דעה

הביקורת על התנצלות ערוץ 10, לצדקניים

תקרית ההתנצלות של ערוץ 10 בפני אדלסון הזכירה לגינגי פרידמן את מכתב התביעה שנחת על שולחנו לאחר טור שכתב. "אין כל חשיבות בלהיות צודק"
גינגי פרידמן | (4)

"אל תהיה צודק - תהיה חכם". את המשפט האלמותי הזה המציא בזמנו ידידי אהרל'ה שמי עליו השלום, כששימש כקופירייטר של קמפיין לבטיחות בדרכים עבור חברת ביטוח. אני נזכר במשפט הזה לפחות פעם ביום, אם לא יותר, ומשתדל תמיד לפעול לאורו. עד היום עוד לא הצטערתי על כך.

למה אני מטריח את ששת קוראיי הנאמנים, בפרקי היסטוריה? הכול באשמת בעלי ערוץ 10 שחוללו סערת עולם בביצת התקשורת הקטנה שלנו, כשניאותו להתנצל בפני מר שלדון אדלסון על דברים שנאמרו עליו בערוץ. הם ניאותו להתנצל לא מרצון כי אם תחת לחץ לאחר שהועמדו בפני אולטימטום בוטה וגס: התנצלות או תביעה.

החשבון שעשו בעלי ערוץ 10 היה פשוט. אם לא ייענו לדרישה וייגררו למשפט דיבה, העסק יעלה להם הון תועפות, גם במקרה שיזכו במשפט. וזה לא עסק. לעומת זאת ההתנצלות היא בחינם. החלטה חכמה.

ההחלטה לא נשאה חן בעיני אנשי מערכת מובילים בערוץ אשר הזדרזו להגיש את התפטרותם ובראשם העורך ראודור בנזימן. בעקבות כך פרץ וויכוח עז על חופש העיתונות, על עצמאות המערכת, על סתימת פיות ועל הסיבות האמיתיות לשאיפתם של הטייקונים לשלוט בתקשורת. בכל אשדות המלל שנשפכו על ערוץ 10 לא מצאתי מילה אחת טובה.

כולם ללא יוצא מן הכלל ביקרו את כניעתם של בעלי הערוץ ושיבחו את העיתונאים האמיצים שהתפטרו. כל הנימוקים שהופרחו לחלל העולם היו חשובים, צודקים ובעיקר מזינים את רגשותינו הצדקניים. אבל אין בהם ולו שמץ מחוכמת המעשה.

אי לכך, החלטתי לשים את נפשי בכפי ולומר מילה טובה על פרנסי ערוץ 10.

חז"לינו אמרו "אל תדון אדם לכף חובה עד שתעמוד במקומו". הרשו לי, אם כן, לשתף אתכם בפרק מניסיוני האישי.

לפני מספר שנים ביקרתי בטורי בדה מרקר, מהלך מקצועי של סמנכ"ל השיווק של חברה גדולה, שוויתר על שירותיהם של משרדי הפרסום והחליט שהוא כשיר להגות ולהפיק מסע פרסום בכוחות עצמו ואף התגאה בכך מעל גבי התקשורת. הוכחתי באותות ובמופתים שהמהלך שגוי ונובע מבורות ורגשות גדלות והתוצאות בשטח תמכו, בעליל, בטענתי.

יומיים לאחר פרסום הטור נחתה במשרדי מעטפה חומה עבה ובתוכה תביעת התנצלות מטעם עורכי דינו של אותו סמנכ"ל ובצידה איום שאם לא איענה לדרישה תוגש נגדי תביעה על גרימת נזק ופגיעה בשמו הטוב של מרשם. תגובתי הראשונית היתה-בהלה. מעולם לא הוגשה נגדי תביעה וזה הדבר האחרון שהייתי רוצה להסתבך בו.

