רו"ח ויועצת מס השמיטו בדוחות לרשות המס, כספים שמשכו לקוחות
פרקליטות המדינה הגישה לבתי משפט השלום במרכז שני כתבי אישום נגד רואה חשבון ויועצת מס שערכו עבור לקוחותיהם דיווחים לרשויות המס מהם השמיטו, בניגוד לחוק, הכנסות בגין כספים שמשכו לקוחותיהם כבעלי מניות מהותיים בחברות.
בשנת 2017 נכנס לתוקף תיקון לפקודת מס הכנסה ובו חוקק סעיף 3(ט1). הסעיף קבע למעשה כי כספים שבעל מניות מהותי לווה מחברה בבעלותו ידווחו כהכנסה של בעל המניות בתנאים שנקבעו בחוק. כתוצאה מכך ובהתאם להוראות מעבר שנקבעו בחוק ההתייעלות הכלכלית לשנות התקציב 2018-2017, בעלי מניות צריכים לדווח על הלוואות שמשכו מחברות בבעלותם כהכנסת דיבידנד או שכר בשנה העוקבת לשנה בה נמשכו הכספים, וזאת החל משנת 2017.
כתב האישום הראשון הוגש על ידי עו"ד טליה נעים מפרקליטות מיסוי וכלכלה לבית משפט השלום בראשון לציון נגד רואה חשבון בקשר עם שניים מלקוחותיו, אותם ייצג בפני רשויות המס וסייע בעריכת דו"חות המס השנתיים שלהם. מכתב האישום עולה כי רואה החשבון לא דיווח בדו"חות האישיים של לקוחותיו, שהיו בעלי מניות עיקריים בחברות שבבעלותם, את יתרות המשיכה שלהם באותן החברות כהכנסה, וזאת בניגוד לחוק.
יתרת המשיכה של אחד הלקוחות שהיה צריך לדווח עליה כהכנסה עמדה בשנת 2017 על כ-970 אלף שקל ובשנת 2018 על כ-1.17 מיליון שקל. בעניינו של לקוח אחר, לא דיווח רואה החשבון כהכנסה את בדוחות יתרת משיכה בשנת 2017 על סך 1.87 מיליון שקל ובשנת 2018 על סך 2.54 מיליון שקל.
- השותף הסתיר הכנסות - וישלם יותר מ-2 מיליון שקל
- רואה חשבון גנב מיליון שקל מלקוחות והעלים הכנסות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לרואה החשבון יוחסו מספר עבירות של עריכת דו"ח לא נכון ללא הצדק סביר.
כתב האישום השני הוגש על ידי עו"ד תמר פירון מפרקליטות מיסוי וכלכלה לבית משפט השלום ברחובות נגד יועצת מס שבמהלך השנים 2017 ועד 2020 ערכה יועצת המס לאחד מהנישומים את דוחותיו האישיים לפקיד השומה. מכתב האישום עולה כי יועצת המס לא דיווחה בדו"חות האישיים של לקוחה, שהיה בעל מניות עיקרי בחברה שבבעלותו, את יתרות המשיכה שלו לחברה כהכנסה, וזאת בניגוד לחוק. יתרת המשיכה שהיה לדווח עליה כהכנסה עמדה בשנת 2017 על כ-150,000 שקל, כ-530,000 שקל בשנת 2019, כ-3.06 מיליון שקל בשנת 2019, וכ-3.8 מיליון שקל בשנת 2020.
- 5.ע 22/03/2024 08:45הגב לתגובה זו״השמיטו, בניגוד לחוק, הכנסות בגין כספים שמשכו לקוחותיהם ״ זה לא נכון!!! הם השמיטו יתרות חובה שנבעו ממשיכות הבעלים. פשוט הכתב לא מבין מה הוא כותב.
- 4.יקבלו נזיפה-בושה (ל"ת)אנונימי 19/03/2024 16:16הגב לתגובה זו
- 3.SHIKA 19/03/2024 15:39הגב לתגובה זומה שרשויות המס מעוללות זה להפוך את רואה החשבון לעבדים שלהם. רואה חשבון צריך להגיד לנישום מה יש לעשות - הנישום מחליט מה יעשה. ואז אומרים לרואה חשבון - אל תחתום על הדוח!! אם נותנים גילוי בדוח - אסור להפוך את רואה החשבון לעבריין.
- 2.רוני 19/03/2024 15:39הגב לתגובה זוככה זה שמלמדים את המקצוע מרצים סוג ז במכללות סוג ז כמו רופין וקרית אונו סטודנטים סוג ז
- אחת שיודעת 20/03/2024 12:15הגב לתגובה זואיזה תגובה לא קשורה למציאות... סתם זריקת האשמות שווא בלי שום ביסוס וידע !
