המשבר הדיפלומטי החריף שהחל להתגלגל בשבועות האחרונים בין סין ליפן, בעקבות דבריה של ראש ממשלת יפן סנאֵה טאקֵאיצ'י על האפשרות שמתקפה סינית על טייוואן תהווה איום קיומי על מדינתה.עד כה, התגובה הסינית הייתה דיפלומטית כאשר בייג'ינג דרשה מראש ממשלת יפן לחזור בה התבטאויותיה, פרסמה אזהרות לתיירים סיניים המתכננים ביקור ביפן ועצרה את תהליך חידוש יבוא מוצרי הים היפנים.

הכלי הדרמטי ביותר שעומד לרשותה של סין, שנמצא במרכז השיח הבינלאומי, נשאר כעת ללא הפעלה. מדובר בשליטה הדומיננטית של בייג'ינג על תעשיית המתכות הנדירות, שהפכה בעשורים האחרונים לעורק מרכזי של כלכלה גלובלית הנשענת על טכנולוגיה מתקדמת. ב-2010 פרץ משבר שבמהלכו סין עצרה בפועל משלוחי מתכות נדירות ליפן בעקבות עימות סביב איים שנמצאים במחלוקת בין שתי המדינות. אך מאז יפן רק הפכה לתלויה יותר ויותר בחומרי הגלם הסיניים, במה שהפך לנקודת תורפה אסטרטגית עבורה. למרות המאמצים להפחית את התלות, יפן עדיין נשענת במידה ניכרת על בייג'ינג, במיוחד בתחום החיוני לייצור רכבים חשמליים, מערכות נשק ואלקטרוניקה מתקדמת.

המחיר שסין עלולה לשלם

בייג'ינג מבינה היטב את עוצמתו של מנוף זה, אך נראה כי דווקא בגלל חשיבותו היא בוחרת להתנהל בזהירות. צעד חד של עצירת יצוא מתכות נדירות עלול לפגוע לא רק ביפן אלא גם במעמדה של סין עצמה כספקית מרכזית של מתכות לעולם. מהלך כזה עשוי לגרום למדינות אחרות לחשוש משיתוף פעולה עם סין ולהתלבט אם להמשיך ביחסי קרבה לכלכלה הסינית. זה הליך שיכול להאיץ מאמצים בינלאומיים למצוא חלופות לסחורה של סין, ולגרום למדינות להפחית את התלות בה. בכך, סין עלולה לפגוע במעמדה בדיוק בנקודת הזמן שבה היא מבקשת לבסס את עצמה כמרכז בלתי מעורער של שרשרת הייצור העולמית.

בנוסף לכך, בייג'ינג מודעת לכך שמהלך כזה עלול לערער את ההבנות האחרונות עם הממשל האמריקני. הנשיא דונלד טראמפ יצא משיחותיו עם הנשיא שי ג'ינפינג כשהוא מצהיר כי נפתרו המחלוקות סביב יצוא המתכות הנדירות "למען העולם". התנגשות מול יפן דווקא כעת עלולה להזמין תגובה אמריקנית ולפגוע במאמץ הסיני לבסס רגיעה מסוימת מול וושינגטון.

• לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה: איומים במתקפות ישירות בין סין ליפן
• המניה שנפלה 11% בגלל המתיחות בין סין ליפן
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

עם זאת, אף שהקלף אינו נשלף, הוא בהחלט בולט על השולחן. בשנים האחרונות חיזקה סין את הרגולציה על יצוא מתכות נדירות ועל טכנולוגיות העיבוד שלהן, צעד המשדר למדינות העולם כי שליטתה בתחום אינה מובנת מאליה וכי בכוונתה לשמר יתרון אסטרטגי בכל מחיר. גם האפשרות לנקוט בצעדים עקיפים, כמו האטת אישורים, סיבוך בירוקרטיים או הנחה לא־רשמית לספקים להקשות על יצוא ליפן, עומדת לרשותה ומאפשרת לה לייצר לחץ אפקטיבי מבלי להכריז על מהלך גלוי.

