פוטר בצעקות וללא שימוע - ויקבל 190 אלף שקל

מפעיל באגר שעבד כשש שנים בחברת עפר ופיתוח, ופוטר לטענתו בצעקות ובלי שום שימוע, יקבל מהחברה ומבעליה כ-190 אלף שקל. כך קבע באחרונה בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בפסק דין שמתאר התנהלות בעייתית של מעסיק שלא ידע מה כתוב בתלושי השכר שהוא עצמו מנפיק לעובדיו, ולא הביא לעדות אף אחד שכן יודע.

גואד אלגדייב הועסק כמפעיל באגר אצל ע. אלחי דאוד עבודות עפר ופיתוח, מיולי 2020 ועד דצמבר 2023. לדבריו, הוא פוטר באופן מיידי, בלי שימוע, לאחר שבעל החברה דאוד עבד אל חי קילל אותו ודרש ממנו לעזוב את המקום. הוא תבע פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, גמול שעות נוספות, זכויות סוציאליות שלא קיבל, וגם ביקש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את בעל החברה באופן אישי.

החברה הציגה גרסה הפוכה לדברים: לטענתה, אלגדייב לא פוטר אלא התפטר מיוזמתו ופשוט נטש את העבודה, אחרי שהודיע שהוא רוצה לעבור לדרום הארץ. אלא שבית הדין לא קנה את הסיפור הזה, בעיקר בגלל הקלטה שהוצגה כראיה. בהודעה קולית שהציג העובד, נשמע בעל החברה אומר לו: "תשאיר את המפתחות של המשאית והאוטו עם מדי אל תרים את הקול עליי... אתה תקבל את החשבון שלך. תרד מהבאגר אני לא רוצה עוד נהגים תלך הביתה עם ההסעות אל תעבוד במשאית".

בעל החברה עצמו אישר שהוא אמר את הדברים, אבל טען שהם נאמרו בתגובה לקללות ולהשתוללות מצד העובד, ושההקלטה חתוכה. בית הדין לא התרשם מההסבר וציין שבקלות היה יכול בעל החברה להגיש את ההקלטה המלאה אם באמת היתה כזו, אבל הוא לא עשה זאת. מעבר לזה, הוצגה גם הקלטה נוספת שבה בעל החברה מאיים על העובד בקשר לדיון משפטי בעניין תאונה, ואומר לו במפורש שאם לא יגיע לדיון "לא נוכל להיפגש אני מצטער, אל תבוא אלי כי זה יהיה לשווא". בית הדין קבע שגם אם העובד התנהג בצורה לא הולמת וקילל בחזרה, האמירה הישירה "תלך הביתה" ו"אל תעבוד במשאית" היא בעצם מעשה פיטורים. גם הטענה שהעובד עבר לדרום קרסה: הוא הציג שאילתא ממשרד הפנים שהוכיחה שהוא המשיך להתגורר בקלנסווה. המסקנה: התובע פוטר, ובלי שימוע - מה שמזכה אותו בפיצוי נוסף של 5,000 שקל. 

הבעלים שלא ידע מה כתוב בתלושים שהוא עצמו חתום עליהם

הרגע הכי צורם בפסק הדין, אם אפשר לקרוא לו כך, היה כשבעל החברה נשאל בחקירה נגדית אם בכלל ראה את תלושי השכר של העובד. הוא ענה שלא, ושיש לו רואה חשבון שמכין אותם עבורו. ואז, כשנשאל מה דעתו על הסכום הקבוע שמופיע בתלוש - 12 אלף שקל נטו - הוא ענה משהו שלא בדיוק עזר לעמדת ההגנה: "רק עכשיו שבאמת בילדים שלי רק כשבאתי לבית המשפט הזה הבנתי מה זה מה שבתוך התלוש המשכורת ג'נטלמן 12000 קח להתראות... נשבעתי לך בילדים שלי שלי כאן אז נשבעתי במה שיותר הכי יקר לי זה לא מה שמגיע לך לקחת".

בית הדין כתב על כך בלי ליפות זאת: הודאתו של בעל החברה כי אינו בקיא בפרטי תלושי השכר, ואי הבאת רואה החשבון להעיד, "פוגעת קשות באמינות טענת ההגנה כי התלושים אמתיים ומשקפים את נתוני העסקת התובע". זה גרר אחריו קביעה שלפיה החברה הפרה את חוק הגנת השכר, ופיצוי נוסף של 10,000 שקל.

נקודה דומה עלתה גם לגבי שעות העבודה. העובד טען שעבד 12-10 שעות ביום, שישה ימים בשבוע. הנתבעים הציגו דו"חות נוכחות חלקיים, שבית הדין קבע כי לא היו אותנטיים בגלל שעות "עגולות" באופן בלתי סביר. אבל מה שהכריע את הכף היה דווקא נושא דו"חות האיתוראן - מערכת המעקב שהיתה מותקנת ברכבי החברה. בעל החברה העיד שראה את דו"חות האיתוראן לפני שחתם על התצהיר שלו, אבל הוא לא הגיש אותם לתיק. כשנשאל למה, הוא השיב כי, "יש לי פה איתורן של כל הציוד בטלפון, אני רואה כן כל נהג התובע הנתבע שלי גם הוא יודע אני רואה כל מפעיל כל משאית איפה הוא הולך ואיפה הוא בא". ובכל זאת הוא לא צירף את הראיה שהיתה ממש בטלפון שלו.

בית הדין הזכיר את ההלכה המשפטית הידועה, שלפיה כשבעל דין נמנע מהביא ראיה שנמצאת ברשותו, אפשר להניח שהיא היתה פועלת לרעתו. בסופו של דבר נקבע שהעובד עבד בממוצע 58 שעות נוספות בחודש, מה שזיכה אותו בכ-51 אלף שקל עבור הפרש שעות נוספות.

הרמת מסך - לא הפעם

על אף כל הממצאים החריפים, בית הדין החליט לא להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את בעל החברה באופן אישי. נקבע שאמנם נמצאו הפרות חוק משמעותיות, אבל לא הוכח שבעל החברה פעל מתוך כוונת מרמה אישית או ניצול ציני של האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, ולכן החיוב הכספי נשאר על החברה בלבד.

בסיכומו של דבר, החברה תשלם לעובד את הסכומים הבאים: 42 אלף שקל פיצויי פיטורים, 12 אלף שקל עבור אי הודעה מוקדמת, 5,000 שקל עבור פיטורים בלי שימוע, 51,198 שקל גמול שעות נוספות, 32,760 שקל הפרשות לפנסיה, 27,692 שקל פדיון חופשה, 9,614 שקל דמי הבראה, 1,800 שקל לקרן השתלמות ו-10,000 שקל פיצוי לפי חוק הגנת השכר - ובסך הכל סכום כולל של כ-192 אלף שקל, בתוספת הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. בנוסף, תשלם החברה גם שכר טרחת עורך דין בסכום של 20 אלף שקל והוצאות משפט בסכום של 2,000 שקל.