אתם רואים אותם לרוב נלחמים זה בזה, אויבים מושבעים. הקואליציה מול האופוזיציה וההיפך - השמצות, אפילו קללות. לפעמים זה נראה כמו שנאה. חברים הם לא. אבל יש מקום אחד שהם פותחים שולחן, יושבים ומדברים וסוגרים דילים בשקט, מתחת לשולחן לטובת האנשים שלהם ועל חשבון הציבור. כאן, אין אופוזיציה שתבקר אותם - שני הצדדים מושחתים וגונבים את הציבור, אז זה עובר בלי הד תקשורתי. המבקר - מבקר המדינה מדי פעם כותב בדוח שלו הערות, מדברים על לסגור את הפרצה הזו. אבל הגנב ממשיך לעבור דרך הפרצה כל שנה ולגנוב מאות רבות של מיליוני שקלים. הכוונה כמובן לגופים בלי שליטה שהוקמו למטרות חיוביות והיסטוריות ומחזיקים בנכסי עתק ויש להם גם הכנסות שוטפות. אין להם אבא אז המדינה שמה עליהם את היד והיא קובעת את הדירקטורים, ההנהלה, התקציב. היא ממנה מאות אנשים באופן פוליטי וזה גלוי. זה לא בסתר - מה ליאיר נתניהו ולתפקיד בכיר מאוד בהסתדרות הציונית העולמית. הבחור מקבל (אם יעבור) לשכה, עובדים, שכר טוב, ולא בטוח שהוא יבוא לעבוד. יבוא לעבודה - אולי. לעבוד - ספק גדול. 

ככה יש מאות ג'ובים. ההסתדרות הציונית העולמית וקק"ל הם מפעלי ג'ובים. לא של עובדי ייצור של עבודה מהחלומות - עובדים מעט, מרוויחים הרבה. זה גועל נפש ושחיתות פוליטית של כל הצדדים. בכתבה הראשונה נציג את הגוף העשיר מכולם - קק"ל שבעצם דרך הג'ובים מעלים לנו 200 מיליון שקל לפחות בשנה. למה לנו? כי קק"ל היא ישות ציבורית, היא שייכת לציבור. זה קצת מזכיר את החברות הציבוריות, אלא ששם יש הרבה יותר פיקוח, ומנגנונים שמגבילים את השחיתות הפוליטית. כן, גם שם, יש ניפוח וג'ובים, אבל בקק"ל זה חמור יותר.    

מי זאת קק"ל? 

מאות מיליוני דולרים שנכנסים מדי שנה, קרקעות בשווי עשרות מיליארדי שקלים, מעורבות בהחלטות תשתית והתיישבות - ומבנה ארגוני שאינו כפוף לרשות המבצעת או למחוקק. קרן קיימת לישראל (קק"ל), הגוף שהוקם בתחילת המאה ה-20 כדי לרכוש קרקעות עבור העם היהודי, הפכה במרוצת השנים לאחד ממוקדי הכוח העמומים והמשמעותיים ביותר במשק הישראלי.

היא מתפקדת כתאגיד ציבורי-פרטי, עם תקציבים בהיקפים אדירים, ללא שקיפות מלאה וללא בקרה שוטפת של המדינה. אולם, מעבר לחוסר הפיקוח הכללי, הביקורת החריפה ביותר מתמקדת במינויים פוליטיים שיטתיים שמשנים את אופי הקרן: דוחות רשמיים ומקרים מתוקשרים חושפים כיצד נציגי מפלגות מקבלים שליטה על תקציבים, ממלאים תפקידים בכירים לפי קרבה פוליטית ומעבירים כספים לגופים המזוהים עם זרמים מסוימים.

• עיריית פתח תקווה תיאלץ לרכוש קרקעות עבור בעלי נכסים בעיר
• כך סיבכו רמ"י וקק"ל פרויקט תמ"א 38 בבניין מסוכן בבת ים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בשנים האחרונות גוברת הביקורת הציבורית סביב האופן שבו קק"ל מתנהלת, מי שולט בה בפועל, והאם ייעודה ההיסטורי, רכישת קרקע לאומית ופיתוח התיישבות - עדיין עומד במרכז פעילותה. רבים טוענים כי הקרן הפכה לכלי פוליטי רווי אינטרסים, מינויי מקורבים ומערכת שמזינה את עצמה, הרבה מעבר למה שתוכנן על ידי מקימיה הציונים. המנגנון, כך עולה מדוחות ביקורת, אינו מקרי: מינויים פוליטיים מאפשרים העברת מאות מיליוני שקלים למועצות מקומיות מזוהות, תשלומים לגופים פוליטיים ומינויים לתפקידים ללא מכרזים ציבוריים. בעוד אזרחים רגילים משלמים מחירים גבוהים עבור שימוש בקרקע מדינה, חלק מנכסי הקרן מנוהלים במנותק מהשיטות המקובלות במגזר הציבורי.

