מי עוזב את הארץ? אלפי רופאים ומהנדסים ובעלי תארים גבוהים - מחקר

99,000 ישראלים עזבו את הארץ ב-2023-2024: כמעט 1,000 רופאים, אלפי מהנדסים ובעלי תארים גבוהים - ופחות מ-20,000 חזרו. כך עולה ממחקר של אוניברסיטת תל אביב. מה שלא נאמר במחקר וידוע - ב-2025 התמונה לא היתה טובה יותר. מה שלא נכתב במחקר, אבל הוא הפיל הגדול שבחדר - שנת 2026 כשנת בחירות עלולה להמשיך את המגמה השלילית.   

על פי הבדיקה של החוקרים, כמעט 100,000 ישראלים עזבו את המדינה ב-2023-2024, תוך עלייה דרמטית במספר הרופאים, בעלי תארים גבוהים, מהנדסים ובעלי הכנסות גבוהות שעוזבים. במקביל, מספר הישראלים החוזרים לארץ ירד לשפל חדש של פחות מ-20,000 בשנה, מה שיצר "יציאה משיווי משקל" במאזן ההגירה.

המחקר, שנערך על ידי פרופ' איתי אטר מבית הספר לניהול קולר וראש פורום הכלכלנים למען הדמוקרטיה, פרופ' ניתאי ברגמן ראש בית הספר לכלכלה, ודורון זמיר דוקטורנט בבית הספר לניהול קולר, כולם מאוניברסיטת תל אביב, מתבסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשילוב עם נתוני השכלה, רישיונות עיסוק, הכנסות ומסים.

949 רופאים עזבו - רובם בוגרי מוסדות ישראליים

אחד הממצאים המדאיגים ביותר נוגע לרופאים. על פי המחקר, 949 רופאים עזבו את ישראל בשנים 2023-2024, כאשר לאחר קיזוז רופאים ששבו, מאזן ההגירה השלילי עומד על 509 רופאים. "בשנים 2023-2024 עזבו כ-100,000 ישראלים את הארץ (50,000 בכל שנה). בקרב העוזבים, אנו מזהים גידול משמעותי ומדאיג של רופאים, בעלי תואר שלישי, מהנדסים, אקדמאיים ובעלי הכנסות גבוהות", נכתב במחקר. ממצא מדאיג נוסף: 67% מהרופאים שעזבו בשנת 2024 למדו רפואה במוסד ישראלי - עלייה משמעותית לעומת שנים קודמות. בשנת 2009, רק 35% מהרופאים העוזבים היו בוגרי מוסדות ישראליים, ואילו בשנת 2024 השיעור קפץ ל-67%. מדובר במגמה שמשקפת "בריחת מוחות" של רופאים שהוכשרו בישראל על חשבון משלם המסים הישראלי.

הנתונים מראים כי למעלה מ-21,000 בעלי תואר ראשון ומעלה עזבו את ישראל בשנים 2023-2024, מתוכם למעלה מ-7,400 בוגרי מקצועות STEM (מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה). בנוסף, 686 דוקטורים במקצועות STEM עזבו (254 בקיזוז חוזרים), ו-3,350 ישראלים מהנדסים (2,360 בקיזוז חוזרים).

מאזן ההגירה של בעלי תואר ראשון ומעלה הגיע ל-7,735 ב-2024 - עלייה דרמטית לעומת 2,869 ב-2021. גם מאזן ההגירה של בעלי השכלת "הייטק" זינק ל-1,441 ב-2024, לעומת שליליות של 323 ב-2020.

עלייה משמעותית במספר בעלי ההכנסות הגבוהות שעוזבים

אחד הממצאים המדאיגים נוגע לשינוי בהרכב הכלכלי של העוזבים. בשנת 2024, 48% מהעוזבים היו בעלי הכנסה מעל החציון הארצי - עלייה משמעותית לעומת 40%-41% בשנים 2019-2021. השיעור של בעלי הכנסות גבוהות במיוחד גם עלה.

התפלגות תשלומי המסים מראה תמונה דומה: בשנת 2024, 37% מהעוזבים שילמו מס בשליש העליון (לעומת 27%-28% בעבר), ו-27% שילמו מס בשליש האמצעי. הסכום המצטבר השנתי של תשלומי מס הכנסה של הישראלים שעזבו קפץ ל-919 מיליון שקל ב-2024, לעומת כ-240 מיליון שקל בשנת 2019.

"שיעור העוזבים שלהם רמת הכנסה גבוהה מהממוצע גדל משמעותית בשנים האחרונות", נכתב במחקר.