פניתי אל העורך שלי והוא הבהיר לי, באופן שאיננו משתמע לשתי פנים, שהמערכת לא תספק לי כל הגנה. "זה עניין פרטי שלך" הוא פסק. תגובה מתנערת זאת רק הגביהה את מפלס הפחד שלי. וכבר ראיתי לנגד עיני תרחיש מורכב של עורכי דין יקרים, דיונים ותצהירים, שנים של גרירת רגליים בבתי משפט בעוד קופתי הנקובה מתרוקנת והולכת מהכספים שאין בה. ואז, לאחר שהתקררה מעט דעתי, אמרתי לעצמי שאם אלחם על צדקתי ועל יושרתי וגם אם בסוף התהליך אזכה במשפט, מה שבכלל לא בטוח (שהרי המשפט עוסק בחוק ולא בצדק) הרי ניהולו ושכר טרחת עורך הדין ירוששו אותי כליל. ומה יצא לי מזה? שיצאתי צודק? ביג דיל, למי זה בכלל איכפת? ומי יזכור את הטור האומלל שלי שגרם לכל זה?

הגעתי למסקנה שאין כל חשיבות בלהיות צודק. זה סוג של רגש שנועד רק לספק את האגו שלי ופרט לכך הוא חסר ערך. נזכרתי במשפטו של אהרל'ה שמי ושלחתי מייד מכתב התנצלות מתרפס. התובע בא על סיפוקו, אני ניצלתי משיני מטחנות המשפט, שמרתי על הוני הדל, המשכתי לכתוב את הטורים שלי באין מפריע ובא לציון גואל.

אני מניח שאלה היו גם השיקולים שהנחו את בעלי ערוץ 10. נכון, שגם אנשי עסקים הם, בדרך כלל, בני אדם וככאלה הם מונעים על פי רוב ממניעים אמוציונאליים, כפי שהוכיח פרופסור כהנמן וזכה בשל כך בפרס נובל, אבל, הפעם הם פעלו על פי שיקולים רציונאליים וחסכו לעצמם הון תועפות. אמנם, התקשורת לועגת להם וגוערת בהם אבל הם אלה שצוחקים כל הדרך אל הבנק ולעיתונאים המגנים אותם לא נותר אלא להתבוסס בצדקנותם.

עד כאן אדלסון נגד ערוץ 10.

אך, הפרשה הזאת מעוררת שוב סוגיה חשובה לא פחות מחופש העיתונות והיא חופש האדם הקטן או עריצות בעלי ההון והשימוש שהם עושים במערכת המשפט היקרה כדי ללחוץ, לאיים, להפחיד ולהשתיק את יריביהם בכלל ואת העיתונאים העניים, בפרט.

הגיע הזמן שמישהו בעל מעמד ועמדה בעולם המשפט ובעל חוש צדק ערני,

(אתם מכירים מישהו כזה?) יפעל לאיתור דרך להפקיע מידי בעלי ההון את השימוש הנבזי שהם עושים במערכת המשפט ובסוללות עורכי הדין היקרים שלהם. צריך למצוא או להמציא הליך מזורז שיטפל בתביעות הללו במהירות ובמינימום הוצאות משפט ושכר טרחה, משהו בסגנון בית המשפט לתביעות קטנות, כך שכאשר נתבע יצא מהמשפט כשהצדק שלו איתו, יישאר גם עם מרבית כספו, בידו.

אם וכאשר תמצא דרך כזאת, ממילא גם חופש העיתונות יגדל ואיומי ההון הגדול, יקטנו. עד שזה יקרה, אינני רואה כל פסול בכך שהעיתונאים ימשיכו לפרסם את תחקיריהם ודעותיהם ואם וכאשר ידרשו להתנצל, ימהרו לעשות זאת. אין בכך פחיתות כבוד ולא סתימת פיות, שהרי את אשר היה להם לומר הם אמרו והציבור יבין בעצמו את ערכה של ההתנצלות הכפויה אם וכאשר היא תידרש.

