סין - בעזרת השם
איתי מעודה לא ישכח את ליל הסדר של שנת 2003, זמן רב. לראשונה בחייו נאלץ לבלות את החג בסין, שם שהה במסגרת עסקיו, כנציג חברת תוכנה ישראלית שפיתחה מערכות קריאה מרחוק למוני מים בבתים. החברה מכרה את מוצריה בשוק הסיני, באמצעות חברה מקומית, CHINA ISRAEL, שהוקמה בשנת 2000 ועבדה עם חברות תעשייתיות וחברות תוכנה מישראל.
באותו ליל סדר, שם מעודה פעמיו לבית הכנסת היהודי בשנחאי, כדי להתפלל. המארחת שלו, סין סין (השמש העולה בסינית), שהקימה את החברה הסינית שעובדת עם ישראלים, ליוותה אותו לבית הכנסת. כבת להורים שנטשו אותה בגיל צעיר וכמי שבאה ממשפחה שרובה התבוללה, שמרה סין סין על הזיקה היהודית שלה, ככל שיכלה, באזור מגוריה בשנחאי.
השניים, סין סין ומעודה, הגיעו לבית הכנסת היהודי בשנחאי, בכניסה נתקלו בשומר מטעם המשטרה הסינית, שביקש תעודות מזהות. מעודה הציג את דרכונו הישראלי והתקבל בברכה. הצרות החלו עם המארחת הסינית: בתעודת הזהות הסינית שלה היה כתוב שהיא ממוצא יהודי. השוטר הקשוח גירש את סין סין ולא היה מוכן לשמוע שום הסבר. גם פנייה בהולה לרב המקומי לא הועילה.
סין העממית המאמינה בדת הבודהיסטית, מאפשרת פלורליזם דתי ברמה אישית. ההשתייכות בסין לדת שאינה הדת הבודהיסטית, מותרת רק בפיקוח השלטונות. לאזרחי סין אסור לבקר במוסדות רשמיים של דתות אחרות, כגון בתי כנסת - מה שמותר לאזרחים זרים ולתיירים.
הטראומה הזו השפיעה על אשת העסקים הסינית הצעירה, שצברה הצלחות עסקיות רבות, בהחדרת מוצרים של חברות ישראליות מצליחות. היא החליטה שזה הזמן לעשות שינוי בחייה. בשנת 2004 ארזה את המזוודות, עלתה לישראל, שכרה דירה בהרצליה, והעבירה את מרכז הכובד של פעילות החברה הסינית לישראל, בסיועו של איתי מעודה, כיום יועץ בכיר בחברה. מעבר להחלטות העסקיות שקיבלה, שגם הן לא פשוטות, היא קיבלה החלטה אישית, גורלית לא פחות: להתגייר באופן רשמי.
לצורך כך נטלה על עצמה עול כבד של לימודים ארוכים, במשך שנה באולפן ברעננה ובמכון מאיר בירושלים. כך, ארבעה ימים בשבוע עשתה את דרכה מהרצליה לירושלים כדי ללמוד ולקבל את אישור הגיור הרשמי. כאשר עמדה בפני ועדת הרבנים שבחנה אותה, הם לא האמינו למראה עיניהם, כיצד בחורה צעירה, שהגיעה מהקצה השני של העולם, שקדה והצליחה בלימודיה, תוך שהיא ממשיכה לנהל את העסק הקטן שלה בסין ובישראל - בעזרת צוות עובדים קטן.
סין סין שינתה את שמה לדבורה-לאה שקולניק, היא מנהלת כיום אורח חיים דתי-חרדי לכל דבר, וממשיכה לעשות עסקים בישראל ועם ישראל. הצניעות היא הסמל השני שלה. היא לא מרבה לדבר על עברה האישי. לדידה, המהלך שעשתה היה מובן מאליו. מגיל צעיר גדלה ללא הורים, אצל סבה וסבתה, את אביה לא ראתה 20 שנה, ועם אמה היא נמצאת בעיקר בקשר טלפוני. מייד לאחר סיום לימודי מדעי המחשב, פתחה את החברה שלה, שמתמחה בפרויקטי מיקור-חוץ עבור חברות זרות שרוצות לכבוש את השוק הסיני (מי לא?). ישראל היתה כבר אז קרובה לליבה: בין לקוחותיה הגדולים נמנים חברת נטפים, וחברות תוכנה מישראל.
כעת ל–CHINA-ISRAEL יש שלוחה ישראלית, שאותה דבורה-לאה שקולניק מנהלת בעזרת צוות של ארבעה אנשים, כולל איתי מעודה. מיד לאחר הקמת השלוחה הישראלית קיבלה החברה את הנציגות של חברת ניאוסופט הסינית, הנחשבת לחברת מיקור-חוץ ותוכנה מהגדולות בעולם.
