כלכלה בלי ממשלה – מה אפשר ללמוד מ-5 החודשים האחרונים

המועמדים לראשות הממשלה והמפלגות זורקים ססמאות על גבי ססמאות, אבל מה ש-5 החודשים האחרונים מוכיחים זה שלא חייבים ממשלה כדי שהכלכלה תמשיך לתפקד. מה זה אומר ואיך הממשלה יכולה להגדיר את תפקידה מחדש בכלכלה?
|
(2)
מאז הבחירות האחרונות שנערכו באפריל, כלכלת ישראל בעצם מתפקדת ללא ממשלה בפועל. אתם יודעים מה, אפילו מתפקדת היטב. בכלכלה של היום, חמישה חודשים זה נצח. אם ניקח בחשבון שייקח לפחות 40 ימים להקים את הממשלה הבאה, כבר נגיע ל-7 חודשים בקירוב ללא ממשלה. כלומר, על פניו, בלי היד הממשלתית המכוונת, הייתה אמורה להתרחש אנרכיה בשוק הישראלי. בינתיים זה לא קורה. אולי אפילו ההפך הוא הנכון.
למה? בעולם של שווקים גלובליים, כשהכול משפיע על הכול, כנראה שצריך לחשוב מחדש על תפקיד הרגולטור ביחס לכלכלה החופשית, במיוחד כאשר הרגולטור הוא זה שהגדיל בחוסר אחריות את הגירעון הממשלתי – מה שצפוי להוביל לקיצוצים בתקציב והעלאת מסים.
ומה צריך לעשות? צריך להגדיל את הפריון, להסיר חסמים. צריך לגרום לכך שהמחירים  כאן יהיו סבירים, ובטח שלא גבוהים יותר מרוב המקומות בעולם.
מה הנתונים אומרים לנו?
בואו נתחיל עם הנתונים היבשים. מדד המחירים לצרכן לחודש אוגוסט עלה ב-0.2% והיה בגבולות הצפי המוקדם. הגידול בעודף בחשבון השוטף ברבעון השני ובהשקעות הריאליות בישראל תומכים בהמשך התחזקות השקל. לאחר הירידה החדה ביוני, בחודשיים האחרונים סנטימנט משקי הבית רשם שיפור נאה. מגמת העלייה בסך המכירות של דירות חדשות נמשכה גם ביולי, עם עלייה של קרוב ל-50% בהשוואה ליולי בשנה שעברה.
הנתונים האלה מראים שברמת המאקרו, הכלכלה הישראלית צומחת ומשגשגת – שוב בלי ממשלה מתפקדת. נכון, לא כולם נהנים מהחגיגה הכלכלית, אבל מצבם של מרבית הישראלים הוא לא רע – למרות שהם סבורים, ובצדק, שיכול להיות הרבה יותר טוב.
אז מצד אחד הכלכלה מתפקדת היטב בכוחות עצמה. מצד שני, אנחנו יודעים שהפוליטיקאים, בראשם שר האוצר לשעבר משה כחלון, הם האחראיים הכמעט בלעדיים להגדלת הגירעון, עליית מחירי הדירות והגדלת הפערים הסוציואקונומיים. אפילו הציבור יודע את זה – אותו ציבור שאומרים עליו כי הוא מטומטם ולכן משלם.
בסקר שפורסם בתחילת החודש על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה בניצוחה של הנגידה לשעבר קרנית פלוג, 45% מהציבור קבעו שמדיניות הממשלה היוצאת הייתה לא מספיק טובה. מתוך ה-45%, 26% נתנו לממשלה ציון נכשל. 30% נתנו ציון מספיק.
די עלוב כשחושבים על זה.
התפקיד האמיתי של הרגולטור – הגדלת הפיריון
אם כבר דיברנו על ממשלה, מה שחשוב להבין זה שבישראל אין כמעט מפלגה – חוץ ממפלגות העבודה במתכונתה הנוכחית וחד"ש הסוציאליסטית – שלא תומכות בכלכלה חופשית. כולם, אבל, כ-ו-ל-ם, מבינים את החשיבות שבשמירה על כלכלה חופשית ומשגשגת, השאלה הברורה והקבועה היא מידת המעורבות הממשלתית כדי שזה יקרה בצורה המיטבית.
בסוף, התפקיד האמיתי של הרגולטורים מסתכם בשלושה פרמטרים עיקריים: הראשון הוא שמירה על איזון פיסקלי, השני הוא שמירה על התחרות והשלישי הוא הגדלת הפריון. האחרון, לדעתי משפיע יותר על השניים הראשונים וגם בו הממשלה לא מצליחה להזניק אותנו קדימה.
בפרמטר הראשון, אפשר לומר שהממשלה האחרונה נכשלה. כולנו צפויים להרגיש זאת בקרוב בכיס, כשנאלץ להחזיר את הגירעון ליעדיו הקודמים של 2.8%. בפרמטר השני, הכלכלה הישראלית אמנם קטנה, אך מה לעשות, כבר עידנים שהיא ריכוזית. ריכוזית מדי. מעט מדי שחקנים – הן בתחום האנרגיה, הן בתחום ייבוא מוצרי צריכה בסיסיים (מזון וביגוד) והן בתחום הבנקאות עם הדואופול של פועלים ולאומי – שולטים בחיינו ומייצרים יוקר מחיה מהגבוהים במערב ובעולם בכלל. גם כאן, הממשלות ב-10 שנים האחרונות, מאז משבר הסאב-פריים, נכשלו.
ועכשיו אנחנו מגיעים לפיריון. מעט מדי מושקע בפיריון העכשווי והעתידי של ישראל. כיום, פיריון העבודה הישראלי נמוך ב-24% מהפיריון במדינות ה-OECD! הסיבות לכך הן רבות. מהמצב הזוועתי של הפקקים בגוש דן ובכלל. ההשקעה הזעומה בחינוך ביחס למדינות מפותחות אחרות. יוקר המחיה הגבוה והחוסר ביצירת מנופי צמיחה לכלכלה שאינם הייטק. גם ההשפעה של הוועדים הגדולים והפנסיות התקציביות פוגעות ביכולת להגדלת הפיריון. כולם משפיעים על הפיריון וגורמים לכך שרק מעטים מרוויחים באמת מהמצב הקיים.
אז מה בעצם צריך לעשות?
כאן צריכה הממשלה הבאה של מדינת ישראל להגדיר לעצמה יעדים ריאליים ולהתחיל להניע את גלגלי הכלכלה לכיוון מכשירים ומנופים מעודדי פיריון – לטווח הקצר והארוך. על הממשלה להוביל חקיקה שתגרום ליוקר המחייה לרדת באמצעות פתיחת השווקים לתחרות.
הממשלה צריכה לעודד השקעה חכמה בחינוך, שתוביל לסגירת הפערים של מערכת החינוך הכושלת עם מדינות המערב. זה לא בהכרח אומר יותר כסף, אלא בדרך שמשתמשים בכסף הקיים. כמו כן צריך להסיר רגולציות המעיקות על עסקים חדשים ולהעניק להם הגנות ינוקא שיאפשרו להם לשגשג במצב של חסר מול ענקי השוק. כמו כן, צריכה הממשלה לתעדף שווקים נוספים שאינם מוגדרים כהייטק פר-אקסלנס, כדי שלא רק מגזר אחד יחזיק את השוק הישראלי. גם בתחום הוועדים והפנסיות, על הממשלה לייצר רפורמות שייקחו את היכולת של הוועדים להשפיע עמוקות על חיינו, מבלי לגרוע מכוחו של העובד הישראלי מול המעסיק.
בקיצור, לממשלה הבאה שתקום יהיו המון אתגרים להתמודד עמם, וכמו שהקלישאה אומרת, הם ככל הנראה יצטרכו לעשות יותר עם פחות – תקציב כמובן. אבל זה לא אומר שזה בלתי אפשרי. כמו שאמרנו בהתחלה, הכלכלה מתמודדת היטב עם מצב של חוסר משילות, עכשיו צריך שהמשילות לא תפריע לכלכלה, אלא להיפך, היא תעודד אותה.
תגובות לכתבה(2):