ואם תרשו לי, אסיים במשפט שזה עתה המצאתי ואני מציע אותו כהמלצה לעיתונאים: היו אחראים בפרסומיכם ונדיבים בהתנצלויותיכם.

הכותב הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת.

תגובות לכתבה(4):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    יובל 14/09/2011 01:00
    הגב לתגובה זו
    בערוץ 10 הם פשוט שיקרו בפרצוף. זה שהם סירבו להתנצל זו חוצפה גדולה.
  • 3.
    מקלוהן 13/09/2011 15:44
    הגב לתגובה זו
    גינגי היקר הדוגמא שספקת היא לא ממש מקרה ערוץ 10 ,אתה הבעת את עמדתך ודעתך נגד אותו סמנכ"ל ואילו במקרה של ערוץ 10 הם פשוט נקבו בעובדות שאינן נכונות . אין לי ספק שלא כתבת התחקיר של ערוץ 10 הייתה עליך ,והייתה משדרת מידע שאינו נכון לגביך לא היה בכוחך לקבל התנצלות רפה אלה אחרי ריצות של שנים בבתי משפט. המקרה של ערוץ 10 צריך ללמד קודם כל את התקשורת לנהוג יתר זהירות במושאי תחקיריהם.
  • 2.
    גינגי היחיד שדובר אמת. אבל העיתונאים צודקים! (ל"ת)
    13/09/2011 14:59
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    אילן 13/09/2011 13:59
    הגב לתגובה זו
    אחת הסיסמאות הכי טובות אם לא ה
ירושה (דאלי)ירושה (דאלי)
מדריך

העברת ירושה ישירות לנכדים - המגמה החדשה בישראל

היתרונות והחסרונות בהעברת כספים ונכסים ישירות לנכדים

עמית בר |
נושאים בכתבה ירושה צוואה


בעשור האחרון חל שינוי משמעותי, אפילו מהפך באופן שבו משפחות ישראליות מתכננות את העברת הרכוש לדורות הבאים. אם בעבר הנורמה הייתה העברה אוטומטית מהורים לילדים, כיום עולה מגמה של "דילוג דורי" - העברת נכסים ישירות מסבים וסבתות לנכדים. התופעה, שגדלה בקצב מואץ, משקפת שינויים כלכליים וחברתיים עמוקים בחברה הישראלית ומעוררת שאלות משפטיות, כלכליות ומשפחתיות מורכבות.

המסגרת החוקית: מה מותר ואיך עושים זאת נכון

חוק הירושה הישראלי מעניק חופש רחב בעריכת צוואות. בהיעדר צוואה, החוק קובע חלוקה אוטומטית בין היורשים החוקיים - בן הזוג והילדים. אולם כל אדם רשאי לערוך צוואה ולקבוע חלוקה שונה לחלוטין, כולל העברת כל הרכוש לנכדים תוך דילוג על הילדים.

כתבה קשורה: המס שלא מדברים עליו - האם מס ירושה יחזור?


ישנן ארבע דרכים חוקיות לעריכת צוואה בישראל: צוואה בפני עדים (הנפוצה ביותר), צוואה בכתב יד, צוואה בעל פה במצבי סכנה, וצוואה בפני רשות. כל אחת מהדרכים דורשת עמידה בתנאים פורמליים מחמירים. צוואה שלא נערכה כדין עלולה להיפסל, מה שיוביל לחלוקה לפי החוק ולא לפי רצון המוריש.

כאשר מעבירים נכסים לנכדים קטינים, נוצרות סוגיות מיוחדות. ההורים משמשים אפוטרופוסים טבעיים ומנהלים את הנכסים עד הגיע הקטין לבגרות. ניתן לקבוע בצוואה הוראות מיוחדות כמו מינוי נאמן חיצוני, הגבלות על שימוש בכספים, או תנאים לקבלת הירושה (כגון סיום לימודים או הגעה לגיל מסוים).

