יובל כספין עובר לעיצוב דלתות
"עכביש דלתות פלדה מעוצבות" יוצאת בשיתוף פעולה אסטרטגי עם המעצב יובל כספין. במסגרת השת"פ תשיק "עכביש דלתות פלדה", בהשקעה של 1 מיליון דולר, את קולקציית הדלתות המעוצבות, המשלבות פונקציונאליות, לצד עיצוב עדכני ואופנתי, דוגמת: דלתות עם מראה, עם מסגרת לתמונה (במקום שלט כניסה) וילון, תאורה וכד'. הקולקציה, כוללת מבחר רחב של דגמים חדשניים, שיוצגו החל מחודש אפריל 2007, בנקודות המכירה ברחבי הארץ.
אורלי אליסיאן, סמנכ"ל "עכביש דלתות פלדה מעוצבות", מוסרת כי מטרת המהלך בשת"פ עם יובל כספין, הנו ליצור בידול לחברת עכביש מהחברות המתחרות. לדבריה: "כיום שוק הדלתות נחשב כתחום בנאלי ומסורתי ללא מעוף ויצירתיות ואנו מאמינים שהשת"פ עם כספין יוליך מהפכה חדשנית ויצירתית בתחום".
לדבריה: "המהלך מוכיח את היכולת היצרנית והעיצובית של עכביש, לעבוד עם חומרים שאינם מקובלים בענף, כמו דלתות מעץ, פלדה או נפחות, אלא דלתות המשלבות חומרים כמו: בדים, חרוזים, שנדלירים, זהב, כסף ועוד". בעקבות המהלך קובעת החברה יעד בשנת 2007 לכבוש כ-20% נוספים משוק הדלתות.
יובל כספין מסר: "הדלתות יעוצבו במגוון רחב של סגנונות שיתאימו לכל בית לכל חלל ולכל טעם, החל מעיצוב דלתות במראה הרומנטי, דרך המראה הגותי והרנסנסי ועד דלתות בסגנון מרוקני, שנות ה-50, קלאסי, מודרני ועוד".
לדבריו: "הליין החדש של הדלתות, יכלול בנוסף לצבעים הקלאסיים: לבן, שחור, עץ ואפור גם צבעים לא קונבנציונאליים, דוגמת: דלתות בגווני שמנת, זית, כחול, אדום, ירוק, צהוב, אדום, שחור ועוד".
המהלך יגובה בשדרוג ועיצוב מחדש של אולמות התצוגה שיותאמו לקולקציה החדשה ומסע פרסום רחב באמצעות פרסום לין&לין שיערך בשני שלבים: שלב ראשון - טיזר המבשר על המהלך ושלב שני - מסע פרסום רחב היקף, שיחשוף את הקולקציה החדשה.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