מיקור חוץ בסין - למה?
שקולניק סבורה שלחברות ישראליות יש פוטנציאל רב מאד בשוק הסיני ובמזרח הרחוק. מעבר למגבלות של שפה, תרבות, הכרת השוק, מתמודדות החברות הישראליות עם בעיות של מחיר ועלויות פיתוח. עדיין, מהנדס ישראלי יקר יותר מאשר מהנדס סיני, ועל האופציה ההודית - המתחרה המרה של סין - אין לה הרבה מילים טובות לומר. תעריפים לדוגמה: מהנדס סיני עם שלוש שנות נסיון משתכר בין 2,400 -3,000 דולרים לחודש. מהנדס הודי, אומרת שקולניק, המשתווה ברמתו המקצועית והידע שלו לזה של הסיני, כבר לא מוכן להסתפק בפחות מ-4,200 דולרים.
זה משתלב לדבריה, עם ההערכות שהשוק ההודי ישתנה בתוך עשור, ומיקור-חוץ במדינה כמו סין, כדי לחדור לשוק הסיני - יהיה הטרנד החם ביותר בעשר השנים הבאות. את המגמה הזו היא רוצה להביא לידיעת השוק הישראלי, ולסייע לחברות הזנק וגם לחברות תוכנה גדולות - להשתחל במהירות רבה לשוק הסיני. זאת, בעזרת ענק התוכנה הסיני ניאוסופט, אותו, כאמור, מייצגת בארץ CHINA ISRAEL.
ניאוסופט הסינית הוקמה בשנת 1991 על ידי צוות של שלושה סטודנטים, שייסדו חברת שירותי תוכנה קטנה. החברה מונה כיום מעל 10,000 עובדים ומהנדסים, המעניקים שירותי תוכנה ופיתוח לחברות בינלאומיות רבות, המעונינות להאיץ ולהוזיל את עלויות הפיתוח שלהם וכן להכשיר את הקרקע לשיווק ולהטמעה של המוצרים בשוק הסיני.
הרווח הנקי של החברה נאמד ב-350 מליון דולרים בשנת 2005, והיא הוכרזה כחברה הבורסאית הגדולה ביותר בסין בתחום מיקור-החוץ, עם 8,000 לקוחות בכל העולם. יש לה שלוש אוניברסיטאות למחשבים, המכשירות את המהנדסים מהשלב הראשון לעבודה. אחת מהן מבצעת לימוד מרחוק ברמה מתקדמת.
ישראל היא אחת המדינות הראשונות בהן החברה על מנת להרחיב את פעילותה בתחום חברות ההזנק, ובכוונתה להשקיע בארץ ולרכוש טכנולוגיות מתקדמות. דבורה לאה שקולניק אומרת כי לניאוסופט יש שלוש חטיבות הממוקמות במתחמי הטכנולוגיה של עמקי הסיליקון הסיני, בצפון מערב סין: החטיבה הצפונית לציוד רפואי, הממוקמת ב-Shenyang, מייצרת מכשירי הדמיה בשיתוף עם חברת פיליפס העולמית. כמו כן מייצרת חטיבה זו את מכשירי ה-CT וה-MRI לשוק המקומי תחת השם Neusoft. מוצרי Neusoft מותקנים בכ-2,000 בתי חולים פרטיים וממשלתיים בסין. ה-MRI של פיליפס שמיוצר בסין, מכיל את אותם רכיבי תוכנה וחומרה שיוצרו בעבר באלסינט הישראלית, שנמכרה לימים לפיליפס, בנסיבות שעדיף לשכוח.
החטיבה השניה היא חטיבת התוכנה, הממוקמת ב-Dalian. היא מספקת שרותי מיקור-חוץ Off Shore לחברות בינלאומיות המעוניינות להאיץ את החדירה לשוק הסיני המתפתח. חברות כמו סאן, אינטל, סאפ, יבמ ונוקיה, הקימו את צוותי הפיתוח שלהן באמצעות חברת Neusoft. חטיבה זו ממקדת כעת את פעילותה בישראל, והיא רואה בשוק הזה פוטנציאל גדול לעשות קפיצת מדרגה מהירה בחדירה הקשה והמייגעת לשוק הסיני - שכל העולם רץ אליו בקצב מטורף.
חטיבה נוספת היא חטיבת הטלקומוניקציה, הממוקמת בשנגחאי. היא מספקת לחברות הסלולר הסיניות מערכות בילינג וממשקי משתמש באינטרנט. בישראל, תתמקד הפעילות מן הסתם, במסגרת חטיבת התוכנה. ניאוסופט רוצה להכנס לאג'נדה של חברות תוכנה ישראליות, שרוצות להיכנס לשוק הסיני ומחפשות פלטפורמות מתאימות כדי לפתח את המוצרים ולשווק אותם שם. את מה שחברות ענק אמריקניות וחברות ישראליות כמו נס עושות בהודו, מבקשת ניאוסופט לעשות לחברות הישראליות בסין.
