לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה: איומים במתקפות ישירות בין סין ליפן

לראשונה זה עשורים: אפשרות ממשית להסלמה בין שתי אויבות היסטוריות. בשבוע שעבר התבטאה ראש ממשלת יפן,סנאא טקאיצ'י, באופן חריג ואמרה בוועדה פרלמנטרית כי אם יתפתח מצב חירום בטייוואן עם שימוש "בספינות מלחמה ושימוש בכוח, אז זה עלול להוות מצב המאיים על הישרדותה של יפן, לא משנה איך מסתכלים על זה. המצב בטייוואן הפך להיות כה חמור שעלינו לצפות לתרחיש הגרוע ביותר."  מדובר בשבירה של מדיניות עמימות אסטרטגית שהחלה ביפן במשך עשורים, מהלך שמעורר תגובות זועמות מצד סין ומעצים את החששות מפני התנגשות אזורית שיכולה לערער את היציבות במזרח אסיה כולו. כעת עולה כי סין אינה מתכוונת להישאר אדישה למה שהיא תופסת כפרובוקציה יפנית מסוכנת. משרד ההגנה הסיני הזהיר במפורש כי יפן תיתקל בניצחון מוחץ אם תתערב בסוגיית טאיוואן.
סין, כידוע, רואה בטייוואן כשטח שלה ואינה מכבדת את הריבונות הטייואנית באי. טייוואן היא מדינת אי דמוקרטית עם תעשיית שבבים, מהגדולות בעולם, וכעת עומדת בפני איום ממשי של סין לכיבוש האי. סין הבהירה כי לא תהסס להשתמש בכוח כדי לכבוש את האי, למרות איומי הנשיא טראמפ על ההשלכות שתספוג אם תתקוף.

לאור ההסלמה ביחסה של סין כלפי טייוואן, יפן משנה את גישתה ולא בהצהרות בלבד. דוח ההגנה היפני האחרון מזהה את הפעילות הצבאית הסינית המואצת סביב טאיוואן כאיום מרכזי, ומצהיר כי האזור נכנס לעידן משברי חדש. בקרב הציבור היפני ישנה תמיכה גוברת בעמדה הנחרצת הזו, כאשר כמעט מחצית האזרחים תומכים בהתערבות יפנית במקרה של עימות סביב טאיוואן. אך ההתפתחות המדאיגה ביותר היא ההצעה מטוקיו לבחון רכישת צוללות מונעות גרעינית, צעד שמסמן אולי שינוי אמיתי במדיניות האנטי-גרעינית הקדושה שמחזיקה יפן מאז תום מלחמת העולם השנייה. שר הביטחון שינג'ירו קוימזומי הצהיר בגלוי כי כל האופציות פתוחות, כולל שימוש בכוח גרעיני לצוללות, מהלך שעורר גל של זעם בבייג'ין.

התגובות אינן נשארות במישור המילולי בלבד, שכן הצי הסיני מגביר את שליחת ספינות משמר לחופי האיים היפניים השנויים במחלוקת, והפעילות האווירית סביבן מתגברת. מצב זה מעיד על כך שהמשבר נתפס על ידי שני הצדדים לא כהצהרות תקשורתיות בלבד אלא כבעל פוטנציאל ממשי לפעולה צבאית, והופך את יפן לאחד השחקנים המרכזיים בזירת המתח המחמירה עם סין.

אויבות היסטוריות שהפכו לבעלות ברית כלכליות

היחסים בין יפן לסין נושאים עד היום את צלקות העבר הטראומטי של מלחמת העולם השנייה, שבמהלכה ביצעה יפן הקיסרית פלישה אכזרית לסין והותירה אחריה מיליוני הרוגים ופצועים. ההערכות מדברות על כשבעה עד עשרים מיליון הרוגים סינים במהלך התקופה הקולוניאלית היפנית. זיכרון הזוועות הללו חרוט עמוק בתודעה הסינית, ובייג'ין לא מהססת להשתמש בו ככלי פוליטי בכל פעם שהיחסים עם טוקיו מתחממים.

