יואב גלנט
צילום: מירי שמעונוביץ׳, לעמ

שנת שיא בייצוא הבטחוני: חוזים בהיקף של מעל 12.5 מיליארד דולר

שנת 2022 הייתה שנת שיא נוספת עבור התעשייה הביטחונית בישראל, שחתמה על 120 חוזים בהיקפם שונים; בראש הרשימה ייצוא למדינות אסיה והפסיפיק,  ומל"טים ורחפנים; "השינויים העולמיים יצרו ביקוש רב לטכנולוגיות הישראליות"
איתן גרסטנפלד |

משרד הביטחון ואגף היצוא הביטחוני 'סיבט' מדווחים על שיא חדש בהיקף היצוא הביטחוני לשנת 2022, במהלכה נחתמו חוזים בהיקף של כ-12.55 מיליארד דולר. הנתונים הוצגו בכנס בכירי התעשיות הביטחוניות, בראשות שר הביטחון, יואב גלנט, שנערך במשרד הביטחון, בקריה בתל אביב ת"א.

על פי הנתונים שהוצגו בכנס, נרשם שיא בהיקף היצוא הביטחוני של מל"טים ורחפנים, שהיו לנדבך המשמעותי ביותר (25%) ביצוא הביטחוני במהלך שנת 2022. מאחוריהם, טילים, רקטות, ומערכות הגנה אווירית (19%), מערכות מכ"ם ול"א (13%), כלי טיס מאוישים ואוויוניקה (5%), תצפית ואופטרוניקה (10%), אמצעי ירי ושיגור (5%), כלי רכב ורק"מ (5%), מערכות תקשוב וקשר (6%), מודיעין מידע וסייבר (6%), תחמושת וחימוש (4%), מערכות ימיות (1%), שירות לקוחות ושונות (1%).

שיעור חוזי היצוא בין מדינות (GTG) שחתם משרד הביטחון זינק גם הוא לשיא כל הזמנים, עם למעלה מ-4 מיליארד דולר, לעומת 412 מיליון דולר בשנת 2018. מגמה זו משקפת עלייה של פי 10 בתוך 5 שנים. מבחינת פילוח גיאוגרפי, מדינות אסיה והפסיפיק ניצבו בראש הרשימה (30%), ואחריהם אירופה (29%), מדינות הסכמי אברהם (24%), צפון אמריקה (11%), אפריקה (3%), ואמריקה הלטינית (3%).

שר הביטחון, יואב גלנט: ״הנתונים חסרי התקדים אותם מציגה מערכת הביטחון - ובמרכזם שיא חדש בהיקפי הייצוא הביטחוני - משקפים בצורה הבולטת ביותר את עוצמתה הביטחונית ועליונותה הטכנולוגית של מדינת ישראל. בזכות היצירתיות והחדשנות של אנשי התעשיות הביטחוניות ומשרד הביטחון, אנחנו מצליחים להקדים את אויבינו ולשמר את היתרון האיכותי למולם. לאזרחי ישראל יש היום סיבה גדולה לגאווה - גם בנתונים יוצאי-הדופן ובעיקר במי שניצבים מאחוריהם. השינויים העולמיים יצרו ביקוש רב לטכנולוגיות הישראליות שהפכו לשם דבר בעולם, ואנו צופים כי מגמה זו תמשיך ותתעצם גם בשנה הקרובה".

מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף (מיל') אייל זמיר: "לייצוא הביטחוני יש תרומה חיונית לביטחון המדינה, לצמיחת הכלכלה שלה ולחיזוק החוסן הלאומי. החיבור הייחודי בין יצירתיות וכושר ההמצאה של התעשיות הביטחוניות, הניסיון המבצעי של צה"ל והקשרים הביטחוניים של משרד הביטחון, מעצים את הנכסיות של ישראל בעולם. התעשיות הביטחוניות מפרנסות קרוב ל-100 אלף בתי אב באופן ישיר ועקיף, כאשר רכיב משמעותי מכך באזורי הפריפריה. המובילות הזאת תמשיך להיות אבן דרך בחיזוק הביטחון הלאומי ובפיתוח הכלכלה הישראלית".

