חברת אפל היא דוגמא ניצחת לכך שחזונה השיווקי, מוצריה ומותגה = חד המה. כאשר עוצב הלוגו הראשון של אפל, היה הבריף של סטיב ג'ובס למעצב האגדי רוב ג'אנוף - "רק אל תעשה אותו חמוד". ברור שהערה זו הייתה מיותרת. הבריף שלא נאמר היה - "סטיב ג'ובס, אישיותו והשקפת עולמו". אפל נבראה בצלמו ובדמותו, והושתתה על השקפת עולם וגישה לחיים של אדם אחד.

ג'ובס ביטא תשוקה לתבונה, כזו שמפקפקת בקיים ולא כזו שצועדת בתלמיו של האחר. הוא סגד לפשטות ותיעב את מי שסיבך את העניינים. הפשטות הפכה ל'דת' שלמענה הוקרבו אפשרויות ואפליקציות רבות - ובלבד שהממשק יהיה נקי, נהיר וידידותי למשתמש.

ג'ובס ראה לנגד עיניו עולם שמתפקח מהסיזיפיות המתנשאת של המחשב, אל אנחת רווחה אחת גדולה שכולה אומרת "וואו - זה קל ואני יכול להשתמש בזה".

סטיב היה היפי שאהב את החיפושיות, שעזב את הקולג' אחרי חצי שנה כשבאמתחתו רק התקווה לעשות משהו חשוב שרק הוא יכול ורוצה.

לוגו התפוח שיצר ג'אנוף לא היה יכול ליפול מהעץ. בכל תא של אפל - עסקיה, המבנה הארגוני, מוצריה והמיתוג שלה - אפשר היה לאבחן את ה DNA של סטיב ג'ובס.

סמל התפוח קיפל בתוכו את הראשוניות והנאיביות (בניגוד למחשבים תואמי IBM שביטאו קידמה ומורכבות), כפרי פשוט נגיש לכל אדם, וגם את פרי עץ הדעת שננגס בעקבות פיתוי ותאוותנות.

ג'ובס חשק בדעת בתיאבון אינסופי והחדיר מומנט זה לתוך החברה. התפוח היה כנראה גם מחווה לתפוח הירוק (apple corp) שעיטר את תקליטי החיפושיות. הקשת שצבעה את התפוח סימלה את התקווה, אבל גם מראת האנארכיה - בכך שסדר הצבעים היה הפוך לסדר צבעי הקשת בטבע. בנוסף, מול שאר חברות המחשבים והטכנולוגיה, היה שילוב הצבעים חצוף וחורג מהתלם.

בסך הכל, כשמסתכלים על הבשורה של חברת אפל, כל מה שג'ובס חזה זהה לכל מה שהלוגו סימל, שווה לחידוש שכל מוצר ומוצר, בתורו ובתקופתו, הביא לעולם.

המרדנות והאלטרנטיביות של אפל ביחס לנורמה חזרו על עצמן שוב ושוב משנות ה-70 ועד היום. בכל פעם שאחרים חיקו את ממשקי אפל (מקינטוש בזמנו) - יצרה אפל אג'נדה חדשה בחזית אחרת - תמיד כפוף למשנה הסדורה של החברה, אותה ביטא תפוח אחד קטן וצבעוני. אפל מעולם לא עשתה צעד צפוי, היא תמיד עשתה קפיצה לקראת המשתמש תוך הכבדה על עצמה (למשל ויתורים על אפליקציות ואפשרויות מפתות ליצרן אך לא לצרכן). באופן פרדוקסאלי, אפל עקבית בלא להיות צפויה.

כשג'ובס לקח מחדש את מושכות החברה ב-1997, הוא הבין שאפל תקועה בסבנטיז, ושהוא מוקף במיליון "אפלים" מהמזרח הרחוק ועד קליפורניה. הוא הכריז על עידן חדש באפל - יותר רציני, יותר בוגר, פחות מצחיק. למרות האייקוניות של התפוח, הוחלט להיפרד לשלום מההיפיות הנאיבית בדמות צבעי הקשת, כשצדודית התפוח נשמרה.

המסר היה ברור: אנחנו אותה חברה עם אותם עקרונות ואותה דת, אבל ממרדנות רומנטית אנחנו עוברים לתנופה של לוחמה מתכתית. התפוח החדש נצבע בצבע כספיתי מטאלי - סמל הקדמה, ההצלחה והשפע. במלים אחרות: אנחנו אותה אפל חדשנית ובועטת, אבל נפרדנו מההבעה החולמנית.

המחשבים הדקים כביסקוויט, האייפודים וכמובן השיא (שנחשב שיא רק כי מלים אלו נכתבות ב-2011 וראייתן אל עבר האופק מוגבלת) - האייפון והאייפד. כל אלה נראים שונה ממחשבי אפל הקודמים, הם שונים מכל טלפון, מחשב או נגן שאנחנו מכירים, הם מיועדים לשימושים שונים ובכל זאת כולם שייכים לריבונות הענק של אפל ומתכתבים זה עם זה, עם האייטיונז ועם האפס-סטור, במהירות, בחלקלקות ובשבטיות מעוררת הערצה (וגם ביקורת כמובן).

תפוח אפל, כמו אייקוני תרבות אלמותיים אחרים, הוא נחלת ההמונים, ולצד המצאת ה-i בשמות המוצרים, מהווה נכס שקשה לאמוד בכסף.

לא סתם הפך ההספד לסטיב ג'ובס ביום מותו, למגה-התכתבות ברשתות החברתיות סביב וריאציות על לוגו אפל. הנפוץ בהם מראה את התפוח כאשר הביס מעוצב בדמות הפרופיל המאד מזוהה של ג'ובס.