גוף היסטורי שהפך לישות חצי-עצמאית עם שליטה עצומה בנכסים

קק"ל הוקמה ב-1901 בקונגרס הציוני החמישי בבאזל, במטרה לרכוש קרקעות בארץ ישראל ליישוב יהודי. מאז, הקרן רכשה למעלה מ-2.5 מיליון דונם, ומחזיקה כיום בכ-13% משטח מדינת ישראל - כ-2.6 מיליון דונם, בשווי מוערך של עשרות רבות של מיליארדי שקלים.

הנכסים כוללים יערות, פארקים, שמורות טבע, קרקעות חקלאיות ועתודות קרקע לבנייה. חלק ניכר מהקרקעות מנוהל על ידי רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) בהסכם נאמנות מ-1961, במסגרתו קק"ל מקבלת דמי חכירה אך משלמת עלויות פיתוח. זהו המנגנון המרכזי: הקרן אינה מוכרת קרקע ישירות, אלא משכירה אותה לטווח ארוך, מקבלת הכנסות ומשקיעה בפיתוח.

• 3,000 עסקים, מאות בסכנה: מה באמת עומד על הפרק בשופינג IL 2025?
• ביט רוצה שתשאירו את הכסף אצלה: פיקדון חדש בריבית של 4% לשנה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• רשות המסים הצליחה - 10 מיליארד שקל ממיסוי רווחים כלואים...

ההסכם עם המדינה מ-1961 קובע דירקטוריון משותף עם רמ"י, אך קק"ל שולטת בחצי מחבריו - מינויים שמתבצעים לפי מפתח פוליטי. העצמאות הזו יוצרת מצב שבו נכסים שנרכשו בכספי תרומות מהתפוצות מנוהלים כמעין גוף פרטי, ללא הכפפה מלאה למנגנוני הבקרה הציבוריים. קק"ל מעסיקה  מעל 1,000 עובדים, בשכר ממוצע של למעלה 300,000 שקלים בשנה, כולל שכר יו"ר ברמה דומה לשכר שר וסגנים בדירוג דומה לח"כים. הפנסיות עומדות על כ-120 מיליון שקלים בשנה - תקציב שיכול היה להיות מופנה לפעילות ייעורית או סביבתית. מבקר המדינה וגם דוחות באוצר דיברו על לעצור את השחיתות הזו שמוערכת בעצם בתשלומים למקורבים בסכום של קרוב ל-200 מיליון שקל - ג'ובים, ספקים ותשלומים לרשויות שונות. 

מימון, תרומות ואי בהירות תקציבית

המימון של קק"ל מבוסס על שילוב: כ-80-90% מההכנסות מגיעות ממקרקעין - דמי שכירות ומכירת זכויות שכירות, וכ-10% מתרומות. לפני עשור, ההכנסות עמדו על 2.583 מיליארד שקלים, עם רווח תפעולי של 511 מיליון שקלים. בשנים 2020-2025, התקציב גדל לכדי 2.5-3 מיליארד שקלים בשנה, כולל 750 מיליון שקלים ב-2025 לשיקום אזורים שנפגעו מהמלחמה.

התרומות מהתפוצות, בעיקר מצפון אמריקה, עמדו לפני עשור על כ-75-80 מיליון דולרים, וירדו בשנים האחרונות ל-50-60 מיליון דולרים, בין השאר עקב ביקורת הולכת וגוברת על השימושים בכספים. "הקופסה הכחולה" - סמלה ההיסטורי של התרומה הציונית - עדיין מלווה את הקרן, אך אפילו התורמים היהודים מהגולה מבינים ש"עובדים עליהם". הכסף הולך למטרות לא באמת "ציוניות", אלא לג'ובים מלאכותיים. 

קק"ל משלמת לרמ"י עלויות פיתוח (באזור 1 מיליארד שקל), מקבלת היטלי השבחה (כ-250-300 מיליון שקל), ומשקיעה בפרויקטים. אולם, חלק ניכר מתקציבה, מאות מיליוני שקלים, מועבר למשרדי ממשלה, למועצות מקומיות ולגופים שונים ללא דיון מקיף בכנסת או בוועדות התקציב. 