האירועים האחרונים ממחישים כי בין שתי המעצמות האסייתיות קיים פער עמוק שהתעצם בעקבות המחלוקת סביב טייוואן. טוקיו מצידה מצהירה כי עמדתה לא השתנתה, אך לצידה מודעות גוברת לכך שכל צעד דיפלומטי בתחום הרגיש הזה טומן בחובו השלכות כלכליות העלולות להגיע עד לשורש תעשיות הליבה שלה. בייג'ינג מצידה רוצה לייצר הרתעה אך להימנע מצעד שיגרום לקואליציה בינלאומית נגדה.

סין שולטת ב-69% מהתעשייה

מתכות נדירות (Rare Earth Elements, REEs) הן קבוצה של 17 יסודות כימיים: ביניהם ניטרודיום (Nd), פרזאודימיום (Pr), דיספרוסיום (Dy), לטֶרביום (Tb) ועוד, שהן בעלות תכונות מגנטיות, אופטיות וחשמליות ייחודיות. השימושים שלהן רחבים ומשמעותיים: הן מובילות בייצור מגנטים קבועים במנועים חשמליים, טורבינות רוח, כונני מצב מוצק ועוד, הן משמשות גם בטכנולוגיות מתקדמות כגון מערכת בידוד קרינה רפואית, מראות צבעוניות למסכי LED ו-OLED,  בקטליזורים לפירוק דלקים ועוד. חברות גדולות בתעשייה, בין אם יצרניות רכבים חשמליים, יצרני סלולריים ואלקטרוניקה או יצרניות נשק וביטחון, כולן תלויות בחומרים אלה. למשל, המשקל של מגנט נדיר ברכב היברידי יכול להגיע למספר קילוגרמים ויש בו ערך של עשרות עד מאות דולרים.

• ורייזון תפטר 13,000 עובדים
• הקשר בין טסלה לאנבידיה, ולמה טסלה מזנקת ב-6%?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• קרוז, פיט או צ'אן: מיהו שחקן הקולנוע העשיר ביותר בכל הזמנים?

בסין, תעשיית המתכות ממוקמת בעיקר באזורים כגון מונגוליה הפנימית (כגון מחצבי באוטו) ובמחוז ג’יאנגשי, שם ממוקמות גם מתקני ההפרדה והעיבוד המתקדמים. סין כיום שולטת ביותר מ-69% מהייצור העולמי של המתכות הנדירות ובכ-90% מהעיבוד (smelting/refining) שלהם. מבחינת שווי שוק, הערכות שונות מתייחסות לכך שהשוק הסיני של מתכות נדירות עמד ב-2024 על כ-900 מיליון  דולר ועשוי להגיע לכ-2 מיליארד דולר עד שנת 2032. עם זאת, מחקרים שמים לב כי המספר לא לוקח בחשבון את כלל שרשרת הערך (העיבוד, המגנטים, התעשיות התלויים) ולכן הערך האמיתי של התעשייה הוא גבוה בהרבה.

לסין אין כמעט מתחרים בתעשייה הזו. אמנם קיימים מאמצים באוסטרליה, בארה״ב ובאפריקה לפתח מקורות מתכות נדירות ועיבוד אלטרנטיבי, אך הם עדיין מוגבלים ביכולת הטכנולוגית ובכמויות הנדרשות כדי להתחרות בדומיננטיות הסינית כך שעדיין סין מהווה את הציר המרכזי בשרשרת האספקה של REEs – מה שמקנה לה יתרון אסטרטגי מובהק.

בסופו של דבר נדמה כי סין בוחרת לבינתיים באסטרטגיית לחץ מדוד שאינו חוצה את קו השבר. זהו משחק עדין שבו בייג'ינג מכירה בכוחה אך גם במגבלותיו. מבחינת טוקיו, השיעור ברור: גם אם המתכות הנדירות עדיין זורמות, עצם האפשרות שייפסקו היא איום אסטרטגי שמחייב היערכות מואצת להקטנת התלות בסין. השאלה שנותרה פתוחה היא עד כמה תמשיך בייג'ינג להסתפק בצעדים מוגבלים, והאם הסלמה נוספת עשויה להביא אותה לשלוף בשנית את אחד הקלפים הכלכליים החזקים ביותר שיש בידה.