ביום העצמאות הקרוב תקבל להקת הגבעטרון את פרס ישראל, כהוקרה על 40 שנות פעילותה בעולם הזמר העברי. הגבעטרון מסמלת הרבה מאוד בתרבות הישראלית - בין היתר את ההתיישבות העובדת והקיבוצים, אייקון ותיק שמאחוריו שורה ארוכה של ערכים, סמלים ומילים שנחשבות בעיני רבים כיום כ"מילה גסה", חלק מהציונות עם מרכאות.

אחד הערכים עליהם התבססה ההתיישבות העובדת בארץ הוא השיתוף, הקואופרטיב, העבודה המאורגנת, האחריות לא רק כלפי עצמך אלא כלפי זולתך. העזרה ההדדית, הסיוע במציאת מקורות תעסוקה, חלוקה שווה של הנטל, וסיוע בעת מצוקה. הישוב היהודי בארץ ישראל ולאחר מכן ב-60 שנות קיום המדינה, נתנו פירושים שונים למושג שיתופיות, פירושים שהצליחו כמעט למחוק אותם מספרי ההיסטוריה.

כיום, ישנה מגמה שאומרת, שגם אם ייתכן והיישום של ה"ביחד" היה כישלון, הרי שהרעיון בבסיסו עדיין תקף. איש לא הצליח לסתור אותו עד היום, ולכן יש מקום לבחון אותו מחדש בתחומים שונים בהוויה הישראלית. ועידת העסקים של תעשיית התוכנה הישראלית, שהתכנסה אתמול (ד') בפעם השנייה, העמידה את נושא השיתופיות בראש סדר היום של הוועידה. שיתופיות, שמטרתה עסקית-כלכלית לכל דבר.

מיזם נולד

הרעיון של ארגון ועידת עסקים לתעשיית התוכנה הישראלית, נולד לפני יותר משנה, בין היתר בדיונים שנערכו בהנהלת חברת אלדין, בראשותו של ינקי מרגלית. החברה רצתה לחגוג 20 שנה לפעילותה, אבל חיפשה דרך מקורית לעשות זאת - לא עוד אירוע שגרתי שעיקרו אוכל ובידור. אלדין החליטה ליזום כינוס ועידת עסקים של תעשיית התוכנה הישראלית, שמגלגלת 4.75 מיליארד דולרים, מתוכם 3.65 מיליארד דולרים מופנה ליצוא, ומעסיקה כמה מאות אלפי אנשים. כבר אז היתה תובנה, שבתוך המטריה הזו ששמה היי-טק, תעשיית התוכנה היא הילד הביישן, כמעט חורג, שלא מצליחה ליחצן את עצמו בישראל, אל מול הדברים היותר סקסיים כגון אקזיטים, הנפקות, גאג'דטים, חומרה ועוד.

עד כדי כך לא הכירו את התעשייה הזו בישראל, עד שרבים עד היום מזהים אותה עם הבועה, בה בשעה שהתשובה המדויקת היא שהתעשייה עצמה כלל אינה בועה, אלא משהו מוחשי ביותר - ואת הבועה מייצגים בעלי ההון, שרוצים למנף את השקעתם. הם מבינים שבתוכנה יש פוטנציאל רב, אבל לא תמיד משקיעים בצורה זהירה, וכך גם התפוצצה הבועה.

דווקא על רקע הניצנים הראשונים של חזרה לתקופת פריחה, עלה הצורך לחזור על ההצלחה של השנה שעברה, ולכנס בפעם השניה ברציפות, יותר מאלף איש, מנהלים ומקצוענים בענף התוכנה, חברי איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה, אחת השותפות המרכזיות של מפגן הכוח שנערך אתמול, במרכז הכנסים אווניו,בקריית שדה התעופה.

תעשיית התוכנה הישראלית, ששולחת זרועות ארוכות אל מעבר לים, ובכך מביאה הרבה מאוד דולרים לטובת הכלכלה הישראלית, היא מורכבת כפסיפס. יש בה דור של "ותיקים", בני דורו של יוסי ורדי , ינקי מרגלית, גיל שוויד ועוד רבים אחרים, אבל יש בה שכבה הולכת וגדלה של "צעירים", בראשית דרכם, שנתקלים באותם אתגרים ואותם קשיים שהמבוגרים נתקלו. המוטו שעבר לאורך כל הוועידה, דיוניה ומסלוליה אומר שבמונחים עסקיים - ביזנס מול ביזנס, יש כר נרחב מאוד לשיתופי פעולה בין הצעירים לוותיקים, בין אלו שרק חולמים - לבין אלו שכבר ראו הכל.