כיתה
צילום: ללא

השכר האמיתי של המורים בישראל: לא נמוך כמו שנדמה לכם

חופשה של כמאה ימים בשנה, שנת שבתון (כל 7 שנים) ותנאים סוציאליים נדיבים הופכים את החבילה הכוללת של המורים ליותר ממה שרובכם משתכרים

תמיר חכמוף |
נושאים בכתבה מורים שכר

האם שכר המורים בישראל באמת נמוך? זו שאלה שחוזרת על עצמה בכל שביתה או משא ומתן קיבוצי. התשובה של רוב הציבור היא כן. אלא שהתשובה האמיתית היא ממש לא. השכר של מורים הוא שכר טוב, שכנראה שעולה על השכר של רובכם. בדיקה של הנתונים מגלה כי כשלוקחים בחשבון את כל החבילה - חופשות נדיבות שמגיעות לכ-100 יום בשנה, שבתון ממומן כל שבע שנים, שעות עבודה מוגבלות ותנאים סוציאליים יוצאי דופן - השכר האפקטיבי נהפך למשמעותי הרבה יותר, ליותר מ-22 אלף שקל בחודש למשה מלאה. והיינו שמרנים. 

השכר הממוצע של המורים עובדי המדינה זינק בשנים האחרונות כששכר ממוצע למשרה מלאה מגיע ל-16,622 שקל ועם נתון חציוני של 13.8 אלף שקל ברוטו. חשוב להדגיש שזה השכר למשרה מלאה, כשמורים בשנה הראשונה-שנייה מועסקים ב-60%-70%, והשכר שלהם נע סביב 7,500 שקל (כ-11 אלף שקל למשרה מלאה). המורים הצעירים מקבלים שכר נמוך כי דור א' ו-ב' לוקחים את הקופה. ועדיין, גם אצלם יש עליית שכר משמעותית וכמבינים שכמו בכל עבודה השנים הראשונות הן סוג של "התמחות" והשכר עולה בהמשך, אז זו בהחלט משרה עם שכר סביר, ויותר מכך - זו משרה שמאפשרת גמישות רבה. 


משרה מלאה של מורה כוללת רק 156 שעות בחודש, לעומת 185-182 שעות במגזרים אחרים. זה אומר ששכר שעתי אפקטיבי גבוה משמעותית - אפילו מורה מתחיל עם 65% משרה (כ-101 שעות) המרוויח 7,450 שקל, מקבל בפועל כ-73 שקל לשעה, לעומת 60-50 שקל בממוצע במשק. מורה וותיק מקבל פי שניים, מורה בשכר ממוצע מקבל יותר מ-100 שקל לשעה. 

מי שנשאר במקצוע זוכה לזינוק משמעותי

מורה ותיק יכול להגיע ליותר מ-20 אלף שקל - מעל הממוצע הארצי. זה שכר ברוטו, כשהשכר האפקטיבי הוא כ-30 אלף שקל. שכרם של מנהלי בתי ספר יסודיים הסתכם ב-2024 ב-30 אלף שקל בחודש בממוצע, ושל סגני מנהלים ב-23.8 אלף שקל. אפקטיבית זה שכר של יותר מ-30 אלף שקל. 

השוואה בינלאומית: הפער מצטמצם והולך

שכרם ההתחלתי של מורי התיכונים בישראל נמוך ב-30% מהשכר הממוצע המקובל בחברות ב-OECD, עם שכרו של מורה מתחיל שהגיע ב-2023 ל-31.4 אלף דולר. אבל הפער מצטמצם והולך, כשההטבות מסביב בארץ משמעותיות יותר וסוגרות חלק מהפער. לעומת עובדים אחרים במשק, השכר של המורים, בהשוואה לממוצע ה-OECD, וגם באופן אבסולוטי - הוא שכר טוב. מורה ממוצע מרוויח בהחלט טוב. הבעיה היא כאמור רק בשנתיים הראשונות, אבל גם שם זו לא באמת בעיה גדולה, כי בתוך שנתיים-שלוש הפער מצטמצם משמעותית.