- אחד שיודע יותר 27/05/2024 12:56המקצוע "ראיית חשבון " מתקרב יותר ל"רעיית עיזים" עם כל הקריסות של חברות והתביעות המשפטיות של צדי ג' בגין מתן :חוות דעת חלקות:" שניתנו כאשר כל הפרוג'קטורים דלקו באדום .תעשי גוגל ותבדקי (אני מדבר על חברות בארץ בשנים האחרונות ולא על חו"ל 1
- 1.איש פשוט 19/03/2024 14:20הגב לתגובה זוהאם חוקרים ומאשימים רק את אנשי המקצוע או גם את הנישומים ??
- תמים 27/05/2024 12:58הגב לתגובה זוזה תלוי בטיב המילוי .....
ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
חייב שנושא חוב לעורך דינו כבר מאז שנות התשעים ויתר על חלקו בעיזבון של אמו כבר לפני עשור, ביחד עם אחיו, כדי לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית המשפחה. כעת, על אף מצבו הרפואי ונכותו, בית המשפט הורה לבטל את הסתלקותו מהירושה ולהעביר את חלקו לקופת הנשייה - צעד שהיה תנאי למתן הפטר מוחלט מחובותיו.
בבית משפט השלום בטבריה ניתן באחרונה פסק דין העוסק בסיטואציה כמעט נדירה: אדם שנושא חוב לעורך דינו, מצא לנכון לוותר על חלקו בירושת אמו לפני כעשור כדי לאפשר לאביו להישאר בבית המשפחה. השופטת נסרין אסכנדר־מוסא נדרשה לשאלה אם ראוי שבית המשפט יכבד את הסתלקותו מהירושה, או שמא יבטל אותה כדי לאפשר לנושה הוותיק לקבל את חלקו. ההכרעה שהתקבלה חושפת את האיזון העדין בין דאגה לחייב במצב אישי וכלכלי קשה, לבין הגנה על זכויות הנושים.
הרקע למקרה מתחיל עוד ב-1995, אז שכר החייב את שירותיו של עורך הדין חסאן בסתוני אך לא שילם את שכר הטרחה שלו. החוב, שנפסק כבר אז בפסק דין חלוט, תפח עם השנים והגיע לסכום של 116,861 שקל. החייב, סובל מנכות רפואית לצמיתות בשיעור של 55% ואובדן כושר עבודה מלא. הוא מתקיים מקצבת נכות של כ-4,800 שקל לחודש ומתגורר בשכירות, כשהוא נעזר בסיוע בשכר דירה בסכום של כ-700 שקל בלבד. כלומר מדובר באדם שמצבו הכלכלי רעוע ביותר ואין לו שום נכסים משמעותיים.
למרות נסיבות חייו הקשות, התברר כי ב-2015, זמן רב לאחר שנוצר החוב ולא שולם, בחר החייב להסתלק מהעזבון של אמו המנוחה, שכלל דירת מגורים. לטענתו, ההחלטה נבעה משיקולים משפחתיים בלבד, במטרה לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית. אלא שבית המשפט לא קיבל את הטענה הזו ככזו שמבטלת את זכויות הנושה. השופטת קבעה בפסק הדין שפורסם כי, "היחיד היה חייב כספים לנושה... היה על היחיד להיות הוגן כלפי הנושה בטרם יהיה נדיב כלפי אביו, ועליו לדאוג לשלם את חובו לנושה בטרם ייתן מתנה לאביו".
הנאמנת: חוסר תום לב של החייב
ההליך הנוכחי נפתח לאחר שבקשת החייב לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון התקבלה בנובמבר 2023, והנאמנת מונתה לפקח על ביצוע ההליך. בדו"חות שהוגשו על ידי הממונה צוין כי מצבו האישי והבריאותי של החייב מצדיק מתן הפטר מהחוב, אבל הנאמנת טענה אחרת. לדבריה, הסתלקותו של החייב מהעזבון בעת שהיה מצוי בחובות מצביעה על חוסר תום לב. היא דרשה מבית המשפט לבטל את ההסתלקות כדי להחזיר את הנכס לקופת הנשייה.
