ניצחונות רצופים, שלושה בליגה ושניים בגביע, הוא המשיך עד לפיטורים בינואר. בית"ר ירושלים דווקא העריכה את זה. הוא העפיל איתה לחצי גמר גביע המדינה, סיים במקום השלישי והוביל אותה לאירופה. הוא רשם ענה בינונית במכבי פתח תקוה, פוטר מהפועל חיפה אחרי מספר חודשים, רשם שתי עונות טובות בהפועל חדרה והחזיק תשעה חודשים בקלחת של סכנין. עד העונה, הקריירה של מימר הלכה בנתיב של מאמני הביניים, אבל העונה - המניות זינקו. זה לא רק ההישג הגדול שלו כמאמן - אלא כזה שהסיר מעליו את התדמית של מאמן לטווח קצר.

4. מימר היה שחקן אפור ויעיל - אבל כמאמן הוא מגוון ויעיל. הוא נפרד מברק בכר כי רצה להיות מאמן ראשי והתחיל בהפועל כפר סבא האפורה. זאת תופעה שלא מאפיינת כל מאמן. רבים חוששים לאבד משרה זמנית כעוזר, עם כסף ממוצע, ולקחת הימור גדול שיכול לגרום לך להתרסקות גדולה. מאמן שנכשל כמאמן ראשי לא אמור לחזור לתפקיד העוזר - זה פוגע לו באגו והוא מעדיף לעבוד במחלקות נוער עם ילדים צעירים ולספר שהוא לא רוצה להיות חלק מהביצה הזאת. אבל זה תירוץ לחלשים. מימר הוא לא כזה. הוא לקח החלטה אמיצה, הודיע שהוא רוצה להיות מאמן ראשי וזה השתלם לו.

5. בני ריינה במקום החמישי בליגה, אבל כבר עכשיו - אין ספק מי צריך להיות מאמן העונה. מסאי דגו עשה קמפיין נאה, ראוי להערכה על מה שעשה עם הקידום של חלאיילי והצעירים, אבל נכשל בשורה התחתונה עם מכבי חיפה; אליניב ברדה מאמן נהדר אבל לפי שעה עדיין לא הביא תואר (לא בטוח שגם מקום שלישי וגביע יעניקו לו את התואר הזה); ורובי קין יכל להיות כזה רק אם היה מביא דאבל. אליפות עם מכבי תל אביב (למרות שעדיין לא הוכתרה רשמית) היא דבר מבורך. גם בעונת הנדנדה של מכבי חיפה, הוא ראוי להיות מועמד מוביל לתואר הזה; רוני לוי בעונה חלומית עם הפועל חיפה ובהחלט ראוי להתמודד על התואר, אבל יש מי שעשה הישג גדול משלו.

פלייאוף עליון, שני ניצחונות בחודש על מכבי חיפה, להקשות על מכבי תל אביב, לנצח את באר שבע - אם למישהו יש ספק, אין ספק.