אחרי פחות משנתיים: ראש ממשלת בריטניה צפוי להודיע על התפטרותו

פחות משנתיים אחרי ניצחון הלייבור בבחירות הכלליות ראש הממשלה קיר סטארמר צפוי להודיע מחר על כוונתו לפרוש מתפקידו ולהציג לוח זמנים מסודר להעברת השלטון, כך לפי דיווחים בבריטניה. הדיווח מגיע אחרי שבועות של לחץ גובר בתוך מפלגת הלייבור, ירידה חדה במעמדו הציבורי של סטארמר, ושינוי מהיר במאזן הכוחות הפנימי במפלגה.

לפי הדיווח, סטארמר הגיע למסקנה שמעמדו כבר אינו בר קיימא אחרי שיחות עם שרים, יועצים, תורמים ואנשי איגודים מקצועיים. בדאונינג 10 עדיין מנסים לשדר עסקים כרגיל, וגורמים בממשלה טוענים כי ראש הממשלה ממשיך להתמקד בניהול המדינה. אבל בשטח הפוליטי, בעיקר בתוך הלייבור, התחושה היא שהקרקע כבר זזה. מספר חברי הפרלמנט שקוראים לו לפרוש ממשיך לעלות, והלחץ כבר אינו מגיע רק מהאגף השמאלי או מיריבים ותיקים, אלא גם מחלקים שנחשבו עד לאחרונה נאמנים יחסית להנהגתו.

מי שמסתמן כמועמד המרכזי להחליפו הוא אנדי בורנהם, אחת הדמויות המוכרות בלייבור בעשור האחרון. בורנהם, שכיהן בעבר כשר בריאות וכראש עיריית מנצ'סטר רבתי, חזר לפרלמנט אחרי ניצחון בבחירות משנה במחוז Makerfield. הניצחון הזה הפך מהר מאוד מאירוע מקומי למבחן כוח לאומי. בורנהם הצליח להביס את האיום מצד Reform UK, מפלגתו של נייג'ל פאראז', ובכך הציג את עצמו בפני חברי הלייבור כאדם שעשוי לעצור את בריחת המצביעים מהמרכז-שמאל אל הימין הפופוליסטי.

סביבתו של בורנהם מעריכה כי מספר חברי הפרלמנט שתומכים בו עשוי להגיע למאות, אולי עד כדי מהלך כמעט מוסכם של העברת הנהגה בלי קרב ממושך. עם זאת, לא כל חברי המפלגה מעוניינים ב"הכתרה" מהירה. חלקם דורשים תחרות רשמית, גם כדי לבחון את עמדותיו של בורנהם וגם כדי למנוע מצב שבו הלייבור מחליפה ראש ממשלה בלי דיון עמוק על הכיוון המדיני, הכלכלי והחברתי שלה.

סטארמר הגיע לשלטון ב-2024 עם רוב גדול בפרלמנט ועם הבטחה להחזיר יציבות אחרי שנות הטלטלה של השמרנים. אבל מאז, ממשלתו התקשתה לייצר תחושת שינוי. הוא ספג ביקורת על מדיניות כלכלית זהירה מדי, על נסיגות והיפוכי מדיניות, על הטיפול ברווחה ובשירותים הציבוריים, ועל מה שנתפס בקרב חלקים בלייבור כהתרחקות מהבטחות השינוי המקוריות. ההישג האלקטורלי הגדול של 2024 הפך מהר יחסית לנכס פוליטי שחוק: הלייבור עדיין מחזיקה ברוב, אבל ראש הממשלה מתקשה להחזיק את מפלגתו מאחוריו.

בורנהם מנסה למצב את עצמו כחלופה שמאלה מסטארמר, אבל לא כחלופה קיצונית. הוא מדבר על תיקון מערכת הרווחה, השקעה בשירותים ציבוריים, רפורמה במיסוי המקומי, הרחבת הדיור הציבורי והעברת סמכויות מהמרכז בלונדון לאזורים. בראיון לגרדיאן לפני הבחירות ב-Makerfield הוא אמר כי לא יהסס להתמודד עם משבר הטיפול הסיעודי, והעלה רעיונות כמו היטל ייעודי למימון שירות טיפול לאומי, החלפת מסי מועצה מקומיים במיסוי על ערך קרקע, והפניית תקציבי דיור לדיור חברתי. עם זאת, הוא גם מנסה להרגיע את השווקים ומדגיש כי אינו מתכוון להתעלם מכללי המשמעת הפיסקלית.

גם בזירה הבינלאומית, ובעיקר בסוגיית ישראל והפלסטינים, בורנהם ממוקם מעט שמאלה מסטארמר, אבל לא בקצה הרדיקלי של הלייבור. בעבר הוא תמך בהכרה במדינה פלסטינית, מתח ביקורת על ההתנחלויות ועל מדיניות ישראל בשטחים, וקרא להפסקת אש בעזה לצד שחרור החטופים. במקביל, הוא גינה את חמאס, הכיר בזכותה של ישראל להגן על עצמה במסגרת הדין הבינלאומי, וסירב להגדיר את המלחמה בעזה כ"רצח עם", בטענה שמדובר בקביעה כבדה שצריכה להיבחן במסגרת הליך של חקירה ואחריות.

מבחינת ישראל, שינוי אפשרי כזה בלונדון לא בהכרח מסמן תפנית דרמטית מיידית, אבל הוא עשוי להזיז את הטון. ממשלת לייבור תחת בורנהם צפויה להיות קשובה יותר לבסיס השמאלי של המפלגה וללחצים מצד בוחרים פרו-פלסטינים, במיוחד בערים גדולות ובמחוזות שבהם המלחמה בעזה הפכה לנושא פוליטי פנימי. מצד שני, בורנהם לא מגיע מהאגף הקורביניסטי, והוא נזהר מלשרטט קו שמנתק את הלייבור מהמרכז הפוליטי הבריטי. לכן, אם ייכנס לדאונינג 10, השינוי הסביר הוא פחות מהפכה במדיניות החוץ ויותר שינוי בשפה, בלחצים הדיפלומטיים ובנכונות להתרחק מעמדות שנתפסו כקרובות מדי לישראל בתקופת סטארמר.

עבור הלייבור, השאלה הגדולה אינה רק מי יחליף את סטארמר, אלא איזה מסר המפלגה רוצה לשלוח לבוחרים. האם היא מודה שהניצחון הגדול של 2024 לא תורגם לתחושת שינוי אמיתית, או שהיא רק מחליפה פרצוף כדי לעצור ירידה בסקרים. בורנהם מבין את זה היטב, ולכן הוא מנסה להציג את עצמו לא רק כמועמד להנהגה, אלא כמי שיכול להחזיר למפלגה את הקשר עם אזורים עובדים, עם מצביעים בצפון אנגליה ועם ציבור שמרגיש שהפוליטיקה בלונדון הפסיקה לדבר אליו.

אם סטארמר אכן יודיע מחר על פרישה, בריטניה תיכנס לשלב פוליטי רגיש: ראש ממשלה מכהן מטעם הלייבור יעזוב את דאונינג 10 בלי שהובס בבחירות כלליות, אלא בגלל שחיקת סמכותו בתוך מפלגתו שלו. זהו תרחיש שמזכיר עד כמה בפרלמנטריזם הבריטי, רוב גדול בבית הנבחרים אינו מספיק. ראש ממשלה צריך גם רוב חי בתוך מפלגתו. אצל סטארמר, לפי שעה, הרוב הזה הולך ונשחק.