באופן חריג לגוף שאינו מוגדר כיחידת סמך ממשלתית, לקק"ל יש יכולת להקצות תקציבים לגורמים כמו משרד החינוך או משרד התחבורה.הקרן הקצתה  מאות מיליוני שקלים לתקציבי תשתיות במועצות אזוריות המזוהות פוליטית עם חברי הנהלת הקרן. הקרן גם העבירה על דעת הדירקטוריון המוטה (ניצבים של פוליטיקאים) סכומים ניכרים להסתדרות הציונית, כאשר חלקם כנראה לא קשור לייעוד המקורי של הקרן.

מינויים פוליטיים והשתלטות על תקציבים

הביקורת החריפה ביותר נוגעת למבנה המינויים הפנימי של הקרן. הדירקטוריון, המונה כ-37-38 חברים, ממונה על ידי סיעות ציוניות בקונגרס הציוני העולמי, לפי מפתח פוליטי שמקצה מושבים למפלגות שונות - הליכוד, העבודה, ציונות דתית, מפלגות דתיות ואחרות. זה יוצר מצב שבו מינויים מבוססים לרוב על זיקה פוליטית ולא על כישורים מקצועיים בלבד.

בעשור האחרון (2015-2025) עלו מקרים חוזרים ונשנים של מינויים פוליטיים:

2015-2020: דני עטר - מונה ליו"ר ב-2015 מטעם הליכוד, וקידם שורה של מינויים פוליטיים. דו"ח מבקר פנימי מ-2017 חשף כי מונו 30 חברי דירקטוריון ו-5 סגני יו"ר ללא קריטריונים ברורים.

2020-2022: אברהם דובדבני - מונה ב-2020 כחלק מהסכם קואליציוני, כאשר במפורש הובטח לח"כ חיים כץ מהליכוד ירושת התפקיד בעתיד. בתקופת כהונתו הועברו כחצי מיליארד שקלים לגופים שונים, כולל להסתדרות הציונית. דו"ח משרד המשפטים מ-2022 מצא "פגמים מהותיים" בניהול, כולל העברות תקציבים לאחר ביצועם ותשלומים למקורבים של עטר. בתקופה זו נוספו מינויים כמו בן של ח"כ משה גפני מיהדות התורה ומקורבים לדני דנון מהליכוד העולמי.

2022-2025: יפעת עובדיה-לוסקי - מונתה ב-2022 כאישה הראשונה בתפקיד, בעקבות קרב פנימי שבו מועמדים כדני דנון ומיקי זוהר מהליכוד נפסלו. ב-2021, בטרם כניסתה לתפקיד, מינה יאיר לפיד את גיסתו אילאיל קרן לדירקטוריון - מינוי שעורר ביקורת על נפוטיזם. כיום, הדירקטוריון כולל דמויות בכירות: יצחק וקנין (יו"ר עמית, ש"ס), אלירן שמואל חי (סגן יו"ר, הליכוד), גדי פרל (סגן יו"ר, עורך דין מזוהה פוליטית), דוד יערי (סגן יו"ר ויו"ר ועדה לסיוע לניצולי שואה), יעקב בכר (סגן יו"ר, העבודה-דמוקרטים), ושימי בראון (ממלא מקום מנכ"ל). ב-2025 אישרה האסיפה הכללית גמול חודשי של אלפי שקלים ל-35 חברי הדירקטוריון.

המקרה האחרון עולה לקק"ל 12-14 מיליון שקל בשנה. לא כסף גדול, אבל הוא מלמד על השחיתות הגדולה. הוא נעשה בניגוד לעמדתה הברורה של היו"רית יפעת עובדיה לוסקי, שטענה כי חברי דירקטוריון לא אמורים לקבוע את תנאיהם בעצמם. בפועל, כמעט כל חברי הדירקטוריון - שמייצגים מפלגות שונות והזרמים המרכזיים בציונות הדתית, הקונסרבטיבית והרפורמית - תמכו במהלך. וצריך להבין וכנראה שזה החמור מכל: כולם משתתפים בחגיגה - ימין, שמאל, מרכז. כשמדבר בג'ובים הם מאוחדים נגד הציבור. 

המקרים אינם בודדים: דו"ח המבקר הפנימי מצא החלטות ללא אמות מידה ברורות, ודו"ח משרד המשפטים זיהה העברות פוליטיות כבעייתיות. כולם יודעים את היקף השחיתות, אבל אין באמת ביקורת אמיתית - יש כתבה בעיתון, אולי קצת רעש , הכלבים נובחים, והשיירה עוברת.  