- החייבת לא ביקשה - הרשם הפחית ריביות של 450 אלף ש'
- רשם הוצל"פ הפחית את ריביות לחייבת אחרי 20 שנה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בדיון שהתקיים בפברואר 2025 ניסה החייב להגיע להסדר והציע להוסיף לקופת הנשייה 60 אלף שקל - סכום ששווה לשווי חלקו בעיזבון כפי שהוערך בהליך קודם שהתנהל בעניינו. ואולם לאחר כמה חודשים הודיע החייב כי אינו מסוגל לעמוד בתשלום, והנאמנת הגישה בקשה רשמית לביטול ההסתלקות. השופטת קיבלה את עמדתה וקבעה כי הסתלקות מירושה מהווה פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה לפי סעיף 221 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. "יש לראותה כפעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה", היא כתבה בהכרעתה, והדגישה כי החוק נועד למנוע מיחיד לבצע פעולות בנכסיו באופן שפוגע בנושים.
האם הסכם ממון הוא גם הצוואה?
פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בקריות קבע כי בת זוגו של אדם שהלך לעולמו, עמו חיה במשך 17 שנה, תוכר כידועה בציבור ותירש מחצית המעיזבון שלו, בהתאם לחוק הירושה. השופטת דחתה את הטענות של בנו היחיד של המנוח, שלפיהן הסכם הממון שעליו חתם אביו מולה
מהווה צוואה המדירה את בת הזוג, וקבעה כי המסמך אינו יכול לשמש תחליף לצוואה
עבור האשה שניהלה קשר זוגי ארוך שנים עם המנוח, פסק הדין שניתן באחרונה הוא לא רק ניצחון משפטי, אלא גם הכרה במעמדה. השופטת רונית ויצמן מבית המשפט לענייני משפחה בקריות קיבלה את תביעתה להכיר בה כיורשת על פי דין, וקבעה כי היא עמדה במבחנים הנדרשים בסעיף 55 לחוק הירושה. בכך נקבע כי צו הירושה שניתן ביולי 2023 יתוקן, והיא תירש מחצית מהעיזבון ביחד עם בנו של המנוח.
הפרשה החלה לאחר מות בן הזוג שלה במאי 2023, אז ניתן צו ירושה המורה כי בנו הוא היורש היחיד. כחודשיים לאחר מכן פנתה בת הזוג לבית המשפט וטענה כי היתה ידועה בציבור של המנוח במשך 15 שנה לפחות, וכי יש להוסיף אותה כשותפה לירושה. הבן מצדו, הגיש תביעה נגדית, שבה ביקש מבית המשפט להכיר בהסכם הממון שנחתם בין אביו לבת הזוג ב-2007 כצוואה לכל דבר ועניין. לטענתו, מהוראות ההסכם ניתן ללמוד כי אביו התכוון להבטיח כי עיזבונו יעבור אך ורק אליו.
במרכז המחלוקת עמדה השאלה האם הסכם ממון יכול לשמש צוואה. השופטת ויצמן דחתה את הטענה הנחרצת של הבן וקבעה כי אין בסיס משפטי להעניק להסכם מעמד של צוואה. היא ציינה בפסק הדין שפורסם כי, "המצווה צריך להצהיר בפני העדים שזו צוואתו... והעדים צריכים לאשר באותו מעמד בחתימתם", דבר שלא נעשה במקרה זה. עוד היא הדגישה כי הנתבע לא זימן לעדות את עורכת הדין שערכה את ההסכם, ולא הביא כל ראיה לכך שהמנוח התכוון שההסכם ישמש הוראת ירושה. "המסקנה היחידה המתבקשת היא שהמנוח לא ראה בהסכם הממון את צוואתו", כתבה השופטת בפסק הדין.
"לא ניתן לתת פרשנות עקיפה להסכם הממון"
השופטת דחתה גם את האפשרות לראות בהסכם הממון "הוראה אחרת", השוללת את זכות הירושה של בת הזוג, כפי שניתן לעשות לפי סעיף 55 לחוק הירושה. לדבריה, ההסכם עסק בהפרדה רכושית במהלך החיים המשותפים ובמקרה של פרידה, אך לא כלל הוראות מפורשות בנוגע להורשה. "לא ניתן לתת פרשנות עקיפה להסכם הממון לפיה רצון המנוח היה לנשל את התובעת מעיזבונו", היא פסקה בהכרעתה.
- בת הזוג נותרה בלי שום חלק בירושה
- בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לאחר שנדחתה טענת הבן, פנה בית המשפט לבחון אם התקיימו התנאים להכרה בתובעת כידועה בציבור. השופטת ציינה כי אין מחלוקת שהצדדים ניהלו מערכת יחסים זוגית ארוכת שנים, והזכירה כי כבר בהסכם הממון הצהירו הצדדים על רצונם, "לחיות יחדיו באהבה וברעות ולקיים ביניהם חיי זוגיות מלאים כיחידה משפחתית אחת". עוד היא הוסיפה כי, "לא נטען שהצדדים נפרדו, שלא היתה רציפות בזוגיות, או שהיתה למנוח זוגיות אחרת".