ב-20 ביוני השנה, תתקיים בסין התערוכה השנתית הגדולה לשירותי תוכנה,CISIS המאורגנת על ידי משרד הסחר הסיני, וארגוני התוכנה והשירותים הגדולים. בתערוכה משתתפות כל החברות הבינלאומיות הגדולות אשר יש להן פעילות בסין. שקונליק תהיה שם יחד עם חברת ניאוסופט והיא מצפה לפגוש נציגים של חברות ישראליות, שגילו עניין בפעילותה בישראל, כמו גם נציגים של חברות שכבר יש להן נוכחות בסים, כגון צ'ק פוינט, מג'יק, סימטרון, מרקורי, אמדוקס, ועוד.
השנה מלאו עשר שנים לכינון היחסים הרשמיים בין סין לישראל. סין היא המדינה החשובה ביותר במזרח הרחוק עבור חברות ישראליות. יחסי הסחר בין המדינות, הגיעו בשנה שעברה לכמעט שני מיליארד דולרים, אבל התוכנה והשירותים עדיין לא מהווים חלק דומיננטי ביחסים אלו. הסיבות הן רבות. דבורה לאה שקולניק, כמו נציגי חברות סיניות רבות אחרות שתוקעות כאן יתד, מקווה שהעשור הבא יאופיין בהרחבת האוף-שור הישראלי-סיני, ובכל מה שקשור לה אישית, יש בכך מימד מעט ציוני.
שי בייליס (רשתות)תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים. המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.
הריבית ללא שינוי - מה יהיה בהמשך?
בנק ישראל הלך "על בטוח"; איך החלטת הריבית הבאה קשורה למה שיקבע הפד' בארה"ב; ומה הגורמים שמשפיעים על הריבית?
בנק ישראל הותיר את הריבית על 4.5%. הוועדה המוניטרית של בנק ישראל, בראשות הנגיד פרופ' אמיר ירון, הלכה על בטוח והחליטה על רקע אי הוודאות הביטחונית לא להוריד את הריבית.
על פי תחזית חטיבת המחקר של בנק ישראל מלפני חודש-חודשיים, יבצע בנק ישראל שלוש הורדות דירוג והריבית הממוצעת ברבעון השני של 2026 תהיה 3.75%. עם זאת, תחילת סבב הורדות הריבית הזה נדחה על רקע חששות של בנק ישראל מאי הוודאות בנוגע למצב הגיאופוליטי. יש כלכלנים שמעריכים שהריבית תרד ל-3.25%-3.5% בעוד שנה מהיום.
ההודעה הבאה צפויה להיות ב-29 בספטמבר, אחרי שיו"ר הפד' ידווח על הריבית בארה"ב שצפויה לרדת. יש סיכוים סבירים כעת שתהיה הורדה אצלנו, אבל בבנק ישראל מציינים שזה יהיה בהתאם לאירועים השוטפים ועל פי ההתפתחויות.
- מתי הריבית תתחיל לרדת?
- הורדת הריבית מתרחקת: המציאות הבטחונית מכתיבה את הקצב
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
נשיא לשכת רואי החשבון, רו"ח חן שרייבר, בתגובה על החלטת בנק ישראל להשאיר את הריבית על כנה: "אנחנו מאד מאוכזבים מההחלטה והססנות הייתר שמגלה בנק ישראל בכל הנוגע לקביעת אחוז הריבית במשק מזה זמן רב. ציפינו שבשלב הזה הנגיד יוריד את הריבית, אפילו ברבע
אחוז, רק בשביל לאותת למשק שתקופה ארוכה כבר מצפה להורדת הריבית. כמי שמחוברים לעסקים ולמצב בשטח, על פי הערכות שלנו בלשכת רואי החשבון כ-70% מהעסקים הקטנים שנפתחו בשנתיים האחרונות, מצויים בסכנת קריסה. לכך יש להוסיף כמובן את כלל בעלי העסקים ונוטלי המשכנתאות, שמתקשים
מאד להתנהל בסביבת ריבית כל כך גבוהה. גם ההצמדות למה שיעשה נגיד הפד איננה ברורה בכלל , ישראל וארה״ב זה לא אותו גודל, לא אותם השווקים ולא אותם הפרמטרים הכלכליים. לנו רק שוב נותר לקוות שהפעם זו באמת הפעם האחרונה שהריבית במשק אינה יורדת בתקופה הקרובה".
