לו הייתי מאמינה בתיאוריות קונספירציה, הייתי טוענת כי העלאת הנושא של עובדי קבלן דווקא עכשיו תואם מראש בין יו"ר ההסתדרות עופר עיני לבין שר האוצר שטייניץ וראש הממשלה נתניהו.

כל זאת מדוע? המחאה של הקיץ התמקדה במעמד הביניים והצביעה על כל הקשיים של מעמד זה, המונה למעלה מרבע ממשקי הבית, שעה שהעוול שנעשה לעובדי קבלן נעשה למיעוט של כ-300 אלף איש בקירוב (אין הערכות מדויקות).

התעסוקה באמצעות קבלני כוח אדם התגברה בשנות השמונים של המאה הקודמת וידעה עליות ומורדות באשר להתייחסות אליה. חוק ההסדרים, שנחקק באמצע שנות השמונים ונועד לטפל באינפלציה, קבע כי יש לצמצם את תקני כוח האדם ב-2%, ובמשרדי הממשלה הוחלט לעקוף את רוע הגזרה באמצעות העברת עבודה לקבלני כוח אדם. באמצע שנות התשעים גדל מספר המועסקים בשיטה זו פי שלושה.

המגזר הפרטי לא פיגר אחרי המגזר הציבורי וניצל את היחלשות ההסתדרות והתמ"ת להעסקת עובדי קבלן נחותי זכויות.

שיעור העסקת עובדים באמצעות מתווכים גדול פי חמישה, ולפי הערכות אף פי עשרה מהמקובל במדינות המפותחות - שם נועד עיקר ההעסקה בשיטה זו לעובדים זמניים. בארץ הועסקו כך במשך עשרות שנים קבוצות עובדים רבות במשרדי הממשלה.

פסק דין מעניין שניתן בפברואר 1997 קבע מפי השופטת אלישבע ברק כי זכותם של העובדים לשכנע עובדי קבלן שלא להפר שביתה במסגרת חופש הביטוי והזכות לקיים משמרות מחאה (דב"ע נז2741, פורסם בתקציר בנטו+ 97, בעמ' 75).

האקדמיה התייחסה אף היא לסוגיה. ד"ר שרון רבין מרגליות סברה למשל כי שלילת העסקה בשיטה כזו תפגע בעובדים החלשים במצבי אבטלה וממילא צצו חברות חדשות של נותני שירותים, שלא נכללו בחוק קבלני כוח אדם (נטו+ 129, יוני 2000).

מפעם לפעם הרימו העובדים ראש - המפורסמות מביניהם היו קלדניות בתי המשפט שהועסקו באמצעות חברת כוח האדם או.אר.אס במימון המדינה והוכרו כעובדות מדינה ביולי 2001 (עב 911583, פורסם בנטו+ 141, אוגוסט 2001).

ב-1996 חוקק חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, (להלן "חוק קבלני כוח אדם") חוק שנועד להילחם בתופעה של העסקת עובדים בצורה פוגענית, אך מאחר שהמדינה היא מעסיקה משמעותית בתחום זה, דאג האוצר להקפיא את החוק עד ינואר 2008 באמצעות חוק ההסדרים.

גם ההסתדרות פעלה בנדון ובהסכם עם יו"ר איגוד עובדי הניקיון הועלה שכרם ב-20% מעל שכר המינימום ושופרו תנאי הפנסיה. צו הרחבה בענף השמירה משנת 2009 הוסיף להם יום הבראה והגדיל את מכסת ימי המחלה.

כאמור, בתחילת ינואר 2008 נכנס לתוקפו סעיף 12א לחוק קבלני כוח אדם, הקובע כי עובד של קבלן כוח אדם ייחשב עובד של המעסיק בפועל בתום תשעה חודשים רצופים של העסקה אצל אותו מעסיק בפועל.

ואולם, אם נסתמה פרצה אחת נפתחו רבות אחרות במקומה. הכוונה היא לרכישת שירותים. עו"ד עופר דקל מביא במאמר שכתב פסק דין מ-9.9.2008 שפסק כי עובד קבלן שירותים אותנטי (להבדיל מקבלן כוח אדם) לא יוכר כעובד של המזמין. כך אירע במקרה של מיכאל דהאן שעבד 17(!) שנה כמפקח וכאחראי פרויקט באתר תחנת הכוח רוטנברג של חברת החשמל. במהלך תקופה זו התחלפו במקום שש חברות שמירה שבמסגרתן הועסק, ובית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע דחה את ההכרה בו כעובד חברת החשמל (עב 3200/2006). הנימוק היה שחברות השמירה הן שהעמידו לרשותו את ציוד העבודה, שלחו אותו לבדיקות המתאימות, דאגו לתקינות הציוד - נשק, קבעו את שכרו וחתמו אתו על חוזים. העובד לא ניסה במשך כל השנים הללו להתקבל כעובד בחברת החשמל וכך הוכרה חברת החשמל כרוכשת שירותים.

מכאן ועד העסקת עובדות סוציאליות, מורות ואפילו רופאי בתי חולים (עולים חדשים בעיקר) באמצעות עמותות המרחק קצר.

והנה החל דווקא לאחרונה תהליך חדש של הכרה בעובדות ניקיון בידי המוסדות המעסיקים. החלו בכך האוניברסיטאות, המכללות ומכוני המחקר. בכך שוב מובלט הדגש הערכי ולאו דווקא הדגש הכלכלי. גם המגזר הפרטי מגלה נכונות לשינוי ערכי. על פי סמי פרץ מדה מרקר יש להכניס יותר גמישות להסכמים קיבוציים כדי שתהיה אפשרות לניהול גמיש בשיתוף פעולה עם הוועדים הגדולים וההסתדרות וכך להשאיר את הכבשה שלמה ואת הזאב שבע.

בני פפרמן, ראש מנהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת מציע לשלם לעובדי קבלן שכר גבוה יותר מאשר לעובדים הקבועים ובכך לפצותם בשל היעדר הקביעות. ד"ר מומי דהאן, ראש בית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית סבור שלא נדרשת חקיקה בלבד אלא גם דוגמה אישית שדווקא על המעסיק הממשלתי לתת (דה מרקר).

לסיכום, אם בקיץ דרשנו צדק חברתי וחשנו כי עיקר הבעיה הוא אבדן הערכים והיעדר אופק לעתיד, הרי מה שחשוב עתה הוא להבטיח כי עובדים מנוצלים יחושו בעלי ערך ותהיה להם תקווה לעתיד וכך גם למעמד הביניים.

(*) המידע באדיבות "נטו+" - כתב העת לעבודה ולניהול משאבי אנוש מבית "חשבים-HPS"