המוסד לביטוח לאומי תיאר היום בסקירה מיוחדת את הרקע למצב הכלכלי-חברתי במדינה שהתפתח בעשור האחרון והוביל למחאה החבתית הממשיכה להתעצם ברחבי הארץ.

בביטוח לאומי מסבירים כי בעשור האחרון חלה ירידה ניכרת ברמת החיים, כפי שהיא נמדדת על פי התוצר לפי שוויון כוח הקניה ביחס לממוצע מדינות ה-OECD. לדבריהם, בשלוש שנים האחרונות עד 2009 חל שיפור מסוים אולם הרמה עדיין נמוכה בהרבה בהשוואה לתחילת העשור. זוהי תוצאה משולבת של התפתחות התוצר והמחירים.

"חלק ניכר של הירידה בשנים 2002-3 היה בוודאי קשור למיתון במשק ואולם המשך הירידה בשנים 2004-5 שבהן הייתה צמיחה במשק מצביע כנראה על העלייה ביוקר המחייה יחסית למדינות ה-OECD, שכן ריאלית התוצר לנפש עלה בישראל בשיעור גבוה מזה של ממוצע מדינות ה-OECD (כ-10% לעומת כ-7.5% מ-2000 עד 2009). נראה כי המשך הצמיחה המהירה יחסית בשנים האחרונות הצליחה לצמצם רק במעט את הפער שנוצר מתחילת שנות ה-2000. יצוין שעל אף העלייה בתוצר, השכר הריאלי נותר ללא שינוי במהלך התקופה."

תוצר מקומי גולמי לנפש לפי שוויון כוח קניה (PPP)-

2001 עד 2009 (ממוצע OECD=100)

עוד עולה מהנתונים שרוב המשפחות עם ילדים מצויות בחמישון הראשון (50%) ואילו בחמישון האחרון משפחות אלה מהוות רק 20% מכלל המשפחות עם ילדים. לעומת זאת ריכוז משקי הבית המבוגרים יותר נמצא בחמישונים הגבוהים, כאשר 80% מהם נמצאים בשני העשירונים העליונים. הרכב הגילאים מהווה ביטוי לצבירת הון אנושי ולצבירת ותק בעבודה ולכן אין זה מפתיע ששכיחות הצעירים בעשירונים הנמוכים גבוהה יחסית. הבעיה בישראל נובעת מעוצמת התופעה ומההידרדרות שחלה בשנים האחרונות בקרב המשפחות הצעירות.

בביטוח לאומי מציינים כי בסוף המאה ה-20 היה ייצוג ניכר של משקי בית מבוגרים יחסית (ראש משק בית בגיל 55+) בעשירון השני, אשר נמצא רוב הזמן מתחת לקו העוני ואילו בשנת 2009 המבוגרים חולצו במידה רבה מהסיכון לעוני. "בשנים אלה חלה הרעה משמעותית במדד ג'יני לאי-שוויון בהכנסות. הרעה זו לא נבעה מכוחות השוק אלא הייתה תוצאה של השינויים במערכת המיסוי הישיר ושל הפגיעה במערכת הקצבאות ."

אחת המשמעויות של הניתוח לעיל היא שההכנסה על פני מחזור החיים הפכה לפחות ופחות צודקת מבחינת חלוקתה על פני גיל ומגדר: בשנת 2009 הגיע הפער לשיא של כ-4,000 שקל בגילאים מ-35 ועד גיל הפנסיה, מעט פחות ממה שהיה ב-1999.

בביטוח לאומי מוסיפים כי המדיניות הכלכלית שהונהגה בשנים 2002-2003 ובשנים שלאחר מכן, ובמסגרתה נשחקו הקצבאות ומערכת המס הפכה להיות פחות פרוגרסיבית (שכן הרפורמה הפחיתה את שיעורי המס לבעלי הכנסות בינוניות וגבוהות בלבד), העלתה את אי השוויון בהכנסה הפנויה. "מדיניות המיסוי והקצבאות של הממשלה תרמו מאז 2002 ועד 2009 כ-14% לגידול באי השוויון של ההכנסה הפנויה ביחס להכנסה הכלכלית."