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
קק"ל (לע"מ)קק"ל (לע"מ)

איך גונבים מהקופה 200 מיליון שקל בשנה ואתם אפילו לא יודעים על זה?

הקרן שמנהלת עשרות מיליארדים, מחזיקה ב-13% מהקרקעות במדינה והפכה למפעל ג'ובים לפוליטיקאים - שחיתות ציבורית

מנדי הניג |
נושאים בכתבה קק"ל

 אתם רואים אותם לרוב נלחמים זה בזה, אויבים מושבעים. הקואליציה מול האופוזיציה וההיפך - השמצות, אפילו קללות. לפעמים זה נראה כמו שנאה. חברים הם לא. אבל יש מקום אחד שהם פותחים שולחן, יושבים ומדברים וסוגרים דילים בשקט, מתחת לשולחן לטובת האנשים שלהם ועל חשבון הציבור. כאן, אין אופוזיציה שתבקר אותם - שני הצדדים מושחתים וגונבים את הציבור, אז זה עובר בלי הד תקשורתי. המבקר - מבקר המדינה מדי פעם כותב בדוח שלו הערות, מדברים על לסגור את הפרצה הזו. אבל הגנב ממשיך לעבור דרך הפרצה כל שנה ולגנוב מאות רבות של מיליוני שקלים. הכוונה כמובן לגופים בלי שליטה שהוקמו למטרות חיוביות והיסטוריות ומחזיקים בנכסי עתק ויש להם גם הכנסות שוטפות. אין להם אבא אז המדינה שמה עליהם את היד והיא קובעת את הדירקטורים, ההנהלה, התקציב. היא ממנה מאות אנשים באופן פוליטי וזה גלוי. זה לא בסתר - מה ליאיר נתניהו ולתפקיד בכיר מאוד בהסתדרות הציונית העולמית. הבחור מקבל (אם יעבור) לשכה, עובדים, שכר טוב, ולא בטוח שהוא יבוא לעבוד. יבוא לעבודה - אולי. לעבוד - ספק גדול. 

ככה יש מאות ג'ובים. ההסתדרות הציונית העולמית וקק"ל הם מפעלי ג'ובים. לא של עובדי ייצור של עבודה מהחלומות - עובדים מעט, מרוויחים הרבה. זה גועל נפש ושחיתות פוליטית של כל הצדדים. בכתבה הראשונה נציג את הגוף העשיר מכולם - קק"ל שבעצם דרך הג'ובים מעלים לנו 200 מיליון שקל לפחות בשנה. למה לנו? כי קק"ל היא ישות ציבורית, היא שייכת לציבור. זה קצת מזכיר את החברות הציבוריות, אלא ששם יש הרבה יותר פיקוח, ומנגנונים שמגבילים את השחיתות הפוליטית. כן, גם שם, יש ניפוח וג'ובים, אבל בקק"ל זה חמור יותר.    


מי זאת קק"ל? 

מאות מיליוני דולרים שנכנסים מדי שנה, קרקעות בשווי עשרות מיליארדי שקלים, מעורבות בהחלטות תשתית והתיישבות - ומבנה ארגוני שאינו כפוף לרשות המבצעת או למחוקק. קרן קיימת לישראל (קק"ל), הגוף שהוקם בתחילת המאה ה-20 כדי לרכוש קרקעות עבור העם היהודי, הפכה במרוצת השנים לאחד ממוקדי הכוח העמומים והמשמעותיים ביותר במשק הישראלי.

היא מתפקדת כתאגיד ציבורי-פרטי, עם תקציבים בהיקפים אדירים, ללא שקיפות מלאה וללא בקרה שוטפת של המדינה. אולם, מעבר לחוסר הפיקוח הכללי, הביקורת החריפה ביותר מתמקדת במינויים פוליטיים שיטתיים שמשנים את אופי הקרן: דוחות רשמיים ומקרים מתוקשרים חושפים כיצד נציגי מפלגות מקבלים שליטה על תקציבים, ממלאים תפקידים בכירים לפי קרבה פוליטית ומעבירים כספים לגופים המזוהים עם זרמים מסוימים.

