כדי להבליט את החדשנות של הבינלאומי הראשון, ולהדגיש את האסטרטגיה שלו כבנק שהופך להיות השותף העיסקי שלך - נוצר קו פרסומות פרובוקטיבי עד כדי מטריד, אם כי חכם מבחינה אסטרטגית.

כתגובה להצעת הבנק לפתוח חשבון סטארט אפ, חשבון להשקעות בלבד, הפקה מנייתית - מופיעה ברחבת הכניסה לבנק דמות גאונית של הישראלי המכוער, שלא מסוגל לפרגן.

הישראלי המכוער, בהשראת 'שאולי' מ'ארץ נהדרת' ובכיכובו המושלם של אסי כהן, הוא אדם מזויף ולא ישר, ובעיקר לא מתוחכם, שכל ניסיונותיו לרכב על גל ההצלחה של הבינלאומי לטובתו האישית עולים בתוהו.

הפקה מנייתית

דמות זו מגלמת את החלק בכל אחד מאיתנו שפוחד משינוי וקדמה, מספר לעצמו מעשיות שמצדיקות את כל הבחירות שעשה בחייו, מאדיר את אזורי הנוחות בהם אנו משתכשכים, ובעיקר לא מפרגן להצלחה של אחרים.

זהו אותו חלק ממנו הבינלאומי רוצה להעיר אותנו ולהזהיר אותנו...

הסמל של 'בנק אימפריה', שאינו אלא בסטה שמתחזה לבנק, הוא סמלה של התחרות הרדודה וחסרת היצירתיות העסקית, שלתוכה, על פי השקפת הבינלאומי הראשון, ניתן לדחוף את שאר הבנקים בישראל.

באמצעות הומור חכם שנראה לכאורה harmless, בונה לעצמו הבינלאומי הראשון 'אוקיינוס כחול' שעל פי הגדרתו מושך את זירת התחרות למקום חדש אותו הוא מייסד ומוביל.

חשבון סטארט אפ

הזירה החדשה של הבינלאומי היא זירה של חשבונות ייחודיים וייעודיים מול מטרות ופעילויות בעלות פנים וצורה: השקעות, סטארט אפ, מניות.

למרות שכסף זה כסף זה כסף, הבינלאומי מגדיר מחדש את תפקידו של הבנק בחיי הציבור, וגורס שהבנק כבר מזמן לא מתעסק בכסף כקומודיטי. הבנק, על פי הבינלאומי, הוא חברו הטוב של הלקוח בנתיבי חייו, בין אם מדובר במעורבות בסטארט אפ, השקעות או מניות. כסף מתנהג שונה לא רק במושגי אפיקי השקעה, ריבית ותשואה.

כסף הוא הכלי שלנו לממש מטרות עיסקיות. וכשמדובר בסטארט אפ - עולם התוכן הפיננסי מתנהג אחרת מאשר בקניית בית או בעסק בוגר. הבינלאומי הראשון רוצה להוביל את החזית הזו ולהשאיר מאחור את מושג הבנק כמפלצת ששולטת בכספו של האדם.

כדי להוכיח את כנות כוונותיו של הבנק במיצובו החדש - הוא מציע את שירותיו גם בלי שתצטרך לפתוח בו חשבון. הוא לא רוצה להיות רק זה שסופר לך את הכסף. הוא לא רוצה להיות במקום של האובר דראפט. הוא רוצה לקחת חלק פעיל בשגשוג שלך.

חשבון להשקעות בלבד

הסצנה שמייצר אסי כהן נועדה להעביר את מסר השערורייתיות של חידוש זה. בתוך דמותו של אסי מקופלת סכימת כל התגובות השמרניות, הפרימיטיביות והפרובינציאליות של כל מי שחדשנות עושה לו פריחה במקום לבשר עבורו פריחה כלכלית.

בשפת הגוף, במימיקה ובטקסטים מדוייקים ("אוי-יוי-יוי, של מי השימידן הזה?"), מבטא אסי את הפרנואידיות שלנו, ואת המשיכה להישאר בינוניים, לוזרים, נבערים ופראיירים, אבל בטוחים.

בנק אימפריה פושט את הרגל בדיוק מאותו מקום שהוא נוסד: טיפשות ורוע. משתף הפעולה שלו חושף את 2 הנוכלים שוב ושוב ומותיר את המזימה בעקרותה.

אם נחזור לעולם הפרסומות של הבנקים האחרים, גם המשובחות שבהן לא שוברות את הקונבנציה של בנקאות ולא מערערות את הציפיה שיש לנו מהמוצר הזה הקרוי בנק.

מונופול (טיזר)

הבינלאומי הצליח לעשות את זה גם בעצם המהלך השיווקי החדש שלו וגם באמצעות שפה תקשורתית נועזת ואמיצה, שלוקחת צ'אנס שאחד מתוך עשרה לא יבין למה התכוון המשורר וייחס, בטעות, את העילגות של הישראלי המכוער דווקא לבינלאומי ולא לבנק אימפריה.