שקיפות, ביקורת ציבורית -לא בקק"ל

קק"ל אינה מפרסמת דוחות כספיים מפורטים לפי התקן הממשלתי, ואינה כפופה לביקורת שוטפת של מבקר המדינה. אמנם הקרן מעבירה חלק מהמידע שלה לגופי בקרה אזרחיים, אך הפיקוח מוגבל מאוד. הצעות חוק שמטרתן להכפיף את קק"ל לפיקוח ציבורי מלא נדחו או נעצרו לאורך השנים.

בית המשפט העליון דן בעבר בנושא ההשכרה ליהודים בלבד, שעורר שאלות מהותיות על שוויון, אך לא דן באופן ישיר בנושא הניהול הפנימי של הקרן. ב-2024 ביטלה קנדה את פטור המס לקרן קיימת קנדה, בין היתר בעקבות ביקורת על תמיכה בהתנחלויות.

נכון לעכשיו, קק"ל ממשיכה לפעול באוטונומיה רחבה, כאשר הקרקע הציבורית, הכספים וההשפעה הנרחבת שלה אינם מדווחים במלואם לציבור.

קשה להתכחש לכך שלקק"ל היה חלק משמעותי בבניית המדינה. היא רכשה קרקע, ניהלה נטיעות נרחבות, סייעה בפרויקטים לאומיים והשפיעה על מפת ההתיישבות. אבל במצבה הנוכחי, עם חוסר השקיפות, מבנה המינויים הפוליטי והיעדר הבקרה, היא מעוררת שאלות קשות על התאמה לעידן שבו נדרש ניהול ציבורי מקצועי, אחראי ושקוף. היא דורשת הפרטה. חברה מופרטת מתנהלת יעיל יותר, בריא יותר ולטובת הציבור ולטובת המחזיקים בה  (בעלי המניות). המדינה צריכה להיות הבעלים של הגוף הענק הזה ולהפריט אותו בבורסה בשווי של שערות מיליארדים. לא בטוח שיהיו קונים, אך אם יהפכו את המודל שלה למודל עסקי זה יהיה לטובת כולם, הציבור יהנה מגוף ששווה עשרות מיליארדים שמחזיק בשטח עצום שחלקו גם ייועד בהמשך לבנייה.

שאלות ותשובות על קק"ל

מהו מקור הסמכות של קק"ל ולמה היא אינה כפופה למדינה?

קק"ל הוקמה כתאגיד ציוני עצמאי שאינו כפוף ישירות לממשלת ישראל. היא פועלת במסגרת הסכמים עם המדינה, במיוחד הסכם נאמנות מ-1961, אך אינה מוגדרת כיחידת סמך ולכן אינה מחויבת לדווח או להיבדק לפי כללי המנהל הציבורי המלאים.

כמה קרקעות מוחזקות בידי קק"ל ומה ההשפעה שלה?

לפי הערכות, הקרן מחזיקה בכ-13% משטח מדינת ישראל - כ-2.6 מיליון דונם. מדובר בעשרות מיליארדי שקלים של נכסים שמשמשים לייעוד חקלאי, התיישבותי, תיירותי, סביבתי ותשתיתי. הקרן משפיעה על החלטות בנייה, תשתיות וסביבה ברחבי הארץ, בעיקר באזורי הפריפריה.

כיצד ממונה ההנהלה ומה הביקורת עליה?

הנהלת הקרן ממונה לפי מפתח פוליטי - נציגי המפלגות הציוניות בקונגרס הציוני העולמי בוחרים את נציגיהם בדירקטוריון ובוועדות. הביקורת מתמקדת בכך שמינויים אלו מתבצעים לרוב לפי שיקולים פוליטיים ולא רק מקצועיים, מה שפותח פתח להחלטות מוטות אינטרס. דוחות מבקר מ-2017 ומשרד המשפטים מ-2022 זיהו בעיות מבניות בהקשר זה.

מהן ההשלכות הציבוריות של פעילות הקרן?

קק"ל מחזיקה ומשפיעה על קרקעות לאומיות שנרכשו בכספי תרומות מהתפוצות, אך מנהלת אותן באופן שלעיתים נראה מושפע משיקולים פוליטיים. זה יוצר פער בין הרצון לשמירה על משאב לאומי לבין התנהלות בפועל שדומה יותר לגוף שמושפע מאינטרסים מפלגתיים.

האם יש מהלך שמנסה לשנות את המבנה של קק"ל?

מדי פעם עולות יוזמות חוק להכפיף את הקרן למבקר המדינה ולחוק חופש המידע, ודוחות רשמיים קראו לרפורמה מבנית, אך עד כה ללא הצלחה של ממש. הלחצים הפוליטיים נותרים חזקים ומונעים שינוי משמעותי.