התחבר לאתר

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
  • 2.
    השאלה שצריך לשאול
    תומך בשוק חופשי 16/09/2019 16:49
    הגב לתגובה זו
    0 0
    השאלה שצריך לשאול היא לא כמה אנשים מאמינים בשוק חופשי, אלא מי יכול להוביל אותנו לשם, האיש שהתחיל לנטוע פה את הזרעים של העולם הזה ונלחם בצורה הכי כואבת שיש בהסתדרות ובפנסיות התקציביות או 3 רמטכלים שנהנים מאותם פנסיות תקציביות וחושב ראש ההסתדרות לשעבר יושב איתם
    סגור
  • 1.
    כל עוד יש אלי-אקספרס + אמאזון, המחירים לא יעלו
    הכתבת במחירים 16/09/2019 15:07
    הגב לתגובה זו
    0 0
    נגמרה התקופה שהיבואנים המקומיים יכלו לזיין את הצרכן הישראלי דרך כל מיני תרוצים של "עלות ההובלה" - כאילו שיקר יותר לשלוח מסין לישראל מאשר מסין לארה"ב. אלי-אקספרס, אמאזון, ו-זאפ - שמו סוף לחגיגת זימבור הצרכן הישראלי.
    סגור
חיפוש ני"ע חיפוש כתבות