האם הגיוני שמועמד לראשות ממשלה לא ישלם חובות?

מימון הבחירות למפלגות גדל ב-12%, והציבור ישלם על כך עוד כ-24 מיליון שקל. יחידת המימון לכל חבר כנסת תעלה מ-1.638 מיליון שקל ל-1.835 מיליון שקל, כך שהעלות הכוללת של מימון המפלגות בבחירות הקרובות צפויה להגיע לכרבע מיליארד שקל.

לפי הנתונים האחרונים, חובות הסיעות המכהנות לכנסת עדיין עומדים על קרוב ל-50 מיליון שקל. בראש הרשימה נמצאת הליכוד עם חוב של כ-16.8 מיליון שקל. אחריה יש עתיד עם כ-5.4 מיליון שקל, חוסן לישראל עם כ-3.3 מיליון שקל, רע"מ עם כ-3 מיליון שקל, ישראל ביתנו עם כ-2.9 מיליון שקל, העבודה עם כ-2.6 מיליון שקל, דגל התורה עם כ-2.4 מיליון שקל ואגודת ישראל עם כ-2.1 מיליון שקל. לנפתי בנט יש חוב של 20 מיליון שקל ממפלגת ימינה והבית היהודי ובגלל שהוא בפועל הקים מפלגה חדשה - החוב נמחק, סוג של חוב אבוד. האם זה הוגן שמועמד לראשות ממשלה לא ישלם חובות?

המפלגות מקבלות מימון ציבורי נוסף עוד לפני שסיימו להחזיר את החובות הקודמים. עם תחילת כהונת הכנסת הנוכחית בסוף 2022 עמדו חובות המפלגות על כ-208 מיליון שקל, ומאז הם ירדו, אבל עדיין נותרו חובות משמעותיים. להרחבה: המפלגות שנכנסות לבחירות עם חובות של עשרות מיליונים והכסף הציבורי שממשיך לזרום.

מנגנון המימון בנוי כך שכל מפלגה מכהנת זכאית ליחידת מימון עבור כל חבר כנסת. החישוב הסופי נעשה לפי ממוצע בין מספר הח"כים בכנסת היוצאת לבין מספר הח"כים בכנסת החדשה. בנוסף, כל רשימה מקבלת יחידת מימון נוספת. השיטה הזאת מיטיבה במיוחד עם מפלגות שכוחן צפוי לרדת, משום שהיא מרככת את הפגיעה בהכנסות שלהן גם אם הציבור מצביע להן פחות.

מפלגות חדשות יקבלו מימון לפי מספר המנדטים שיקבלו בפועל, בתוספת יחידת מימון אחת. אם הן יקבלו לפחות 1% מהקולות הכשרים אבל לא יעברו את אחוז החסימה, הן עדיין יהיו זכאיות ליחידת מימון אחת. בנוסף, מפלגות חדשות יכולות לקבל מקדמת מימון של כ-10 מיליון שקל, בכפוף להצגת ערבות בנקאית. בביזפורטל נכתב לאחרונה על הערבויות שמאפשרות למפלגות חדשות לקבל הלוואות מהכנסת ולהתחיל לבנות קמפיין, וזה ממחיש עד כמה המימון הציבורי הפך לחלק מרכזי במשחק הפוליטי.

מעבר למימון הבחירות, הסיעות יכולות לקחת מהכנסת הלוואות ל-54 חודשים אחרי כינון הכנסת החדשה. ההחזר נעשה מתוך מחצית ממימון המפלגות החודשי השוטף, שעומד כיום על כ-98 אלף שקל לכל חבר כנסת, לצד תשלום חודשי קבוע לכל סיעה. בפועל, המערכת מאפשרת למפלגות לממן קמפיינים יקרים באמצעות כסף ציבורי עתידי, ואז לפרוע את החוב מתוך המימון השוטף שהן יקבלו בהמשך.

כאן נמצאת הבעיה המרכזית. מפלגה שנשארת בכנסת יכולה להחזיר חובות לאורך זמן מהמימון החודשי. מפלגה שמתרסקת, מתפצלת או מפסיקה להתקיים משאירה אחריה חוב שקשה יותר לגבות. זו הסיבה שהחובות של מפלגות שכבר אינן פעילות הפכו לסוגיה ציבורית. למפלגות שבראשן עמד נפתלי בנט בעבר נותרו חובות משמעותיים: ימינה עם כ-17 מיליון שקל והבית היהודי עם כ-3 מיליון שקל. לפי המצב המשפטי הקיים, החובות האלה אינם עוברים אוטומטית למפלגה חדשה.

על הרקע הזה עלתה הצעת חוק שמבקשת לקבוע כי כספים שתגייס מפלגה חדשה ישמשו קודם להחזר חובות של מפלגה קודמת שבראשה עמד אותו אדם, ורק אחר כך לפעילות החדשה. ההצעה נועדה לטפל בבעיה אמיתית של חובות נטושים, אבל היא מעוררת גם שאלות פוליטיות ומשפטיות, בעיקר כאשר היא מכוונת בפועל לשחקנים פוליטיים מסוימים. ההצעה הזו ככל הנראה לא תעבור, אבל חייבים להודות שיש בה הרבה הגיון.  

הגדלת מימון הבחירות אינה בהכרח פסולה כשלעצמה. קמפיינים עולים כסף, פרסום התייקר, פעילות דיגיטלית דורשת מערכות, מטות צריכים עובדים, ומימון ציבורי נועד גם לצמצם תלות בתורמים ובבעלי הון. אבל כאשר המימון גדל בזמן שהמפלגות עדיין חייבות עשרות מיליונים ובשעה שהכסף נחוץ לתקציבים רבים - ביטחון, חינוך, רווחה, היה מקום להקפיא את העלייה. 

• הכסף שמאחורי איזנקוט: הערבויות של אנשי העסקים והמרוץ לבניית מפלגה
• 200 אלף קנדים ישתמשו במערכת ההצבעה של הסטארטאפ הישראלי בבחירות המוניציפליות