בשנים האחרונות גוברת הביקורת הציבורית סביב האופן שבו קק"ל מתנהלת, מי שולט בה בפועל, והאם ייעודה ההיסטורי, רכישת קרקע לאומית ופיתוח התיישבות - עדיין עומד במרכז פעילותה. רבים טוענים כי הקרן הפכה לכלי פוליטי רווי אינטרסים, מינויי מקורבים ומערכת שמזינה את עצמה, הרבה מעבר למה שתוכנן על ידי מקימיה הציונים. המנגנון, כך עולה מדוחות ביקורת, אינו מקרי: מינויים פוליטיים מאפשרים העברת מאות מיליוני שקלים למועצות מקומיות מזוהות, תשלומים לגופים פוליטיים ומינויים לתפקידים ללא מכרזים ציבוריים. בעוד אזרחים רגילים משלמים מחירים גבוהים עבור שימוש בקרקע מדינה, חלק מנכסי הקרן מנוהלים במנותק מהשיטות המקובלות במגזר הציבורי.

זדורוב
צילום: צילום משידור בית המשפט
הטוקבק של השבוע

"אני מוכן לשבת בכלא 15 שנה תמורת 17 מיליון"; האם הפיצוי לזדורוב סביר?

רומן זדורוב יקבל 17 מיליון שקל כפיצוי על 15 שנות מאסר והציבור מגיב - יש חילוקי דעות על הסכום, אבל הרוב מסכימים שאין מחיר לחופש וסבורים שהם משלמים על הפשלות של הפרקליטות בעוד שם אף אחד לא משלם את המחיר; וגם - מה הפיצויים שנקבעים בעולם במצבים דומים?

מנדי הניג |
נושאים בכתבה רומן זדורוב

התגובות הרבות בטוקבקים וברשת על הפשרה של הפרקליטות עם רומן זדורוב  שישב 15 שנים בכלא וזוכה במשפט חוזר הם על כל הספקטרום. הרוב מתייחסים לסכום המרשים שנפסק - 17 מיליון שקל , שזה 1.13 מיליון שקל בשנה ומהרהרים אם "זה היה כדאי". יש גם תגובות של "אני מוכן לשבת בכלא 15 שנה תמורת 17 מיליון", אבל הרוב סבורים שאין מחיר לחופש. 

תגובות רבות מעלות שאלות קשות שאין עליהם תשובות על מעשי זודורוב והיעלמות המכנסיים והנעליים שלו באותו היום, כמו גם - השיחה שלו עם המדובב. תגובות רבות אחרות מדברות על הפשלות של הפרקליטות בפרשה ועל כך שאנחנו משלמים את המחיר - 17 מיליון שקל אלו כספי ציבור. 


בשורה התחתונה,  רוב המגיבים חושבים שבהינתן פסק הדין והזיכוי של זדורוב, מגיע לו סכום כזה. ואכן, גבוה ככל שיהיה הסכום, בעצם לקחו לזודורוב חלק ממשמעותי מהחיים. 

כמה משלמות מדינות בעולם פיצויים על ישיבה בכלא שהתבררה כטעות? 

העולם ראה בשנים האחרונות שורה של פסקי פיצויים חסרי תקדים לנאשמים שזוכו לאחר שהורשעו בטעות. במקרים רבים מדובר לא רק בהחזר על שנות חירות שנגזלו אלא גם במסר חד נגד רשויות החוק והמשפט.

בצפון קרוליינה, ארה"ב, שני גברים, הנרי מקולום וליאון בראון, זוכו לאחר 31 שנות מאסר על רצח שלא ביצעו. הם קיבלו פיצוי של כ-75 מיליון דולר, סכום שובר שיאים שנקבע לפי מיליון דולר על כל שנה בכלא, בתוספת פיצוי עונשי. בארה"ב נרשם גם המקרה של ג'ואן ריברה, שישב בכלא שלושה עשורים באילינוי, וזוכה לבסוף תוך קבלת פיצוי של 20 מיליון דולר.