למעלה מ-75% מהעוזבים בשנת 2024 היו מתחת לגיל 40. "למעלה מ-3/4 מהעוזבים הם מתחת לגיל 40", נכתב בממצאי המחקר. מדובר באוכלוסייה צעירה, פרודוקטיבית ובעלת פוטנציאל תרומה גבוה לכלכלה ולחברה הישראלית.

שיא שלילי: פחות מ-20,000 ישראלים חזרו ב-2024

בעוד מספר העוזבים עלה בחדות, מספר הישראלים שחזרו להתגורר בישראל ירד לשפל חדש. בשנת 2024 חזרו רק 19,911 ישראלים - ירידה מ-29,748 ב-2020. מדובר בשיא שלילי במספר החוזרים.

"במקביל, יש גם האטה וירידה במספר הישראלים החוזרים להתגורר בישראל בשנים האחרונות. השילוב של שני הגורמים, יותר ישראלים עוזבים ופחות ישראלים חוזרים, מחריף את בריחת ההון האנושי מישראל", מזהירים החוקרים.

מאזן ההגירה הכולל (יוצאים פחות נכנסים) הגיע ל-29,278 ב-2024 - הרבה יותר מ-5,123 ב-2019, ואפילו יותר מ-11,145 ב-2021.

החוקרים מזהירים כי על אף שהמספרים הנוכחיים אינם מהווים איום ישיר על המשק הישראלי, הסכנה האמיתית טמונה ביציאה משיווי המשקל והחשש שהמספרים ימשיכו לעלות.

"אף שהעלייה בהגירה מישראל היא משמעותית ומטרידה, מספר המהגרים הנוכחי אינו מהווה איום על המשק הישראלי. הסכנה האמיתית טמונה ביציאה משיווי המשקל, והחשש שמספרי ההגירה ימשיכו לעלות, ולא יישארו ברמות הנוכחיות", נכתב במחקר.

החוקרים מזהירים מפני מנגנוני היזון חוזר: "זעזועים שליליים נוספים, פוליטיים, כלכליים או ביטחוניים, עלולים להצית מנגנוני היזון־חוזר שיובילו לזינוק חד ופתאומי בהיקפי ההגירה, שבו כל מהגר נוסף מגדיל את התמריץ של אחרים בעקבותיו לעזוב. מרגע שמספרי ההגירה יגדלו מעל סף מסוים, שינוי הכיוון יהיה קשה ביותר, אולי בלתי אפשרי, ויהיו לו השלכות מקרו כלכליות חמורות."

"סיכון גדול ביותר למדינה"

המחקר מדגיש כי להגירה מישראל עלולות להיות השלכות חמורות במיוחד בהשוואה למדינות אחרות. "בשונה ממדינות אחרות, להגירה מישראל עלולות להיות השלכות קשות וחמורות במיוחד. הכלכלה הישראלית אינה משופעת באוצרות טבע, והיא מתבססת במידה רבה על הון אנושי איכותי שמרוכז בתעשיית ההייטק ובתחומים עתירי ידע נוספים", נכתב במחקר: "בתחומים מרכזיים במשק כמו תעשיית ההייטק (המהווה מנוע צמיחה משמעותי), מתן שירותי רפואה מתקדמים או אקדמיה תומכת צמיחה, יש תלות במספר לא גדול של עובדים קריטיים להצלחת הפעילות. הגירה של עובדים אלה ממדינת ישראל תהיה מכה קשה לתעשיות אלה ומהווה סכנה לכלכלה ולחברה הישראלית כולה."

הם מסיימים באזהרה ברורה: "על הציבור להבין שהיעדר טיפול במגמה זו מהווה סיכון גדול ביותר למדינה. גם משיקולים של ניהול סיכונים בסיסי, יש להתמודד כבר כעת עם מגמת העלייה בהגירה – לפני שיהיה מאוחר מדי."

הרקע: רפורמה משפטית ומלחמת ה-7 באוקטובר

החוקרים מציינים כי הדיון הציבורי על הגירת ישראלים התחדש ביתר שאת לאחר הבחירות בנובמבר 2022, "נוכח קידום הרפורמה/ההפיכה המשפטית והמחאה הציבורית שהתלוותה לה, והתחזק אף יותר במהלך מלחמת ה-7 באוקטובר."

המחקר נערך במסגרת מיזם "הנגשת מידע לחוקרים" של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ומבוסס על נתונים משולבים ממספר מקורות: מרשם האוכלוסין, מרשם ההשכלה, קובץ רשיונות העיסוק וקבצי הכנסה מרשות המסים. הנתונים מכסים את האוכלוסייה הישראלית בין השנים 2009 ל-2025.

הגירה היא לא פשוטה בהרבה מובנים גם למהגרים. לאן הם יהגרו כעת? העולם לא ממש אוהב אותנו, יש מקומות ששם יותר קל, אבל יהודים וישראלים לא ממש מחוזרים בעולם. עם זאת, ברגע שמדובר בישראלים עם מקצועות נדרשים הדלתות נפתחות. 