המנטורינג של אגסי

זה עבר כחוט השני בכל דיוני ועדות ההיגוי השונות, שהתכנסו לאורך כל השנה בניצוחו של יו"ר הוועידה, עמוס מגור, שבשנה שעברה הפיק את הוועידה מטעם אלדין, והשנה הצליח לחבר בין קצוות, מוקדים ואנשים, שהלו"ז שלהם כולל הרבה מאוד שבועות מחוץ לגבולות מדינת ישראל.

אחד ממקבלי פרס יקירי התעשייה היה ראובן אגסי, ולא בזכות היותו אבא של שי אגסי – שעם כתיבת שורות אלו נודע כי פרש מתפקידו הבכיר בהנהלת סאפ העולמית - אלא בזכות פרויקט חיים שבו מעורב בו, "טכניון לחיים". המדובר במיזם שנולד במועדון ה-100 של בוגרי הטכניון בחיפה, שתפקידו לסייע ולאתר רעיונות, מיזמים ויזמים צעירים - ולסייע להם. אין זה סוד, שהמאגר העצום של המוחות שקיים כאן בישראל, אותו מאגר שמושך לכאן את המשקיעים - על אף ולמרות כל הקשיים שאנו מערימים עליהם (תשאלו את ח"כ נתניהו או תקראו את דבריו במהדורה זו) - אותו מאגר מייצר אינסוף רעיונות מבריקים. כי לא כולם זוכים לקבל חשיפה אצל אותם 100 ותיקים, שמאחוריהם יזמות אחת או שתיים מצליחה. המאושרים, מתחייבים עם קבלת השיק, לעשות עוד משהו אחד חשוב: לסייע ליזמים צעירים מהם, בני נוער וצעירים. וכך נוצרת שרשרת מרתקת של מנטורים, חברי מועדון ה-100, שמגדלים דורות חדשים של יזמים, ומוודאים שאלו לא יהיו האחרונים בשורה.

המסר הזה קיבל צורה ומתכונת מסודרת יותר במסגרת הוועידה. הוועידה לא יכולה לייצר את שיתופי הפעולה, היא יכולה רק להיות האכסניה, ליצור את התנאים, לספר בכל שנה, מי עזר למי בשנה שעברה ואיך זה הצליח. ואם זה יקרום עור וגידים, יש סיכוי שבשנת 2017 יעמוד ינקי מרגלית על במת ועידת העסקים השנתית של תעשיית התוכנה, בישראל, ויגיד: "חברים, התחזיות שלי לגבי עתידה של התעשייה, כפי שניתנו בשנת 2007, היו שחורות מדי, למרבה השמחה".

אם תשאלו את ח"כ בנימין נתניהו, זה לא תלוי רק בשיתופי פעולה, אלא גם בממשלה שהוא היה חבר בה וכנראה יהיה חבר בממשלות הבאות. אותה ממשלה שתמשיך לעשות דיאטה לשמן, תפטם את הרזה, השכיר, הסקטור העסקי, כדי שזה ישלם יותר מס, ויהיה לו יותר כסף לתת לשמן. נתניהו בטוח שלפחות במגזר ההיי-טק הוא יוכל ליישם את התיאוריה שלו בקלות יתר, כי זו התעשייה שאם הממשלה בראשותו תמשיך להסיר חסמים ביורוקרטיים, תוכל לגייס עוד ועוד כספים ומשקיעים זרים.

בסופו של יום, בתום דיוני המסלולים, הלך כל אחד לביתו, או למקום עבודתו. המבחן של הוועידה יהיה כמה אנשים יקבלו מחר או מחרתיים צלצול טלפון, שמעברו השני של הקו יהיה אותו מנטור, או אותו יזם צעיר, אותו פגשו בוועידת העסקים באבניו. להתראות בשנה הבאה.