לאחר תבוסת יפן ב־1945 והפיכתה למדינה פציפיסטית תחת חוקה חדשה שנכפתה עליה על ידי ארצות הברית, היחסים בין שתי המדינות עברו תהליך איטי ומורכב של נורמליזציה. בשנת 1972, לאחר הקמת הרפובליקה העממית של סין, הושגה הכרה דיפלומטית הדדית, ובשנת 1978 נחתם הסכם שלום וידידות פורמלי. במהלך העשורים הבאים התפתחו יחסי סחר אינטנסיביים בין שתי המעצמות, כאשר סין הפכה לשותפת הסחר הגדולה ביותר של יפן, שמצידה הפכה למשקיעה מרכזית בכלכלה הסינית הצומחת. עם זאת, היחסים תמיד היו מלווים במתיחות תת־קרקעית, במיוחד סביב סוגיות היסטוריות כמו ביקורי ראשי ממשלה יפניים במקדש יאסוקוני שבו מונצחים גם פושעי מלחמה, וסביב התיאור של הפלישה היפנית בספרי הלימוד היפניים.

בשנים האחרונות, עם עלייתה של סין כמעצמה צבאית שנוכחותה הולכת וגוברת שלה באזור, המתיחות גברה באופן משמעותי. המחלוקות הטריטוריאליות על איי סנקאקו שעבור הסינים שמם הוא דיאויו והם נתפסים כשלה, כאשר שתי המדינות טוענות לריבונות, הפכו לנקודת עימות תכופה עם תקריות ימיות ואוויריות. כמו כן, הפעילות הצבאית הסינית המוגברת סביב טאיוואן, שהיתה מושבה יפנית בין השנים 1895 ל־1945, מעוררת אצל טוקיו זיכרונות היסטוריים וחששות ביטחוניים כאחד. 

כיום  יפן רוקמת שיתופי פעולה הדוקים יותר עם ארצות הברית ודרום קוריאה על רקע האיומים מצפון קוריאה ומסין, בעוד שהיא צריכה להתמודד עם הדילמה העמוקה של איזון בין קשריה הכלכליים המשמעותיים עם סין לבין הצורך הביטחוני הגובר. כל החרפה צבאית עלולה להסתיים גם במשבר כלכלי אם בייג'ין תגיב באמצעים כלכליים כמו סנקציות או הגבלת השקעות. יפן עצמה נראית מחולקת, כאשר קיימת תמיכה ציבורית בהגברת ההוצאות הביטחוניות והמוכנות הצבאית, אך גם חשש ניכר מפני היגררות לעימות שעלול להזיק לטוקיו לא פחות מאשר לבייג'ין.

• המרגלת הסינית שהתקרבה לג'נסן הואנג - האם היא השיגה מידע סודי?
• סין עוצרת את היואן: הבנק המרכזי מושך 24 מיליארד דולר מהמערכת

השאלה המרכזית היא האם השינוי היפני ישמש אמצעי הרתעה יעיל מפני התנהגות סינית אגרסיבית, או שמא יהווה את הגורם שיניע את האזור לעבר עימות שאיש אינו באמת מעוניין בו. יפן נמצאת כעת בצומת היסטורי, במעבר אפשרי ממדיניות של הגנה פסיבית למדיניות המוכנה לא רק להגן אלא גם לפעול. המשוואה מסובכת ותלויה לא רק בהחלטות טוקיו אלא גם בתגובות סין, בתמיכת ארצות הברית, ובשאלה האם המתיחות סביב טאיוואן תמשיך להסלים או תמצא דרך להרגעה. בכל מקרה, ברור שהמציאות הביטחונית במזרח אסיה השתנתה, ויפן אינה עוד הכוח ההגנתי השקט שהיתה בעבר.