יו"ר אביב: "הקבלנים נותנים כיום הנחות של 10-15%, המשבר עוד לא הגיע במלואו"
"בפרויקטים בתחום המגורים ברמות מחירים של 1.4 מיליון שקלים ומטה, ממשיכים הביקושים על אף המשבר, אולם הקבלנים נותנים הנחות בשיעור של 10-15%, בהשוואה למחירים לפני כחצי שנה", מציין דורון אביב, יו"ר קבוצת אביב.
לדבריו, השוק נמצא כיום בהמתנה, וניתן לומר שהמשבר עדיין לא הגיע במלואו לארץ. יחד עם זאת, היתרון הגדול של ענף הנדל"ן המקומי, הוא שהמשבר תפס אותו במצב של היצע מוגבל וחוסר במלאים, עובדה שניתן לשאוב ממנה אופטימיות.
בנוגע למתחם צמרת, מציין אבייב, כי קיימות באזור הזדמנויות, וכי להערכתו רמות המחירים יגיעו ל-4000 עד 5000 דולר למ"ר, ובפרויקטים מסוימים כבר הגיעו לכך. עוד הוא מוסיף כי הקבוצה מתכננת פרויקט של מגדל בן 22 קומות שיכללו 88 יחידות דיור בהוד השרון, אזור שלדבריו לא נפגע מהמשבר. פרויקט נוסף שהחברה מתכננת על אף המשבר, הוא פרויקט משרדים ברוטשילד (מתחם צים לשעבר).
"בשוק המשרדים כמעט ולא היו התחלות בנייה ב-7 שנים האחרונות, וקיים חוסר בבנייני משרדים איכותיים באזור הסיטי של רוטשילד, וזו אחת הסיבות שהחלטנו לקדם את הפרויקט, שבנייתו תחל בתוך פחות משנה", אמר אביב.
עוד מציין אביב: "קבוצת אביב נפרדה אמנם מאוסיף, אך לא נעצרה. יכולת הביצוע תמיד הייתה של בקבוצת אביב, ואנו ממשיכים לפעול בתנופה בייזום ובביצוע".
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