פחות הגירה כללית - יותר סלקציה

אירופה, ארה"ב וקנדה אינן "סוגרות את השערים" באופן מוחלט, אלא משנות את סוג ההגירה שהן רוצות לראות. בשנים האחרונות יש האטה בהגירה הבלתי מיומנת והקשחה באיחוד משפחות ובאשרות הומניטריות, אך במקביל ניכרת העדפה ברורה להגירה איכותית - מהנדסים, רופאים, חוקרים, מומחי AI וסייבר ובעלי תארים מתקדמים.

בגרמניה, למשל, הורחבה רשימת המקצועות הנדרשים. קנדה מפעילה מערכת ניקוד שמעדיפה השכלה, ניסיון ושפה. בארה"ב ממשיכה לפעול תוכנית H-1B לעובדים מיומנים, גם אם המכסות מוגבלות. כלומר, הירידה בהגירה אינה בהכרח ירידה בכישרונות - להפך. המערב מבצע סינון מחמיר יותר כדי למשוך הון אנושי שמייצר צמיחה, מסים וחדשנות.

מחסור ברופאים ומהנדסים - ההגירה האקדמית חיונית

אירופה מתמודדת עם מחסור חמור ברופאים ואחיות, במיוחד במדינות כמו גרמניה, צרפת ובריטניה. גם בקנדה יש מחסור באלפי אנשי רפואה. בלי הגירה אקדמית, המערכות פשוט אינן מתפקדות. מדינות רבות מפשטות הכרה בתארים זרים ומציעות מסלולים מואצים לאנשי מקצוע.בתחום ההנדסה והטכנולוגיה המצב דומה. חברות בארה"ב ובאירופה תלויות במהנדסי תוכנה, מומחי שבבים, מדעני נתונים וחוקרים

 באוניברסיטאות. גם כאשר יש לחץ ציבורי נגד הגירה כללית, יש כמעט קונצנזוס סביב הצורך בייבוא כישרונות. זה יוצר פער ברור בין מדיניות כלפי מהגרים לא מיומנים לבין מדיניות כלפי אקדמאים ובעלי מקצועות נדרשים.

שוק עבודה דו-מסלולי - פחות עובדים כלליים, יותר מומחי על

ההאטה בהגירה יוצרת שוק עבודה מפוצל. מצד אחד, צמצום בהגירה לא מיומנת מעלה לחצי שכר בענפים כמו בנייה, חקלאות ושירותים. מצד שני, התחרות על מומחים טכנולוגיים הופכת גלובלית ואגרסיבית יותר.

מדינות מערביות מבינות שבעידן AI וסייבר, ההון האנושי האיכותי הוא משאב אסטרטגי. לכן הן מוכנות להקל בדרישות עבור מהנדסים, רופאים וחוקרים, גם כאשר הן מחמירות כלפי קבוצות אחרות. התוצאה היא מעבר ממדיניות הגירה רחבה למדיניות ממוקדת - פחות כמות, יותר איכות.

דמוגרפיה מזדקנת - בלי מהגרים משכילים אין מימון לפנסיות

אירופה וקנדה סובלות משיעורי ילודה נמוכים ואוכלוסייה מזדקנת. כדי לממן מערכות פנסיה ובריאות, נדרשים עובדים צעירים ומשכילים שמשלמים מסים גבוהים. הגירה אקדמית נתפסת כפתרון כפול - גם חיזוק שוק העבודה וגם תרומה פיסקלית משמעותית.

מהנדס תוכנה או רופא לא רק ממלא משרה חסרה, אלא גם מייצר ערך מוסף גבוה ותורם להכנסות המדינה. לכן גם בתקופות של לחץ פוליטי נגד הגירה, המדינות שומרות על מסלולים פתוחים להגירה איכותית. זהו אינטרס כלכלי ארוך טווח.

תחרות עולמית על כישרונות - המאבק האמיתי

המאבק אינו רק פנימי אלא גלובלי. ארה"ב, קנדה ואירופה מתחרות ביניהן וגם מול מדינות אסיה והמפרץ על אותם מהנדסים, רופאים וחוקרים. מי שתציע ויזה מהירה, מיסוי נוח ותנאי מחקר מתקדמים תמשוך את המוחות.

לכן, גם אם ההגירה נטו מואטת, ההגירה האיכותית הופכת לאסטרטגית יותר מאי פעם. העולם עובר ממודל של תנועת אוכלוסין רחבה למודל של תחרות על הון אנושי. מדינות שיאבדו את היכולת למשוך אקדמאים וכישרונות עלולות להיפגע בצמיחה, בחדשנות וביתרון התחרותי שלהן בעשור הקרוב.